עכשיו זה ברור: מה שהישראלים באמת אוהבים זה בס עם סלסולים, וזה מה שג'ורדי נותן לנו בשנה האחרונה. תכירו, האיש מאחורי הצמד סטטיק ובן־אל תבורי, המעבד והמפיק המוזיקלי הצמוד, זה שמכניס את הילדים שלכם ללופים בקצב. הצלע השלישית והאלמונית של מי שהפכו להיסטריה ישראלית ויצרו נישת פופ חדשה עם 'ברבי', 'כביש החוף', 'סלסולים' והשלאגר התורן 'סתם'.
ג'ורדי, איך מייצרים להיט של סטטיק ובן־אל תבורי?
"במקרה של 'סלסולים', סטטיק בא ואמר לי, 'יש לי שיר שאני רוצה לעבוד עליו'. הוא ידע שקוראים לשיר 'סלסולים' וזהו".
בדרך כלל באים עם מילים או לחן.
"פה הוא לא בא עם כלום, רק כותרת. ככה המוח שלו עובד ואני זורם איתו. הרבה פעמים הכותרת הזו חשובה, אתה מבין לאיפה זה הולך כשהוא אומר 'סלסולים'. ויום אחד הוא אמר לי, 'תחשוב על שיר שאומר שמה שמעניין את הישראלים זה בס עם סלסולים'".
משפט טוב.
"שמסכם את זה הכי טוב שיכול להיות: מה שהישראלים אוהבים זה לשמוע מזרחית, לרקוד ולעוף באוויר. אז עשיתי ביט היפ־הופי, הם אהבו אותו מאוד, וברגע שהשמעתי להם כבר היו צעקות בווטסאפ, 'או מיי גוד!'"
בווטסאפ? מתי הגיעו המילים?
"ברגע שהיה פלייבק הם התחילו לכתוב את המילים, אצלי באולפן. בדרך כלל אני שם להם את הפזמון בתוכנה שמריצה אותו עוד פעם ועוד פעם. הם יושבים עם האייפון ומנסים לתקתק מילים, מה שעולה להם. נתתי להם 20 דקות לרוץ על זה. אם זה לא קורה מהר זה פשוט לא קורה, יורד מהר והם מתייאשים.
"היו לנו שירים כאלה, גם את 'סלסולים' כמעט גנזנו. ואז סטטיק אמר, 'אחי, שמע משפט: אין לנו איביזה, אין הרבה בוויזה, אבל יש את הבריזה של אילת'. ובן־אל אומר, 'משפט מדהים, בוא נשיר אותו ככה וככה'. ואני אומר, 'נשנה את המילה הזו ונעשה ככה וככה'. אחרי חצי שעה היו מילים לפזמון. ואז יושבים על הבתים, שומעים את הפלייבק של הבית בלופים ומתחילים לזרוק דברים, ככה זה עובד. זה לא מורכב ולא צריך לפענח ולפצח".
כולם חושבים שעליתם על איזו נוסחה.
"לא. אם הייתה לנו נוסחה היינו מוציאים שיר הרבה יותר מהר, וזה היה שמור בכספת כמו בקוקה־קולה. אין נוסחאות, לא כל שיר שאנשים עושים הוא להיט גדול".
לא אצלם.
"נכון, אבל רק במקרה שלהם זה ככה".
* * *
עכשיו השלושה עובדים על אלבום. מאז שהתפוצצו בעולמנו, הספיקו סטטיק ובן־אל לזכות בפריצת השנה ובתואר אנשי השנה במוזיקה במצעד של ynet וגלגלצ, ובקיץ האחרון חרשו את המדינה עם 80 הופעות בחודש. באותו זמן ג'ורדי - ירדן פלג בתעודת הזהות - אסף אותי מתחנת רכבת בחיפה ברכב הקצת חבוט שלו.
הוא מדליק סיגריה, לוקח אותנו לאולפן שלו באזור תעשייה בקריית־אתא ובדרך מדבר על אהבתו לקריות. פותחים שער ירוק, מריחים את הכימיקלים באוויר מהמפעלים ליד ונכנסים לאולפן: ספות עור ישנות, פחיות קולה, קפה, מתקן נגד יתושים, פוסטר של אנג'לינה ג'ולי ב'טומב ריידר' ופוסטר של ניו־יורק עם מגדלי התאומים. לא איביזה, אבל יש פה כל מה שצריך כדי לשרוד מתקפת חייזרים משנות ה־90 או להנדס להיטי ענק לעם ישראל.
ג'ורדי, שאת שמו שמעתם אינספור פעמים עם "בוא'נה ג'ורדי הגזמת" ב'ברבי' או עם "ג'ורדי על הביט לא סתם לא סתם" בשיר 'סתם' - הוא המבוגר האחראי. באים אליו עם רעיון לשיר - והוא מייצר את המוזיקה שמתחת ואת כל הליווי שמסביב. בצורה הזו הוא עירבב את סטטיק שבא מההיפ־הופ עם תבורי שנולד למזרחית ויצר מיקס ישראלי ייחודי, פופ מקומי ים־תיכוני עם השפעות מכל הכיוונים. נדמה שהנישה הזו רק חיכתה לצאת לעולם, וג'ורדי הוא הרופא המיילד. ההיריון הזה קרה בטעות.
