yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 ימים • 01.11.2016
    מצד שני
    אחרי שגנבה את ההצגה בקומדיה הצה"לית "אפס ביחסי אנוש", שני קליין התחילה לחשוש שאולי היא שחקנית של להיט אחד. שנתיים אחר כך היא כובשת את המסך הקטן ב"מטומטמת", וכבר ברור גם לה שהיא כאן כדי להישאר. אז למה דווקא עכשיו, בגיל 32, כשמכל עבר רק מפרגנים לה, לראשונה בחייה היא סבלה מדיכאון יום הולדת, ומה מונע מהרבה גברים ישראלים להודות שמלא זה סקסי? איתי סגל פגש את הכוכבת שתחמם לכם את החורף
    איתי סגל | צילומים: גבריאל בהרליה

    סבתא של שני קליין, גאולה, ראתה אותה בסדרה "מטומטמת", ועכשיו היא כועסת עליה. "התקשרתי אליה אחרי היום הולדת שלי בשבוע שעבר", מספרת קליין בחיוך רחב. "אמרתי לה, סבתא, שכחת את היום הולדת שלי. היא אמרה לי (קליין עוברת למבטא עיראקי): 'באמת, שתהיה לך שנה טובה, והכי חשוב, תבחרי תפקידים טובים יותר'. אמרתי לה, 'למה? מה רע?' אז היא אמרה, 'ראיתי אותך בטלוויזיה ולא נרדמתי כל הלילה'. מתברר שהיא ראתה את הפרק היחיד שבו נתנו לי לגעת בגבר. היה שם איזה אקט מיני קטן, סקסי, זה היה נחמד, אבל הסבתא האהובה שלי לא רוצה שיראו את הנכדה שלה נוגעת ככה בגברים ועושה דברים כאלה מול המצלמה. זה נורא הצחיק אותי. מכל הפרקים ששודרו, היא נפלה דווקא על הפרק הזה. הרגעתי אותה שבשני התפקידים הבאים שלי אין סצנות סקס, אז הכל בסדר".

     

    צילום: ירון שרון, עריכה: תום עוזיאל

    צילום: ירון שרון, עריכה: תום עוזיאל

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    חיבוק מדה־נירו

     

    סבתא גאולה לא לבד. לא מעט צופים עוקבים בימים אלה בדריכות אחר מעלליה של קליין ב"מטומטמת" (HOT3, שני עד רביעי ב־22:15). קליין מגלמת את נתי, החברה הטובה והמגוננת של שירי ושחקנית כושלת כמוה. אך בזמן ששירי הופכת לסוכנת סמויה של המשטרה, נתי עסוקה בחיים עצמם: חיה בדירה עם השותף הגיי־ארוני שלה, נואשת לאהבה, ומפתחת קשר מוזר עם שכנה מבוגרת. היא גונבת את ההצגה באגביות ובפגיעות שקל להזדהות איתה, ממש כמו כשגילמה את קצינת השלישות רמה בסרט "אפס ביחסי אנוש".

     

    כבר שנים שהיא השחקנית מ"נו, בטח...תזכירי לנו?" היא הופיעה בתפקידים קטנים ב"רמזור", "האי", "בתולות", "זנזורי" ועוד, אבל רק מאז "אפס ביחסי אנוש" היא פחות נדרשת לספק רזומה מקצועי לכל דורש. התפקיד שלה בדרמה היומית כבר מבסס מערכת יחסים בלתי אמצעית איתה. אנשים צועקים לה בהתרגשות: "היי... מטומטמת!" גם סוג של התקדמות.

