ציידי ה-HIV
במעבדות המחקר החשובות בעולם וגם בישראל מתחולל כרגע המרוץ להשגת תרופה לאיידס. שרית רוזנבלום מביאה את התגליות החדשות בתחום ומדברת עם חוקרים שמפגינים אופטימיות זהירה: "עוד לא הגענו לריפוי מלא, אבל אנחנו קרובים מאי פעם למגר את המחלה שקטלה עשרות מיליוני בני אדם"
ונסה רוברטס, אם לשניים בת 52 מאוקספורד שבאנגליה, הגיעה לפני שנתיים למרפאה למחלות מין באזור מגוריה, כדי לברר מה גורם לפריחה מוזרה שהופיעה בפיה. שלושה ימים לאחר מכן קיבלה הודעת סמס, שביקשה ממנה להגיע למרפאה בדחיפות. "סירבתי להגיע עד שיסבירו לי בדיוק מה קרה", סיפרה לתקשורת הבריטית. "וכך, בטלפון, גיליתי שאני נושאת את נגיף ה־HIV".
בדיקות נוספות שנערכו לה, ובחינה מדוקדקת של ההיסטוריה המינית והרפואית שלה, גילו נתון יוצא דופן: רוברטס נדבקה בנגיף בגיל 19, בעת שניהלה מערכת יחסים עם צעיר ממלאווי — יותר מ־30 שנה לפני שהנגיף התגלה בדמה. היא אושפזה זמן קצר לאחר מערכת היחסים הזו בגלל "וירוס מסתורי" שגרם לה לחלות, אולם המחלה ההיא חלפה מבלי שזוהתה. סדרה של זיהומים לא קשים שפיתחה בשלושת העשורים שחלפו מאז לא סיכנה את חייה, ולכן גם לא הדליקה נורת אזהרה אצל איש מהרופאים שטיפלו בה. שני הגברים שנישאה להם במשך השנים, ושני ילדיה, בן ובת בשנות ה־20 לחייהם, לא נדבקו בנגיף.
רוברטס משתייכת לקבוצה ייחודית של אנשים שנדבקו בנגיף ה־HIV, הגורם לאיידס, המכונים "הלא מתקדמים". אנשים אלה — לפי ההערכות אחד מ־300 נשאים — שברבים מהמקרים נדבקו בנגיף לפני כמה עשורים, סובלים מעומס נגיפי לא גבוה ומערכת החיסון שלהם ממשיכה לתפקד באופן פחות או יותר נורמלי, למרות שהנגיף שוכן בדמם. חברי הקבוצה הייחודית הזו נמצאים כעת במוקד המחקר העולמי, בניסיון לגלות איזו תכונה, או קבוצת תכונות, מנעו מהם לפתח איידס, למרות הזמן שחלף מאז שנדבקו בנגיף והעובדה שלא טופלו מעולם בתרופות אנטי־ויראליות, החיוניות להישרדות הנשאים. פיצוח המנגנון שמגן עליהם יאפשר, כך מקווים, פיתוח טיפול יעיל או חיסון נגד המחלה שהרגה עד היום עשרות מיליונים.
אלפי קילומטרים משם, בקצה השני של העולם, עוקבים החוקרים אחר קבוצת ילדים בדרום־אפריקה, שאף הם משתייכים לבני המזל שלא מפתחים סימנים של כשל חיסוני, למרות שנדבקו בנגיף ה־HIV כבר ברחם אמם. באופן רגיל, זיהום כזה, אם הוא לא מטופל, גורם למותם של 60 אחוז מהילדים שנדבקים בנגיף בתוך שנתיים וחצי מרגע ההדבקה. הילדים המדוברים, בני חמש ומעלה, נולדו כולם לאמהות שנשאו את הנגיף במהלך ההיריון. בדיקות מעבדה נרחבות שנערכו להם מאז לידתם גילו עשרות אלפי נגיפי HIV בכל מיליליטר מדמם, אולם למרות זאת הם לא פיתחו את המחלה, ולמעשה הם נחשבים לבריאים לגמרי, למרות שמעולם לא טופלו בתרופות נגדה.