"השיר הראשון שעשינו היה שיר היפ־הופ. רון נשר פנה אליי ואמר שהוא רוצה לעשות שיר עם סטטיק, שאותו קצת הכרתי ממסיבות. 'שיר שנקרא 'דובי גל'. שאלתי למה והוא אמר שזה מין משחק מילים, גם 'דובי גל', וגם דובי 'גייל' שזה 'בחורה מלאה' במין ג'אמייקנית, שיש מה לתפוס. השיר היה כמעט מוכן ורון אמר, 'אני חושב שאנחנו צריכים זמר לפזמון'. סטטיק עשה אותו במקור וזה לא מה שחיפשנו. הוא הציע שנביא את בן־אל תבורי. לא הכרתי אותו".
ותבורי קפץ על העגלה?
"הוא לא רצה, אמר, 'מה לי ולשיר על ישבנים ומיניות'? הוא בא מהמזרחית וזה שיר בוטה. אחרי מסכת שכנועים קטנה הוא בא לתת לזה צ'אנס, עלה למיקרופון וזה נהיה השיר שרצינו. השיר היה אמור לצאת עם קליפ, אבל שבועיים לפני, הוא הודלף לרשת, בלי הקליפ. הייתי איתם בהופעה בנתניה ואנשים ביקשו את השיר 'דובי גל', והוא עוד לא יצא. הם התחילו לשיר והקהל - ילדים בני 14 - צרח את המילים. אחרי שהשיר יצא הם התחילו לפתוח קבוצות בפייסבוק: סטטיק ובן־אל תבורי. אז הם עוד בכלל לא היו זוג, אתה מבין? אחרי חודש היו איזה שני מיליון צפיות, הם היו בשוק, סטטיק בא אליי ואמר, 'שמע, אנשים מבקשים את זה, בוא נעשה עוד שיר'".
'ברבי'.
"סטטיק, בן־אל ואחיו אוראל כתבו את השיר. באו אליי עם סקיצה, שונה לחלוטין מהשיר שיצא בסוף. היינו צריכים לשנות כמה מילים, עשינו אותו ולא הרגשנו שזה הולך להיות שוס. זה לא ראפ, לא מזרחית, אין לנו מושג למי זה מיועד, אבל אהבנו את השיר. אתה משלב ביניהם ויוצא משהו אחר. פתחנו דלת לז'אנר שלא היה קיים - הפופ הישראלי היה פה לפנינו אבל היה בתרדמת בארץ כשבחו"ל הוא פורח. זה מה שעשיתי, ידענו שזה עלול להיות פלופ".
לא היה. מיליוני ילדים עפו על השירים הללו.
"כשאנחנו רואים שיר בשטח אנחנו מדמיינים מועדון, לא שזה יצליח אצל ילדים קטנים. אבל זה עובד כי הם מדברים בשפה שלהם, במילים שכולם משתמשים בהם. ברור שאמרנו 'יש פה שוק', אבל עדיין לא כיוונו לשם. אגב, בהופעות הורדנו את ה'תחת' של 'דובי גל', צינזרנו אותו. לא שאני חושב ש'תחת' היא מילה גסה, כל אחד מאיתנו נולד עם תחת, ואין פה אלימות פיזית או מינית.
"גם את 'ברבי' לא כיוונו לילדים, אבל הטקסט שלו יותר מעודן, כי ידענו שזה ייחשף לילדים אם נרצה או לא. וזה לא שאנחנו לא רוצים להיות לילדים, אנחנו רוצים לפתוח עוד דלתות - לקהל בוגר יותר, גם לקהל של המזרחית".
אז ניסיתם לשנות.
"החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך את הקו הזה אבל להמציא את עצמנו תמיד מחדש, את המיינסטרים המוזיקלי הישראלי. הם הבינו שזה לא הולך לשום מקום ושצריך להמשיך להפגיז".
ואז יצא 'כביש החוף'. שדומה ל'ברבי'.
"אנחנו לא מתחבאים מאחורי זה, הרגשתי שהם צריכים להמשיך בקו אבל להיות יותר מעודנים. חשוב שלאמן יהיה את הצבע שלו. 'כביש החוף' זה כבר לקהל הרבה יותר בוגר".
והייתה גם הפרודיה עליכם, 'עור ברווז'.
"זה מחמיא בטירוף. אני אישית מאוהב בשירים של דדי דדון, 'זכית בי' זה העיבוד הכי טוב ששמעתי בז'אנר המזרחי. בגדול זה לא משנה אם זה פרודיה, השיר טוב ועובד".
טוענים שהז'אנר המזרחי נפגע מהעלייה של הפופ שהבאתם.
"ממש לא. אם אתה טוב ישמעו אותך. ילדים לא שומעים רק סטטיק ובן־אל, שומעים גם אליעד ועדן בן־זקן, שומעים הכל. זה לא שאם סטטיק ובן־אל עושים 80 הופעות בחודש אז לז'אנר המזרחי אין הופעות".