     

     

    קליין. "אני מחכה לשער הבא שלי. אני מאמינה שאני מסוגלת להופיע על השער בלי המילה 'שמנה'"
    קליין. "אני מחכה לשער הבא שלי. אני מאמינה שאני מסוגלת להופיע על השער בלי המילה 'שמנה'"

     

    לקח הרבה זמן לקליין להפוך את התחביב לקריירה. היא הייתה קליין עובדת מדינה (אחרי ששירתה כרל"שית ראש המטה במשרד ראש הממשלה, בשנים של אריק שרון), חוקרת במשרד חקירות ונציגת מכירות באל על. היא ניסתה כמה סדנאות חובבים, עד שאזרה אומץ ונרשמה ללימודי משחק. בסטודיו של יורם לוינשטיין נחשבה לאחת ההבטחות של המחזור (לצד בוגרים כמו תום חגי, יעל גרובגלס, רונה־לי שמעון ומיטל גל סויסה). "הדיבור עליי בבית הספר היה שאני איחטף מיד לתיאטרון. אולי בגלל הנוכחות שלי חשבו שאיראה מבוגרת לטלוויזיה. אבל כשסיימנו הייתה דממה. כבר בשנה ג' אנשים מהכיתה שלי התחילו להשתלב בהפקות, ואיתי לא קרה שום דבר. לא הבנתי מה קרה. הרי כל הזמן טיפטפו לי שאיחטף. חטפתי כאפה".

     

    לאן הטיחה אותך הכאפה הזו?

     

    "חזרתי לעבוד באל על, כי הבנתי שמקצוע כנראה לא רכשתי. אתה יודע, מכינים אותך בלימודים לזה שאין בזה כסף ושזה מקצוע קשה, אבל אחרי כמה זמן מחלחלת מחשבה, אולי אני לא באמת מוכשרת כמו שאמרו לי. אז כן, זה קצת היכה בי. ואז הגיע 'אפס ביחסי אנוש' ושינה את הכל".

     

    הכל, כולל פיצוי הולם לשנים שקליין כמעט התייאשה מהמקצוע. הודות לקומדיה הצה"לית המצליחה היא הייתה מועמדת לפרס אופיר, הסתובבה בפסטיבלים בעולם, התחבקה עם רוברט דה־נירו ואפילו קיבלה תפקיד ראשי בסרט "ההר", כאשתו החרדית של אבשלום פולק. ואז, שוב, דממה.

     

     

    עם נלי תגר ב"אפס ביחסי אנוש"
    עם נלי תגר ב"אפס ביחסי אנוש"

     

    "יש את התהייה של 'אולי אני שחקנית של להיט אחד'. עשיתי כמה תפקידים קטנים, אבל שום דבר בממדי ההד של 'אפס ביחסי אנוש'".

     

    איך מתפרנסים בתקופות הביניים האלה?

     

    "אני בן אדם עם רגליים על הקרקע. תמיד יש לי עבודה צדדית. בתקופה ההיא עבדתי מהבית. אבל באיזשהו מקום חיכיתי שמשהו גדול יקרה כדי לצאת כבר מהחיכיון הזה. אני חסרת סבלנות. בגלל זה אני מודה לאלוהים ש'מטומטמת' עלתה מיד אחרי שסיימנו לצלם. לא הייתי עומדת בלחכות הזה".

     

    באמת היית חוקרת פרטית?

     

    "אחרי שהתחלתי ללמוד משחק, הלכתי לחפש עבודת פקידות באיזה משרד חקירות. כשהבוס ראה בקורות החיים שלי את כל סדנאות המשחק שלקחתי, הוא אמר לי: 'את תהיי בדיכאון אם תהיי פקידה, בואי תהיי חוקרת'. זה היה כמו להגשים חלום. שנים הייתי כזאת שמחפשת, מוצאת משהו מנצנץ ואומרת, 'זה יהלום, נמצא מאיפה הוא'. הכי חיה בסרט".

     

    אז תפסת בעבודה גברים בוגדניים?

     

    "לצערי לא עשיתי דברים כאלה. זה היה יותר חקירות פיננסיות־כלכליות. תכלס רציתי לעזוב אחרי חודש, אבל הבוס שלי כל הזמן הציע לי כל מיני הצעות כמו להיכנס כסייעת סמויה לגן ילדים. נשארתי שם חצי שנה".

     

    ב"מטומטמת" עם בת חן סבג ומשה אשכנזי
    ב"מטומטמת" עם בת חן סבג ומשה אשכנזי

     

    מה לגבי חוויה מכוננת משנותייך במשרד ראש הממשלה אריק שרון?