"מערכת החיסון שלהם מתעלמת מהנגיף ככל האפשר. נראה ש'הכרזת מלחמה' של הגוף נגד הנגיף היא, ברוב המקרים, דבר שגוי", אומר פרופ' פיליפ גולדר, אחד החוקרים מאוניברסיטת אוקספורד שבבריטניה שפירסמו את הממצאים המסעירים, בראיון לבי־בי־סי.
החוקרים הבריטים הגיעו למסקנה מדהימה: אחד מכל עשרה ילדים חסין בפני הנגיף, ככל הנראה בגלל צורת הפעולה המתונה יחסית של מערכת החיסון בגיל הילדות. התגלית הזו כבר הוגדרה כ"סימנים ראשונים לדו־קיום" בין הנגיף, שנחשב קטלני ללא טיפול תרופתי, לאדם.
"אחד הדברים שעולים מהמחקר שלנו הוא שמחלה הנגרמת על ידי נגיף ה־HIV לא קשורה כל כך לנגיף עצמו, אלא לתגובת המערכת החיסונית אליו", אמר פרופ' גולדר באותו ראיון. "ייתכן שזיהינו בילדים הללו דרך פעולה חדשה לגמרי, שתסייע לנו לפתח טיפולים חדשים עבור כלל הנשאים".
הממצאים החדשים בנוגע לקבוצת הנשאים שלא מפתחת את מחלת האיידס הם רק פן אחד בהצלחות המחקריות שהושגו לאחרונה בחקר נגיף ה־HIV ותסמונת הכשל החיסוני הנרכש שהוא גורם לה. מומחים בחו"ל כבר הגדירו את הממצאים האחרונים "פריצות דרך", והביעו תקווה שהם יביאו בקרוב להשגת ריפוי פונקציונלי מלא של המחלה — כלומר למצב שבו גם אם הנגיף יישאר בגוף, יהיה ניתן להביא אותו למצב שבו לא יתפקד ולא יגרום לדיכוי מערכת החיסון. "עדיין מוקדם לדבר על ריפוי מלא, אבל ההתקדמות שלנו מדהימה", אומר מארק סמיואלס, שעומד בראש צוות מחקר אנגלי שניהל את אחד המחקרים האלה, בראיון לבי־בי־סי.
גם בישראל שותפים כיום למאמצים למצוא תרופה חדשה, שתבשר את סוף עידן המגיפה. השבוע דווח על הצלחה מעבדתית ראשונה לתכשיר כחול־לבן, שאמור לגרום לתאי מערכת החיסון, שאליהם חדר הנגיף, להשמיד את עצמם. התרופה, המכונה "גמורה", מלשון "לגמור על הווירוס", הצליחה – שוב, בתנאי מעבדה בלבד בשלב זה – להביא לדיכוי משמעותי של הנגיף בתאים שנאספו מנשאים. אחרי ההצלחה המעבדתית הראשונית, יצטרך התכשיר הישראלי להוכיח את עצמו בניסויים בבני אדם.
"נגיף ה־HIV הוא ממזר, הוא חודר לחומר הגנטי של תאי מערכת החיסון ומשתמש בהם כבית חרושת", אומר פרופ' זאב שטגר, מנהל מחלקה פנימית ב' והמערך לאלרגיה, אימונולוגיה ואיידס בבית החולים קפלן, ששותף לביצוע הניסויים הקליניים בתכשיר שפיתח פרופ' אברהם לויטר. "התכשיר החדש 'מקלקל' את מנגנון הפעולה הזה ואמור לגרום לתאים שאליהם חדר הנגיף להשמיד את עצמם. מדובר בתכשיר ראשון מסוגו, שיש לו מנגנון פעולה ייחודי אשר עשוי להביא לריפוי אמיתי, מבלי לפגוע בתאים הבריאים, שלא נפגעו מהנגיף".