בתור הצלע השלישית, מה אתה עושה כשהם בהופעות?
"באולפן. כשיש הופעות חשובות אני הולך לראות. אני היחיד שלא רואה את השירים האלה מצליחים, והם פתאום לא יכולים ללכת ברחוב".
ואתה נשאר אנונימי.
"ואני מאוד אוהב את זה".
* * *
ג'ורדי, בן 29, נשוי שנה, נולד בקריית־מוצקין לצלילים הנכונים. אביו, צביקה פלג, היה אספן מוזיקה שנפצע במילואים ולא היה יכול לחזור לעבוד כחשמלאי, אז הוא הלך לאולפני רדיו והפך לקוטנר של הצפון. "בתור ילד אתה נכנס לאולפן וזה כמו להיכנס לחללית. הבנתי - אני רוצה להיות פה כל היום". הילד התחיל להקליט את עצמו בטייפ קטן והתפתח לצד החידושים הטכנולוגיים במוזיקה: "כשנכנס המחשב התחלתי לייצר מוזיקה, והחרא הזה מגניב".
בגיל 17 פרש מבית ספר, ויצר שיר ראשון למישהו. לפני שלוש שנים פתח אולפן משלו והתחיל לעבוד כמפיק עצמאי, עם "כל מי שבא שהוא לא ממש גרוע. הייתי צריך את הפרנסה". להיט מועדונים שיצר לראפר איזי נתן לו דחיפה, וגם שיתוף פעולה עם איזי ואליעד, בשיר 'אחרון הימים', והשיר 'לא הכל מן אללה' של איזי, שנכנס לפלייליסט של גלגלצ. "זה פתח דלתות, הטלפונים מתחילים לצלצל יותר, המחירים עולים, ככה זה עובד".
נהנה כלכלית מהשירים היום?
"ברור. תמלוגים של מעבד בישראל עומדים על 13% מסך ההכנסות הכללי של השיר באקו"ם. היו רבעונים מאוד יפים בזכות 'ברבי' ו'דובי גל'. סטטיק ובן־אל עושים כסף מהופעות ותמלוגים, אני מתוגמל יפה מאוד בסיפור הזה, הם לא שוכחים אותי אף פעם, וכמו שהם תמיד דואגים לציין - אני חלק בהרכב הזה, זו שלישייה".
מה הישראלים באמת אוהבים באוזן?
"מוזיקה טובה ברמה גבוהה שלא פוגעת באינטליגנציה של המאזין. יש מלא חרא, וההצלחה הוויראלית של החרא מעצבנת אותי, אבל זה מה יש. יש גם אנשים שמתעצבנים על זה שהמוזיקה שלי מצליחה, כי זה לא מוזיקה בעיניהם אלא רעש ומילים. זו זכותם".
אין מספיק הערכה אמנותית למה שאתה עושה, טוענים שזה מסחרי נטו.
"אם האמנות לא טובה אתה יכול לנסות להיות מסחרי כמה שאתה רק רוצה, המוזיקה שלך לא תצליח כי היא חרא. ברגע שזה מצליח להגיע לכל כך הרבה אנשים אז קוראים לך מסחרי. למה? זאת האמנות שלי, אנשים אוהבים אותה וזה מוכח. תמיד יהיה מה להגיד ויש מי שלא יאהב את זה ויגיד שאלה מילים רדודות".
בכל זאת, המטרה העיקרית שלכם היא לייצר להיטים.
"ברור שהמטרה זה להיטים, אני עושה מוזיקה כדי להגיע לכמה שיותר אנשים. אנחנו לא באמת מנסים לדבר על המצב במדינה, יודעים שהוא גרוע, לא צריך את סטטיק ובן־אל שיגידו את זה. הם צריכים לא לאכזב את הקהל שלהם במקום מסוים, אם השיר הבא שלהם לא מצליח הם עלולים ליפול".
באים אליך אנשים שאומרים לך "תעשה לי גם"?
"כן, 'אני רוצה שתעשה מה שעשית עם סטטיק ובן־אל'. לפניהם עבדתי עם איזי, ליאור נרקיס, עכשיו עם רון שובל, קצת מושיק עפיה, רגב הוד, רינת בר, כל מיני ראפרים, אלון דה לוקו, סאבלימינל, הרבה אמנים. לכל אמן יש את הצבע שלו. תמיד חלמתי לעשות פופ ואף פעם לא היה לזה מקום בארץ, עד שהם הגיעו. פתאום הז'אנר המזרחי מתקשר אליי ורוצה לעשות איזה שילוב בין פופ למזרחית".
יש משהו אחר שהיית רוצה לעשות?
"את מה שאני עושה, בחו"ל. אני גר בקריית־חיים, גדלתי במוצקין, אבל השבוע סופסוף קיבלתי את הוויזת אמן שלי לארה"ב שמאפשרת לי להגיע לשם ולעבוד. אני מתכנן לעזוב אבל עוד אין תאריך. אבל אל תדאג, אני לא אפסיק לעבוד עם סטטיק ובן־אל גם אם אני אעבור לירח".
