הטבח במוסול וסביבותיה כבר החל. כולם הורגים וטובחים בכולם. לא רק דאעש. העולם רואה. העולם יודע. והעולם שותק. לפני שבועות בודדים זה קרה בחאלב שבסוריה. בית החולים הגדול הפך לעיי חורבות. העולם יודע, רואה ושותק. וזה נמשך. המעצמה הגדולה בעולם החליטה על אי־התערבות. קצת משקיפים. קצת סיוע אווירי. לא יותר. ברק אובמה נתן את ההכשר. הוא הבטיח שיתערב אם סוריה תפעיל נשק כימי. הייתה אשליה קצרת מועד בנוגע להסכם. השימוש בנשק כימי נמשך. הטבח רק התרחב.

כל טבח המוני מחייב כל בן־אנוש, בוודאי יהודי, לחשוב על שתיקת העולם בשנות הארבעים. הלקח מהשואה כפול: גם לאומי וגם אנושי. הלקח הלאומי נלמד. ישראל יכולה להגן על עצמה. הלקח האנושי, האוניברסלי, אף פעם לא נלמד. זה לא התחיל היום. מאז מלחמת העולם השנייה ועד היום נהרגו, ובעיקר נטבחו, 86 מיליון בני־אדם. לפי מחקר של איגוד הבריאות האמריקאי (APHA), מדובר ב־190 מיליון. חמישה מיליון בקונגו. והעולם שתק. מיליון במהלך הפלישה והשליטה הרוסית באפגניסטן. והעולם שתק. שלושה מיליון במלחמת העצמאות של בנגלדש. והעולם שתק. כחצי מיליון במלחמת העצמאות של אלג'יריה. והעולם שתק. מיליוני ילדים פליטים ורעבים בניגריה וסומליה בגלל הג'יהאד — והעולם שותק. רוב המלחמות הללו כללו מעשי טבח דומים, ואף חמורים יותר, מאלה שמתנהלים בסוריה. והעולם שתק.

רק כדי לקבל פרופורציות, בכל המלחמות בין ישראל למדינות ערב נהרגו בין 80 ל־120 אלף בני־אדם, ומתוכם, כ־12 אלף במסגרת שליטת ישראל על הפלסטינים. רוב מוחלט של ההרוגים בעולם חפים מפשע. רוב מוחלט של ההרוגים במלחמות ישראל מול הפלסטינים הם לוחמים או טרוריסטים.

אבל אל נא נאמר שמצפונו של העולם בכלל, ושל העולם החופשי בפרט, כלל לא קיים. להפך. יש מחאה. נגד ישראל. כמעט רק נגד ישראל. מיליונים נהרגים בעולם. אבל ההפגנות, המאמרים, העצרות — בעיקר נגד ישראל. רוב החלטות מועצת זכויות האדם של האו"ם, בגלגולה הקודם והנוכחי — הן נגד ישראל. נכון שהתרומה של ישראל לאלימות בעולם היא אפסית, אבל רוב המחאה העולמית נגדה. המונים מילאו את כיכרות לונדון, סן־פרנסיסקו, פריז ואמסטרדם במחאה על "הטבח" שמבצעת ישראל בפלסטינים, טבח שלא היה ולא נברא. קרוב לאפס הפגנות היו נגד שאר מעשי הטבח בעולם. כאשר לא מדובר בישראל, העולם לא רק שותק. הוא גם צבוע. בסוף השבוע האחרון פוצצו מפגינים בקמפוס בלונדון אירוע שבו היה אמור להופיע ישראלי. המפגינים הגיעו ממדינות שמבצעות את מעשי הטבח הגדולים ביותר, שאליהם הצטרפו צעירים מהשמאל הבריטי ומהלייבור, שמחלת האנטישמיות מקננת בהם. ובאירוע אחר בבית הלורדים התקיים כנס שבו האשימו את היהודים בשואה.

צריך לומר זאת באופן ברור: המחאה המניפולטיבית והארסית נגד ישראל, מרפדת את הדרך לשתיקת העולם החופשי לנוכח מעשי הטבח והפשעים נגד האנושות שמתבצעים באמת. אין מחאה עולמית נגד מעשי טבח. יש מחאה מופרכת ומוגזמת נגד ישראל. אין כאן מוסר אנושי. יש כאן צביעות והונאה פוליטית.

אפשר להבין כיצד גופים בינלאומיים שותקים לנוכח פשעים אמיתיים בעולם, בשעה שהם מגנים ללא הפסקה את ישראל. בגופים הללו יש רוב חשוך. הבעיה היא שאלה שאמורים לעסוק בזכויות אדם מצטרפים לרוב החשוך. וכאשר נציגים מישראל מופיעים בפורומים בינלאומיים, ומספרים על פשעי ישראל, כשמולם יושבים נציגי המדינות שנושאות באחריות לפשעים נגד האנושות, וכאשר הם מופיעים בפני גופי שמאל בעולם, ששותקים לנוכח הפשעים האמיתיים, ומגנים רק את ישראל — הם סייענים להונאה הגדולה. זו לא דאגה לזכויות אדם. זה פשע מוסרי.