ההצלחה והסיכונים
למרות שחלפו כמעט 40 שנה מאז שפרץ הנגיף בסערה לחיינו, עדיין רב הנסתר על הנגלה באשר לדרך שבה נוצר. עד לאחרונה, הסברה הרווחת הייתה שדייל קנדי־צרפתי בשם ז'יטאן דוגאס, שמת מאיידס ב־1984, היה החולה הראשון שהביא את הנגיף מאפריקה לארה"ב והדביק בו עשרות גברים. אולם מחקר שהתפרסם לפני שבועיים טוען, כי הנגיף שנשא דוגאס לא היה המקור להדבקה הנרחבת בקרב הומואים בארה"ב. על פי המחקר החדש, הנגיף שכן בדמם של נבדקים בניו־יורק ובקליפורניה כבר באמצע שנות ה־70. על פי ההערכות, הוא הועבר מזאיר להאיטי ב־1967, התפשט משם לניו־יורק ב־1971, וחמש שנים לאחר מכן הגיע לסן־פרנסיסקו.
כך או כך, מעטות המחלות הקשות שמהפך אמיתי ודרמטי הושג בטיפול בהן בשנים האחרונות. איידס היא בין הבודדות שעברו שינוי כזה, מטמורפוזה של ממש, ממחלה סוערת וסופנית — למחלה כרונית. מאז שהמחלה התגלתה לראשונה בבני אדם הפך ה־HIV מנגיף קטלני ביותר לנשלט, בזכות הטיפול התרופתי היעיל נגדו, המכונה "קוקטייל". על פי ההערכות העכשוויות, נשאים שמטופלים בתרופות הם בעלי תוחלת חיים עתידית דומה לזו של אנשים בריאים.
"לו יכולתי לבחור, הייתי בוחר בלי שום היסוס לחלות באיידס ולא בסרטן, וככל הנראה מדובר כיום במחלה שהיא קלה יותר מסוכרת", אומר פרופ' צבי בנטואיץ', ראש המרכז למחלות טרופיות ואיידס באוניברסיטת בן־גוריון, ומי שהקים את מכון האיידס המוביל בבית החולים קפלן. "כמובן שאני לא ממליץ לאף אחד להידבק ב־HIV, אבל הייתי אומר שמדובר במחלה נשלטת, שאפשר לחיות איתה חיים טובים ומלאים. בחלומות הכי ורודים שלי לא העליתי בדעתי בשנת 82', כשהתחלתי להתעסק עם המגיפה, שככה הדברים ייראו בתחום הזה כעבור 30 שנה. זה סיפור הצלחה מדהים".
"יחסית למה שידענו קודם על המחלה, מדובר בתור הזהב שלה", מסכים ד"ר איציק לוי, מנהל שירות האיידס ומחלות מין במרכז הרפואי שיבא. "אם פעם איבדתי שני חולים בשבוע, כיום מוות של מטופל שלי הוא דבר נדיר. פעם לא העזו לדבר על זוגיות בין נשא לבן או בת זוג שאינם נשאים, כיום יש עשרות זוגות כאלו. שיעור הילודה בקרב הנשאים שלנו אינו נופל כיום משיעור הילודה באוכלוסייה שאינה נשאית HIV, והילדים נולדים כמובן בריאים. שפר מזלו של מי שנדבק בנגיף היום, ולא לפני עשור אחד או שניים".
אולם לטיפול התרופתי נגד הנגיף יש חסרון משמעותי: הוא אינו מסוגל להכחיד אותו, ועל כן יש ליטול אותו כל החיים, גזירה שחלק מהמטופלים מתקשים מאוד לעמוד בה. הפסקת השימוש בתרופות תביא להתפרצות מחודשת של המחלה.
למרות ההצלחה האדירה בריסון המחלה בגוף, והשינוי הדרמטי שחל בגורלו של מי שנדבק בה, הנגיף ממשיך להיות נטל בריאותי גלובלי משמעותי. המספרים עדיין עגומים: עד היום מתו כתוצאה ממנו 35 מיליון בני אדם. בסוף 2015 חיו בעולם כמעט 37 מיליון בני אדם עם איידס. באותה שנה נדבקו 2.1 מיליון בני אדם בנגיף, וקצת יותר ממיליון מתו כתוצאה ממנו.
