הוא לא התנצל על מה שעשה: תקיפה מינית

בשבוע שעבר כתבתי מאמר על תקיפה מינית מצד עיתונאי ישראלי ידוע שממנה סבלתי בפברואר 2014. אחרי ספקולציות ולחץ רב מצד התקשורת הישראלית והיהודית אותו עיתונאי, ארי שביט, חשף את עצמו.

שביט הודה בניסיונות המיניים כלפיי במהלך מה שאמור היה להיות ראיון מקצועי ולא הפריך אף טענה שהעליתי במאמר שלי. בחרתי לא לנקוב בשמו של שביט כי הכוונה שלי לא הייתה להפוך את זה לסיפור על איש אחד, אלא להתמקד בנושא של תקיפה מינית. רציתי למקד את תשומת הלב בעובדה שנשים לא צריכות לפחד לדבר על החוויות שלהן לגבי ההתנהלות הבלתי נסלחת הזאת.

במשך שנתיים וחצי לא ציפיתי שאחשוף את סיפורי באופן רשמי, מה שמצביע על הנקודה שיותר מדי נשים חיות עם הטרדה מינית ותקיפה כחלק מאווירת העבודה שלנו. להיתקל ולהתמודד עם התנהגות מינית בלתי הולמת זה מצב נתון של להיות נקבה.

אתמול פירסם שביט התנצלות — שלא כוונה לאף אחד — על פירוש לא נכון של האינטראקציה והגדיר זאת "פלרטוט". הטענה שלו אבסורדית. הדבר היחיד שרציתי מארי שביט זה ראיון על הספר שלו. אף אדם עם שיקול דעת צלול לא היה מפרש את הניסיון שלו בשום צורה אחרת מלבד מגע מיני אגרסיבי ולא רצוי.

כפי שסופר במאמר שלי, הוא התנהל בצורה פיזית אגרסיבית. הוא תפס בעורפי וניסה לנשק אותי, שלח ידיים ולחץ עליי להיכנס לחדר שלו. "אנחנו לא חייבים לעשות סקס", אמר לי, "אני רק רוצה לתת לך חיבוק". חוץ מהעובדה הוא רמז שהוא רוצה לעבר אותי ושאני אהיה המאהבת שלו, במהלך האינטראקציה שלנו הוא נגע בי בדרכים שלא רציתי שייגעו בי וגרם לי לחשוש לביטחוני.

שום דבר מזה לא היה פלרטוט. זו הייתה תקיפה על הכבוד והמקצועיות שלי, שהפחידה אותי והפריעה לי. לפי משרד המשפטים האמריקאי, ההגדרה של תקיפה מינית היא "כל צורה של מגע מיני או התנהגות שמתרחשת ללא ההסכמה המפורשת של המקבל". כששביט טוען שזה היה "פלרטוט", הוא לא רק מטעה, אלא שזה מעלה אפשרות שאני השתתפתי במזימה שלו, כשבפועל — הייתי הקורבן. פחדתי שימשיך לתקוף אותי אם לא אברח. היבטים רבים מאותו לילה נותרו ברורים בזיכרוני: האי־נוחות שחשתי, התחושה שחוללתי, ההרגשה של להיות לכודה. אבל אני גם זוכרת כמה התרגשתי לראיין את הסופר של "הארץ המובטחת", ספר עם תובנה מרתקת והשתקפות עצמית. מדהים אותי כיצד מישהו שכל כך רגיש לסכסוך הישראלי־פלסטיני יכול להיות כל כך אטום כשזה נוגע למערכות יחסים אנושיות.

אני שמחה ששביט לפחות הכיר בכך שהיה מפגש. כיהודייה מאמינה אני תמיד פתוחה לאפשרות של חרטה ומחילה. אבל שביט לא התנצל בפניי על מה שעשה באמת: הוא לא התנצל על כך שביצע תקיפה מינית.