     

    "לא ישבתי במשרדים שלו. פעם ראיתי אותו בהרמת כוסית בראש השנה, והוא עבר כמו מדונה וחילק לכולם לחיצות ידיים".

     

    התכוונתי לדברים שנחשפת אליהם.

     

    "נחשפתי, אבל לא ברמה ששווה לחטוף אותי".

     

    אקסל רוז בסלון

     

    קליין, 32, גדלה בהוד־השרון. אמה, שמחה, הייתה מורה וכיום היא אוצרת מוזיאון הוד־השרון, ואביה, דוד, זנח את החברה להשכרת רכב שבבעלותו והפך ליזם. כשהייתה בת 22 התגרשו הוריה. "הצעד הזה הביא אותי להבין איזו זוגיות אני רוצה", היא אומרת.

     

    מאז ומתמיד היא הייתה הילדה ההיא שעושה בסלון הצגות וחיקויים של אקסל רוז עם מטאטא במקום מיקרופון. "הייתה לי ילדות טובה מאוד. הייתי הקטנה עם שלוש אחיות גדולות. עשיתי הרבה צחוקים".

     

    ילדותה, היא מספרת, לא התעצבה על פי משקלה או בשאלות של דימוי גוף. "אף פעם לא התייחסתי לעצמי כאל שמנה. הסביבה התייחסה אליי כאל שמנה. היו אומרים לי פתאום: 'את צריכה לרדת במשקל', או 'אל תאכלי את זה ואת זה'. היו לי הרבה חברים, הייתי מקובלת. כבר מגיל צעיר, אם מישהו היה מקלל אותי, הייתי נכנסת בו. לא הייתי הולכת הביתה ובוכה. אם היו צועקים לי 'שמנה', הייתי עונה בחזרה או מאיימת. מאוד מהר הייתי מציבה את הגבול. זה שלי, ואף אחד לא מורשה להתייחס לזה".

     

    המהפך התרחש בחופש הגדול שבין כיתה ח' ל־ט', אחרי שאמה שלחה אותה להומיאופת. קליין חזרה לבית הספר מינוס 18 קילו. הדיאטה אף הונצחה במודעות "לפני" ו"אחרי" של שיטת ההרזיה. "כולם דיברו איתי על זה. זה נורא הביך אותי".

     

    הרבה אנשים שעושים מהפך נורא גאים בשינוי שעברו.

     

    "זה היה לי מאוד מוזר כי חוויתי צביעוּת מהחברה. פתאום כל הבנות רוצות להיות חברות שלי, שאני אלמד אותן איך לעשות דיאטה. פתאום בנים מתחילים איתי בגלל איך שאני נראית ולא בגלל מה שיש לי להציע. כולם מאוד פירגנו לי על זה, ובדיעבד זה הציק לי. לפרגן למישהו על זה שהוא ירד במשקל? זה לא באמת פרגון.

     

    "לקח לי הרבה זמן להבין את מה שחוויתי אז. הרגשתי שאני משחקת משחק עבור אחרים. משחקת את תפקיד הכוסית. אין יותר צחוקים. כבר לא יכולתי להרשות לעצמי להיות הפרצופה שהייתי לפני. זה ביגר אותי. פתאום הייתי צריכה להתנהג כמו אישה. לא רציתי להיות אישה אז".

     

    כמה זמן נמשך המהפך הזה?

     

    "שנה וקצת. באמצע י' כבר קצת חזרתי לעצמי. כל התיכון נורא ניסיתי שוב לרדת במשקל. אני חושבת שביום שבו נכנעתי לחברה והבנתי שאני חייבת להיות רזה, אחרת לא ירצו אותי, למרות שרצו אותי גם לפני, התבלבלתי מאוד. החוויה הזאת קצת פגעה בי. תמיד היה איזשהו ניסיון לרדת במשקל, אבל היום הניסיון הזה כבר לא מנהל אותי".

     

    מה השתנה?