על פי הערכות ארגון הבריאות העולמי, רק כמחצית מהנשאים מודעים לכך שהם נושאים את הנגיף. מתוכם, רק כמחצית מהנשאים הידועים, כ־17 מיליון בני אדם, מקבלים את קוקטייל התרופות נגד המחלה. הארצות הפגועות ביותר הן ארצות אפריקה שמדרום לסהרה — זימבבואה, בוטסואנה וסווזילנד — שם חיים כיום 26 מיליון בני אדם עם הנגיף.
שיעורי התחלואה והתמותה מהמחלה צנחו בעשרות אחוזים מאז תחילת שנות האלפיים, אולם עקב ההצלחות הדרמטיות בטיפול בה, עולה בשנים האחרונות מספר הנדבקים החדשים בכל העולם, וגם בישראל. ד"ר רוברט גאלו, מי שגילה את נגיף ה־HIV, קרא לאחרונה במאמר שפירסם בארה"ב לממשל החדש שייבחר בנובמבר לפעול בנחרצות לעצירת התפשטות המגיפה באמריקה.
"חלק גדול מהנדבקים החדשים בישראל הם אנשים שמרבים להשתמש בסמי מסיבות ובאלכוהול", אומר ד"ר לוי. "אחרים טוענים שנמאס להם להשתמש בקונדומים. בשנה שעברה הייתה עלייה משמעותית בהדבקות בקרב הטרוסקסואלים. דווקא אלה שלא מעריכים את עצמם כמי שמצויים בסיכון מתגלים כנשאים בשלב מאוחר מאוד".
ההתמודדות היומיומית עם נשאות של הנגיף אינה פשוטה. מערכת החיסון של אדם שנדבק בו לעולם אינה חוזרת לתפקוד נורמלי, וגם הנשאים שמטופלים בתרופות נמצאים בסיכון גבוה מהרגיל לפתח מחלות לב, סרטן ודמנציה.
"לטיפולים הנוכחיים יש תופעות לוואי, ואם המטופל מתעייף או נשחק מלקחת את הטיפול ומפסיק אותו, הנזק יחזור", אומר ד"ר לוי. "חלק מהחולים עלולים לפתח תופעות שונות הקשורות בנגיף או בתרופות עצמן. כל נשא צריך להיות בפיקוח רפואי ולעשות בדיקות לניטור רמת הנגיף, מערכת החיסון ותופעות לוואי של התרופות לפחות פעמיים בשנה".
ניסוי הקופים
לאור כישלון מאמצי המניעה, נמשך ביתר שאת המרוץ העולמי לפיתוח תרופה או חיסון שיעלימו את הנגיף כליל מהגוף, או לכל הפחות יהפכו אותו לבלתי מזיק. עד היום, האדם היחיד שהוכח כי נרפא מ־HIV היה טימותי ריי בראון, אמריקאי שחי בגרמניה, אשר נדבק ב־1995 וחלה בלויקמיה 22 שנים מאוחר יותר. בראון עבר השתלת מוח עצם — הליך מורכב ומסוכן שנועד לרפא את הסרטן שממנו סבל וכולל את השמדת מערכת החיסון של הגוף — מתורם שנשא מוטציה גנטית שהפכה אותו עמיד בפני הנגיף. בראון החלים מהנגיף באופן מלא. כל הניסיונות לשחזר את ההצלחה הזו בחולים נוספים נכשלו.
