חמישי 25 באפריל 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ענת סרגוסטי
    חדשות • 30.10.2016
    זה לא חיזור, זו אלימות
    ענת סרגוסטי

    יש פער גדול בין מה שכתבה העיתונאית האמריקאית דניאל ברין על המפגש שלה עם ארי שביט לבין האופן שבו הוא עצמו תיאר את אותו מפגש. והפער לא נובע רק מהעובדה ששביט ניסח טקסט שהולך בין הטיפות אלא מראייה הפוכה של אותו אירוע עצמו.

     

    בלב הפער נמצאת הגדרת הסיטואציה. הטרדה מינית ותקיפה מינית אינן קשר רומנטי שהידרדר, חיזור או פלירטוט שכל צד פירש אחרת, או עניין מיני — אלא הפעלת כוח. לכן לעיתים קרובות הטרדות ותקיפות מיניות מתרחשות במפגש בין אדם "חזק" לבין אדם שנתפס על ידו כ"חלש". ואם להיות ספיציפית: בין גבר בעל מעמד וכוח — חברתי, כלכלי, מקצועי — ואישה שמעמדה במדרגים הללו נמוך יותר. לכן, כשקוראים את שני הטקסטים, של ברין ושל שביט, נראה כאילו כל אחד מהם מתאר אירוע שונה.

     

    הסיפורים הללו חוזרים שוב ושוב על עצמם. בחלק גדול מהמקרים מדובר בגברים מפורסמים, מוערכים, כאלה שרבים מבקשים את חברתם ורוצים לשמוע את דעתם; גברים בעלי עוצמה, מקושרים ומחוברים לאנשים בעלי השפעה וכוח בפוליטיקה או בעסקים. גברים שהם כל כך מלאי חשיבות עצמית, שהם מפסיקים לראות את מי שנמצא מולם, בעיקר אם מי שנמצא מולם צריך מהם משהו או זקוק לתמיכתם. ובעיקר אם מי שנמצאת מולם מביטה בהם בהערכה או בהערצה.

     

    זה מה שמשותף לכאורה למשה איבגי, אופק בוכריס, ארי שביט או דונלד טראמפ. תחושת החשיבות של גברים כאלה כל כך גדולה שהם בטוחים שכל אחת רוצה בקרבתם, שהם יכולים לקחת מכל הבא ליד, שהנשים שסביבם — בין שהן עובדות לצידם, כפופות להם, או בין שהן רק רוצות ראיון — הופכות לכלי. כלי לחיזוק גבריותם, לאישוש כוחם, לסימון מעמדם.

     

    ארי שביט לא ראה את האישה שבאה לראיין אותו, הוא ראה טרף שיש להכניע. משה איבגי לא ראה את האישה שעבדה לצידו בהפקה, הוא ראה טרף שיש לכבוש. היום זו היא, מחר תהיה מישהי אחרת. ולא, לא מדובר בחוסר הבנה או בקריאה מוטעית של המציאות אלא ביהירות ובכוחנות. זו גם הסיבה שלעיתים קרובות זה לא אירוע בודד או מעידה חד־פעמית אלא התנהגות סדרתית. לכן כל כך חשוב להבין, גם אם צריך לחזור ולומר זאת שוב ושוב: זה לא חיזור, זה לא פלירטוט, זו אלימות.

     

    החדשה הטובה היא שהמסר הולך ומופנם: נשים לא מוכנות עוד להיות קורבן שותק או מושתק. נשים עומדות בפנים גלויות ובגב זקוף ודורשות צדק. נשים לא חוששות להשתמש בכוחן כדי להשיב מלחמה. וכך, בזה אחר זה נאלצים גברים שעד אתמול היו מושא להערצה והערכה אישית ומקצועית לרדת מן הבמה. כללי המשחק השתנו.