     

    "אני מקבלת את עצמי. ואם יש דודה שחושבת שאני צריכה לרדת במשקל, אז שתעשה עם עצמה משהו".

     

    גם עכשיו יש תגובות חסרות טקט?

     

    "האמת שרוב התגובות מאוד־מאוד מפרגנות ומשמחות. יש פניות בפייסבוק של נערות או נשים ששמחות לראות מישהי כמוני על המסך. גם גברים, אגב. הם אמנם לא אומרים את זה בקול רם, כי זו עדיין בושה לגבר לאהוב אישה מלאה או שמנה. זה תמיד נגמר ב'אבל היא סקסית'. כאילו צריך הסבר".

     

    מדכא, גבר כזה הוא רק סימפטום לתפיסה שורשית עמוקה של החברה.

     

    "נכון. אני מניחה שהסביבה והטלוויזיה חינכו את הגברים שכוסית זה לא מה שאני. כוסית זה בר רפאלי. כוסית זו מישהי 60־90־60, ציצי גדול, שיער בלונדיני עדיף. זה האיידול. כשאתה רואה משהו שהוא לא כזה, והחברה מדירה אותו תחת כל מיני הסברים ש'שמן זה לא בריא', אתה לעולם לא תודה שאתה דווקא כן אוהב את זה".

     

    מבוסס על חוויות אישיות?

     

    "אף פעם לא הרגשתי את זה, אבל אני חושבת שיש לי מנגנון הדחקה, או שהתמזל מזלי. אני שומעת על זה מהרבה נשים. יש קבוצות פייסבוק ששם נשים מספרות שמישהו עזב אותן בגלל שהן שמנות. אני מקווה שאני לעולם לא אתקל בכזה גבר. אני אראה לו מהר איפה הדלת.

     

    "אחרי 'אפס ביחסי אנוש' היו פונות אליי בפייסבוק גורואיות של הרזיה ומציעות לי לבוא. הן ציינו שמות של נשים שנמצאות אצלן: שחקניות שמנות שגם היום הן שחקניות שמנות. נורא התחשק לי לענות: אם הן אצלך, לא הבנתי, אז מה את מוכרת כאן?"

     

    הרבה מפורסמים פרצו לתודעה כשמנמנים, הסבירו כמה הם שמחים להיות מודל יופי אחר, ואחרי שנה התראיינו על מהפך.

     

    "אני יכולה להבין למה מישהי שהתפרסמה פתאום ירדה במשקל, למרות שקודם היא הסבירה כמה טוב לה ככה. דברים משתנים. החיים שלנו משתנים. אם זה מה שמרגיש להם בנוח, סבבה להם. תשמע, כשאני רואה את עצמי בטלוויזיה, יש פעמים שכאילו בא לי למות ויש פעמים שאני מסתכלת ואומרת, וואלה, סבבה. ככה אני באמת נראית, ובאמת משמח אותי שיש לזה מקום על המסך".

     

    לנז'רי על השער

     

    ובקרוב יהיה לה שם עוד יותר מקום. בעונה החדשה של "החברים של נאור" תגלם קליין את אשתו של אושרי כהן ("ליהוק מפתיע, נכון? בעולם מתוקן זה היה יכול לקרות באמת"); בסרט ישראלי חדש, "איי הורדוס", היא תשחק פקחית חניה מרושעת; ובימים אלה היא מצטלמת ל"הרמון", סדרת דרמה המבוססת על סיפורו של גואל רצון. וכדי להשלים את הזינוק המקצועי, היא תדגמן למעצבת האופנה איילת לבן.

     

    אחד החלומות שלה, סיפרה בעבר, היה לפתוח קו אופנה למידות גדולות כדי שילדות שמנות לא ייאלצו ללבוש בגדים של אמא שלהן. "אין בגדים במידות גדולות עבור ילדים. כילדה, זה היה נורא לא כיף לקנות בגדים. היו רגעים שהייתי מתעצבנת ובוכה שבא לי להתלבש יפה למסיבה ולא היה לי מה. אני זוכרת שלבת־מצווה שלי, למשל, קנו לי בגד גוף לבן, ומעליו חצאית שיפון ומגפונים, בגדים של ילדות, אבל כמה ימים לפני החגיגה אמא אמרה שזה לא מחמיא וקנינו לי מכנסיים שחורים, חולצה לבנה מסאטן ובלייזר. נראיתי כמו דודה. ובאמת דודה שלי באה לבושה אותו דבר".