"כמה גורמים מונעים כיום ריפוי נשאי HIV וחולי איידס", אומר ד"ר לוי. "כאשר הנגיף חודר למערכת החיסון של הגוף, אותם תאים אשר למעשה היו צריכים להשמיד אותו או לפחות לסייע בהשמדתו הופכים להיות בית הייצור שבו נוצרים עוד ועוד נגיפים. בנוסף לכך, הנגיף שותל את החומר הגנטי שלו בתוך החומר הגנטי של התא האנושי ובכך מקשה מאוד לסלק אותו מבלי להשמיד את התא הנגוע. מדובר בנגיף מתוחכם ביותר, המשנה את פניו בצורה מהירה ויעילה, כך שמערכת החיסון אינה מצליחה ללמוד כיצד לחסל אותו. גם אם היא מצליחה בהתחלה, מיד הנגיף 'מתחפש' לנגיף אחר והמערכת צריכה להתחיל ללמוד מחדש, וכן הלאה והלאה מיליוני פעמים, דבר שמביא לתשישות מערכת החיסון". ד"ר לוי מסביר שבאמצעות הטיפול נוגד הנגיפים הנוכחי ניתן להשמיד חלק גדול מהנגיפים, אבל חלק מהם מסתתרים במאגרים שבהם התרופות אינן משפיעות. "מדובר בתאים שבהם אין פעילות מטבולית של ממש וכך התרופות לא מגיעות אליהם. הדבר דומה לאנשים שבזמן קרב מעמידים פנים שהם מתים כדי להציל את חייהם, אבל לאחר שהאויב חולף הם קמים. כך גם הנגיף שמסתתר בתא בעל הפעילות המטבולית הנמוכה חוזר להשתכפל ברגע שהנשא מפסיק ליטול את התרופות שלו".
אבל ככל שנצבר הידע על הדרך שבה פועל הנגיף בגוף, מתקרב הריפוי המיוחל, ועכשיו, מקווים המומחים, הוא נמצא ממש מעבר לפינה. בכנס בינלאומי שנערך לפני שבוע בגלזגו בנושא הטיפול התרופתי באיידס, עמדו במרכז תשומת הלב הדיווחים בנושא המאמצים האחרונים לשלוט בנגיף ה־HIV כך שלא יגרום שום נזק לגוף — גם מבלי להשמיד אותו לגמרי.
שני מחקרים נוספים מעוררים בימים אלה תקווה אדירה להשגת ריפוי מוחלט של המחלה. במחקר הראשון הצליחו החוקרים לבלום פעילות של נגיף דמוי איידס בקופים במשך שנתיים, לאחר הפסקת כל טיפול תרופתי נגדו. המחקר התבסס על העובדה שבימים הראשונים לאחר ההדבקה בבני אדם, תוקף הנגיף תאים של מערכת החיסון השוכנים בכמויות גדולות במעיים. הצוות הבינלאומי, שכלל חוקרים מארה"ב, גרמניה ודרום־אפריקה, הניח שאם יצליח למנוע את הדבקת התאים השוכנים במעיים, מערכת החיסון תוכל להגיב נגד הנגיף התוקף באופן יעיל.
הקופים, שהודבקו בנגיף המכונה SIV, הגורם למחלה זהה לאיידס בקופים, טופלו בתרופות אנטי־נגיפיות רגילות נגד המחלה, אולם בנוסף לכך ניתן להם גם טיפול בנוגדן זהה לזה המשמש לטיפול במחלות מעיים דלקתיות, בהן קרוהן וקוליטיס. הנוגדן שבו מדובר חוסם פעילות של חלבון מסוים, שנגיף ה־HIV משתמש בו כדי לתקוף את תאי מערכת החיסון השוכנים במעיים.
18 קופים הודבקו בנגיף המדובר. כולם טופלו בתרופות אנטי־ויראליות במשך 90 יום, דבר שהוריד את הנגיף בדם לכמויות שלא ניתן לזהות, כפי שמתרחש אצל נשאים אנושיים. בשלב זה נתנו החוקרים ל־11 מהקופים עירוי של הנוגדן למשך 23 שבועות. שלושה מהקופים פיתחו תופעות לוואי חמורות שחייבו את הפסקת הטיפול. אצל כל שמונת הקופים האחרים שקיבלו את הטיפול בנוגדן נותר הנגיף ברמות זעירות, בלתי ניתנות לגילוי בדם, במשך כמעט שנתיים לאחר הפסקת כל הטיפולים. בקבוצה שלא קיבלה את הטיפול, חזר הנגיף והתפרץ וכל שבעת הקופים מתו כתוצאה ממנו.
