דירה להזכיר
החיים היקרים כל כך בישראל, והקושי הגדול יותר לשלב את שכר הדירה עם הלימודים באקדמיה, מביאים את הסטודנטים לחפש פתרונות יצירתיים כדי לשרוד כלכלית. למשל מגורים בקראוונים, השתתפות בפרויקטים חברתיים ואפילו לינה על ערסל
לא צריך להיות סטודנט לכלכלה כדי להבין את חומרת מצוקת הדיור. דור שלם של צעירים ישראלים שהתייאשו כבר מזמן מהחלום להפוך לבעלי דירה, בעודם הולכים ונשחקים תחת העליות התלולות במחירי השכירות. רבים מאותם צעירים הם סטודנטים, המתמרנים בין הלימודים לעבודה, בין מבחני סוף הסמסטר לבעל הדירה הלוחץ.
הפתרון למשוואה הזו אינו מונח במספרים, אלא ביצירתיות. דוד, למשל, גר עם אשתו במכולה; גיל יזמה בתגובה פרויקט קהילתי שהוריד לה ולחבריה את שכר הדירה. ואיתן? הוא בכלל שבר את הכלים ועבר להתגורר בערסל. הנה שיעור שלא תקבלו באוניברסיטה.
הפתרון של ירון לב (23) למצוקת הדיור, הוא פרויקט "כאן גרים" של משרד הבינוי והשיכון והתאחדות הסטודנטים. במסגרת הפרויקט, סטודנטים עוברים להתגורר עם אזרחים ותיקים. כך לב, במקור מקיבוץ עין־גב, מתגורר בווילה בהרצליה פיתוח עם ניצה, בת 83 ומשלם סכום נמוך במיוחד, שמתקזז עם מלגה נאה שהוא מקבל. "רציתי לשבור את הסטיגמה שרק בני עשירים יכולים להגיע לבינתחומי", הוא אומר. "חיפשתי מגורים במרכז, אבל כל מה שמצאתי זה דירות עם שותפים ב־2,500 שקל לחודש, מה שהיה מחסל לי את החסכונות. כששמעתי על פרויקט 'כאן גרים' ועל האפשרות לגור עם מישהו ותיק, הבנתי שמצאתי את הפתרון. יש בזה הרבה מעבר לכסף, זה עניין של שליחות. ניצה היא כמו הסבתא שלא הייתה לי. אני מכין לה ארוחת בוקר, אנחנו שותים קפה ביחד, אנחנו מדברים על נושאים שמעניינים אותנו ואני עוזר לה להשקות את הגינה, ללכת לקניות ועוד". •
מתכלבים בקראווילה
ארז כליף (25), במקור מנס־ציונה, גר עם הכלב שלו רותם בקראווילה ברימונים. הוא לומד באוניברסיטה העברית בירושלים, ומשלם 550 שקל בחודש שכר דירה על קראווילה מרווחת לשני שותפים, שכוללת מטבח, סלון ושני חדרי שינה. "אני לא רוצה שההורים שלי יתמכו בי", הוא מסביר. "בשנת הלימודים הקודמת גרתי במרכז ירושלים ושילמתי 1,700 שקל בחודש לדירה של שני חדרים. המעבר לפרויקט הזה חוסך לי 30 אלף שקל בשנה, וככה אני יכול להתקיים בעצמי".
איתן (28), לקח את העניין הזה של לא להיות תלוי באף אחד קצת יותר רחוק. הוא פשוט גר רוב הזמן בטבע, ולא משלם שקל. "מאוד חשוב לי להיות עצמאי", הוא מסביר. "כשסיימתי את החוזה בדירה שמתי את כל הציוד שהיה לי ברכב והסעתי אותו חזרה לבית של ההורים. החלטתי לצאת קצת מארבעה קירות, להתנתק מפינוקים ולהפסיק עם הגעגוע לטבע. בכל ערב אני תולה את הערסל שלי במקום אחר, ומשתדל שזה לא יפריע לאף אחד".
מקלחות?
"אני מוצא פתרונות יצירתיים. החוויה הזו גרמה לי להצטמצם. מתברר שמספיקים לי שני זוגות של גרביים ותחתונים, שבכל לילה אני שוטף אחד מהם ולובש אותו למחרת. לגבי מקלחות ושירותים, אני לא רוצה לחשוף יותר מדי פרטים אבל תמיד אפשר להסתדר. רק מקווה שהשנה לא ירד שלג בירושלים. בכל מקרה יש לי ערסל זוגי מתקדם שהזמנתי מחברת קמפינג בקולורדו, והוא בנוי לשינה בשטח גם בתנאים קיצוניים".
עוזרים ונעזרים
דוד לוי (28) שגר עם אשתו במכולה בלוד, ומאיה בבקה שגרה בקראוון בדימונה, נהנים מכפרי הסטודנטים של עמותת איילים. הוא לומד בשנקר, היא בבן־גוריון, והסידור הזה חוסך לכל אחד מהם עשרות אלפי שקלים בשנה. ללוי יש שתי מכולות מחוברות שכוללות שני חדרי שינה, סלון, מטבח, שירותים, מקלחת ואפילו שתי מרפסות. בקראוון של בבקה, שאותו היא חולקת עם שותפה, יש שני חדרי שינה, סלון, מטבח, מקלחת ושירותים.
"כשאני פוגש אנשים בלימודים שגרים בדירה במרכז אני בשוק כשאני שומע כמה הם משלמים לשכר דירה", אומר לוי. "הם צוחקים עליי שאני גר בלוד, אבל אני צוחק עליהם כי כל מה שהם מרוויחים הולך על מחיה. מעבר לכסף, אנחנו גם תורמים לעיר".
בבקה מרגישה שיוקר המחיה בישראל בכלל, מקשה על הסטודנטים. "מאוד קשה להתנהל במציאות הזו", היא אומרת. "למזלי, בגלל שבחרתי להיכנס לכפר, הייתה לי אפשרות לנשום בשנים האחרונות. הכל נורא שקט כשאתה צריך לשלם שכר דירה נמוך ואין לך בעל בית שיושב לך על הראש. הפחד הגדול שלי הוא שבשנה הבאה, אחרי שאסיים את התואר, אתקשה לממן לעצמי מגורים. מעבר לזה נמשכתי לחזון של העמותה, התיישבות בנגב והתנדבות בקהילה מוחלשת".
גיל רבי (24), במקור מרמת־גן, לומדת במכללת תל־חי. כרכזת הדיור של קיבוץ משגב עם מטעם אגודת הסטודנטים, היא זיהתה את הבעיות ויזמה שינוי. "לרוב הסטודנטים כבר אין כוח לחפש דירה מרוב שזה קשה, ובשלב מסוים רובם פשוט מתייאשים ומתפשרים", היא אומרת. "חשבתי איך ניתן לשנות, וביחד עם רכז נוסף נפגשנו עם מנהל הקהילה של הקיבוץ והוא הסכים לתת תקציב לפרויקט חדש, שישלב מגורים בהנחה בשילוב עם התנדבות בקהילה".
לפנייה לכתב/ת 