     

    אאוץ'.

     

    "זה לא השפיל אותי, אבל רציתי ללכת עם החצאית, ובסוף הלכתי לפי 'החוקים'".

     

    מה לגבי החוקים האופנתיים שלך כיום?

     

    "אני מאוד אוהבת אופנה. רוב הבגדים שלי הם לא מהארץ. אני לא נכנסת לקניון, אלא אם כן אני צריכה לקנות מתנה. נכון, יש היצע הרבה יותר גדול במידות, אבל בעיקר בחנויות מעצבות למידות גדולות. את לא באמת יכולה להרשות לעצמך להתנהל רק עם בגדי מעצבים. יש רשתות שאפשר למצוא בהן בגדים, אבל צריך לנבור ולחפש. זה מאוד מתסכל, כי גם אם אני אמצא פריט אחד שיכול להתאים לי, לא בהכרח אוהב אותו".

     

    כמה חשבת לפני שהסכמת להצטלם לשער המגזין "גו סטייל" בתחתונים וחלוק?

     

    "זה קרה בלי מחשבה מראש, ואני מאוד אוהבת את זה ושמחה על השער הזה. היו לי הרבה פחדים, שזה לא ייצא טוב. חלק מהתגובות היו 'כל הכבוד'. אני לא רואה בזה 'כל הכבוד'. כשרותם סלע מצטלמת בבגד ים, אף אחד לא אומר: 'חבר'ה, תראו, רזה הצטלמה עם בגד ים'. אני לא צריכה לקבל כפיים על זה שאני לובשת תחתונים וחזייה — אני עושה את זה כל הזמן. בוא נגיד שאני מחכה לשער הבא שלי. אני מאמינה שאני מסוגלת להופיע על השער, לבושה, בלי שהמילה 'שמנה' תהיה מוזכרת. אני רוצה להאמין שאפשר להסתכל עליי בלי המילה הזאת".

     

    הכנות של קליין לא נעצרת רק בשיחה על דימוי גוף ומשקל, אלא גם באופן שבו היא מספרת על תובנות יום ההולדת האחרון שלה. "זו השנה הראשונה בחיי שנתקלתי בדיכאון ביום הזה", היא אומרת. "פתאום היה לי צורך לנהל עם עצמי את שיחת 'יחסינו לאן'. השנה האחרונה, טפו־טפו־טפו, הייתה שנה מאוד־מאוד טובה. הבנתי שיש לי קריירה, אבל חסרה לי מאוד אהבה. פתאום זה היכה בי. זה מצחיק, כשהייתי בת 18 הייתה לי תוכנית מפורטת: להכיר מישהו, להתחתן בגיל 23, שנתיים נשואים באושר, 25 ילד ראשון, ככה כל שנתיים. 27 עוד ילד. ואז בגיל 29 עוד ילד. עד גיל 30 שלושה ילדים, והחיים מסודרים יפה".

     

    מתי הבנת שזה לא יקרה?

     

    "יומיים לפני היום הולדת שלי", היא מחייכת. "אני עדיין מחכה לנסיך. הייתי ילדה רומנטית ואני עדיין מאוד מאמינה באהבה. כרגע גברים לא כל כך רוצים לעבוד קשה. כל עולם האינסטנט, האינטרנט, מקשה מאוד".

     

    את מייחסת את הקושי להכיר גברים לרוח הזמן?

     

    "כן. הרי היום אתה לא באמת פוגש את הבן אדם. אתה מדבר איתו בפייסבוק או באיזו אפליקציית היכרות, אבל באותה מהירות שאתה מגיע, כך אתה גם יכול להיעלם. אתה לא באמת מתחייב לבן אדם. קרה לי מלא שדיברתי עם מישהו שמצא חן בעיניי, אבל הוא נעלם ברגע האמת, למרות שהוא זה שפנה. גברים, אם יש משהו יותר נגיש לידם, הם יעדיפו אותו".