"התוצאות הממו אותנו, הן פשוט מדהימות", אמר ד"ר אנטוני פאוצ'י, העומד בראש המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות במרילנד, למגזין "Science". "הטיפול הניסיוני שקיבלו הקופים נתן למערכת החיסונית שלהם את הדחיפה הדרושה על מנת להביא את הנגיף לנסיגה מושהית".
החוקרים ציינו כי יש צורך במחקרים נוספים על מנת להבין מדוע הנוגדן הגן על הקופים, אולם תוצאות הניסוי הזה, שפורסמו בעיתונות המדעית בחודש שעבר, היו מבטיחות עד כדי כך, שחוקרי המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב כבר החלו לטפל בנשאי HIV שזה עתה נדבקו בנוגדן המשמש לטיפול במחלות מעיים אצל בני אדם כדי לבחון אם יש לו השפעה דומה לזו שנצפתה אצל הקופים.
ניסוי אחר שמעורר עניין אדיר נערך בשיתוף מדענים מחמש האוניברסיטאות המובילות בבריטניה על 50 נשאים. במסגרת האסטרטגיה הטיפולית החדשה, המכונה "בעט וחסל", ניתנו למטופלים זריקה המיועדת לעורר את מערכת החיסון לגלות תאים הנגועים בנגיף, ובעקבותיה תרופה הפועלת לחיסול התאים הנגועים. אחד המטופלים, עובד סוציאלי בן 50 מלונדון, כבר סיים את הטיפול ובדמו לא נמצאו עקבות של הנגיף, אולם טרם ידוע אם מדובר בהפוגה זמנית בלבד, הנגרמת כתוצאה מהתרופות הרגילות, או שמדובר בפריצת דרך משמעותית יותר. "הטיפול שלנו נועד לנקות את הגוף מנגיפי ה־HIV, בהם גם הנגיפים המצויים בתאים הרדומים", אמרה פרופ' שרה פידלר, מאימפריאל קולג' בלונדון, בראיון ל"דיילי טלגרף" הבריטי. "הוא הצליח בתנאי מעבדה, ויש סימנים טובים לכך שיעבוד בבני אדם, אבל הדרך לריפוי ממשי עדיין ארוכה".
"המדענים מבדילים כיום בין שני סוגי ריפוי: ריפוי אנטומי וריפוי תפקודי, פונקציונלי", אומר ד"ר לוי. "בריפוי אנטומי מדברים על סילוק כל הנגיפים מהגוף כך שלא יישאר אף נגיף חי, כמו שקורה בדרך כלל ברוב הזיהומים. ריפוי כזה יוכל להתרחש, למשל, כאשר נלמד כיצד לעורר את התאים הרגועים מבחינה מטבולית ולגרום לנגיפים שבתוכם לחשוב כאילו כבר אין אויב ולצאת לדם, שם אפשר יהיה לחסל אותם באמצעות הטיפול המקובל. יש כיום מחקרים רבים שבהם מנסים לעורר את התאים באמצעות תכשירים הגורמים לפעילות מטבולית גבוהה ותכשירים אחרים העשויים לסייע בהסרת החומר הנגיפי של הנגיף מהכרומוזום האנושי.
"בריפוי פונקציונלי הכוונה שגם אם הנגיף יישאר בגוף, יוכלו לגרום לו להיות א־תפקודי ולא לגרום לדיכוי של מערכת החיסון. במצב כזה, גם אם הוא יישאר בגוף, הנשא לא יפתח את המחלה. המקרה של הילדים בדרום־אפריקה שלא מפתחים מחלה עשוי לסייע לנו ללמוד כיצד לחקות בהצלחה את הטבע. המחקרים האחרונים תומכים ברעיון שריפוי כזה אכן אפשרי".
סקס בלי עומס נגיפי
עד שיימצא ריפוי מוחלט, נמשכים הניסיונות למצוא טיפולים שיקלו את שגרת החיים של הנשאים. מעשרות כדורים ביום, ירד מספרן של תרופות הקוקטייל לשניים או שלושה כדורים ביום, המכילים שילובים של תרופות שונות.