     

    מי מפחד מזוגיות

     

    כמו קליין, גם נתי, בת דמותה ב"מטומטמת", מחפשת אהבה. כמוה, היא לא בדיוק מבינה לאן נעלמו כל הבחורים הטובים. "נתי היא דמות מהממת. היא כתובה כל כך מדויק, ומי כמוני יכולה להתחבר לרווקה, שלא מוצאת את עצמה בעולם. אני מתחברת לזה מהשנים המוקדמות שלי בתל־אביב".

     

    מה הדבר הכי טוב ברווקות?

     

    "יש ברווקות משהו נורא כיפי. אתה אדון לעצמך. אבל זה לא נכון שאני לא בזוגיות. אני לגמרי בזוגיות. עם עצמי. עם החברים שלי, עם המקצוע שלי, עם הדירה שלי. אני פוגשת כל כך הרבה אנשים חדשים, שיש בי אדרנלין של התאהבות כל הזמן. הוא פשוט לא מנותב לאנשים הנכונים.

     

    "אני מאוד נותנת מקום לפמיניזם בשנים האחרונות. אני מבינה שמשהו בנורמות שאת גדלה עליהן שגוי. מחנכים אותך שלעולם לא תהיי שווה בלי בן זוג. שכל דבר שתעשי זה כדי שתמצאי חתן. בין שתהיי יפה, מן הסתם רזה, ובין שתצליחי בלימודים, שיהיה לך בן זוג חכם. יש משהו שמטפח בך את הצורך להבין שאת חייבת בן זוג. גם כשהייתי צעירה משהו בי לא קיבל את זה. אני שמחה שהחיים ניתבו אותי למקום אחר. לא חושבת שהייתי מוכנה לחתונה בשנים האחרונות. יותר מזה, בתוך תוכי לא באמת רציתי זוגיות.

     

    "היום אני כבר במאה אחוז שלי. אני יודעת מי אני, בטוחה במי שאני ומוכנה להכניס מישהו לחיים שלי. יש משפט של אלבר קאמי שאני מאוד אוהבת: 'אל תלך לפניי כי אולי לא אצעד אחריך. אל תלך אחריי כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצידי והיה ידידי'. בעיניי זאת אהבה".

     

    כהן. "ליהוק מפתיע"
    כהן. "ליהוק מפתיע"

    מערכת היחסים המשמעותית שלה הסתיימה אחרי שבן זוגה חזר בתשובה. "שיחררתי אותו לשם. כשהכרנו הוא היה חרדי לשעבר, הוא אף פעם לא באמת היה מאה אחוז חילוני, אבל לאלוהים אני מוכנה לוותר".

     

    ומאז?

     

    "היו לי מערכות יחסים קצרות אחריו. אני חושבת שנכנסתי אליהן מראש בידיעה שהן לא לכל החיים".

     

    בסדרה נתי מגלה שהיא בהיריון ומחליטה לגדל את התינוק לבד. זאת אופציה מבחינתך?

     

    "בזמן האודישנים אחותי הייתה בהיריון מגבר שנמצא בחו"ל, וזה הידהד לי. פתאום הבנתי שיש לי דדליין. בגיל 35 אתחיל לחשוב בכיוון. אני רוצה להיות אמא".

     

    עם בן זוג?

     

    "כרגע זו התוכנית. בכל זאת תיכננתי להתחתן בגיל 23".

     

    ומה תגיד סבתא גאולה על זה שנתי נכנסה להיריון מסטוץ?

     

    "בהתחלה אולי היא תגיב בקשיחות העיראקית המקובלת, אבל כמו שהוכיחו השנים האחרונות — לא משנה עם מה אנחנו באות אליה, בסוף היא מקבלת אותנו כמו שאנחנו". •

     


    פרסום ראשון: 01.11.16 , 22:18
    yed660100