"יש כיום בשלבים סופיים של מחקר תרופות ארוכות טווח שיינתנו בהזרקה אחת לחודשיים־שלושה, וימנעו מהמטופל צורך לבלוע כדורים מדי יום", אומר ד"ר לוי. "יש לכך חשיבות רבה עבור חלק מהמטופלים, בעיקר לאלו שמתקשים בבליעת תרופות ולא זוכרים לקחת אותן. העובדה שלא יהיה צורך לקחת כדור כל יום חשובה גם באספקט הפסיכולוגי".
לאור ההתקדמות האחרונה במחקר ובפיתוח תרופות חדשות ויעילות, מתמודד כיום הממסד הרפואי עם סוגיה מקצועית ומוסרית מהפכנית ושנויה במחלוקת, העומדת בניגוד לכל מה שלמדנו בעשורים האחרונים על המחלה ודרכי ההתגוננות מפניה: האם ניתן לאשר לנשאים המטופלים תרופתית ורמת הנגיף בדמם נמוכה מאוד לקיים יחסי מין ללא כל הגנה?
כבר ב־2008 נתנה ועדת מומחים בשווייץ "אור ירוק" לנשאים שהעומס הנגיפי בדמם נמוך מאוד והם נוטלים תרופות נגד HIV באופן קבוע לקיים יחסי מין לא מוגנים, בתנאי שאינם חולים במחלה אחרת המועברת בדרך כזו, כמו זיבה או עגבת. אולם האישור הזה נותר במשך שנים דעת מיעוט חריג, ורוב רשויות הבריאות בעולם הסתייגו ממנו. לפני שלושה חודשים התפרסם מחקר של קבוצת חוקרים בינלאומית, שבדקה 888 זוגות שאחד מהם היה נשא HIV בעל עומס נגיפי נמוך מאוד הודות לטיפול התרופתי, והשני היה בריא — אשר קיימו מגע מיני לא מוגן. בממוצע, קיימו הזוגות האלה יחסי מין ללא קונדום יותר מ־30 פעם בשנה. בסך הכל ספרו החוקרים כמעט 60 אלף מגעים לא מוגנים. למרבה הפלא, אף אחד מהם לא גרם להדבקה.
"בשנה האחרונה מתחזקת הדעה שאנשים שיש להם דיכוי משמעותי של הנגיף יכולים לקיים יחסי מין בלתי מוגנים, משום שהסיכוי להדבקה אפסי", אומר פרופ' בנטואיץ'. "לנוכח הממצאים החדשים אין הצדקה לטיפולים כמו למשל שטיפות זרע אצל זוגות שאחד מהם הוא נשא, שמעוניינים להביא ילדים לעולם. אם רוצים להיות עוד יותר בטוחים אפשר שבן הזוג ייקח תרופה למניעת הדבקה לפני החשיפה המתוכננת. להפוך את זה למדיניות מוצהרת זה לא פשוט, בגלל הצד המשפטי, אבל יש בהחלט עדויות ברורות לכך שמי שהושג אצלם דיכוי ממושך של הנגיף, הסיכוי שידביקו בו אחרים הוא אפס. אין ספק שזה מסר מאוד משמעותי. אף אחד לא העלה בדעתו שיהיה אפשר להגיע לנקודה הזו, אבל זה נשמע מאוד משכנע".
"משני מחקרים חשובים עולה כי הסכנה להידבק ממטופל שמקפיד מאוד על נטילת התרופות ושהעומס הנגיפי בדמו בלתי מדיד הוא אפסי", אומר ד"ר לוי. "בכל זאת, ייתכנו באופן נדיר מצבים שבהם עלולה להתרחש הדבקה, בעיקר כאשר המטופל מדלג על נטילת התרופה וכאשר יש מחלות מין אחרות. לדעתי יש לדבר על כך עם המטופל ובן או בת זוגו ולתת להם להחליט בעצמם".
לפנייה לכתב/ת 
