אין ויכוח על זה שאלכוהול יכול לסדר לנו את הראש, בעיקר נוכח המציאות שהולכת וסוגרת עלינו בעיקר לקראת הסופ"ש שבו הצורך לשכוח הולך ומתעצם ומקבל לגיטימציה. נכון, צריך לשתות בשכל, לא לנהוג כששיכורים, לשמור על הכבד ועל הסביבה ובעיקר לעשות הכל כדי להימנע מהאנג־אובר של הבוקר שאחרי, שהוא באמת השטן בהתגלמותו.
כך הם נראו בבוקר שאחרי
כל מי שהתעורר לתוך גיהינום של האנג־אובר, מכיר את התחושה כשהרקות פועמות, העיניים כמעט יוצאות מהחורים, הבחילה גואה, אתם נשבעים לעצמכם שזהו, לעולם לא תשתו שוב, כי זה פשוט לא שווה את זה. כמה ימים עוברים ואתם שוכחים מהכל, שותים, עפים על הבר, מורידים דרינקים כאילו אין מחר, ורוצים למות כשהבוקר מגיע.
אז זהו, שעכשיו נכנס לשוק תוסף תזונה חדש בשם "דרינק־אובר" שמתיימר לספק את הפתרון ולמנוע חמרמורות. מדובר, תחזיקו חזק, בתוסף שמבוסס על מוצר שפותח בחברת "נווה פארם" הישראלית ומיועד לטפל בשלשול אצל ילדים, מסביר מייסד החברה, הרוקח ניצן פרימור. "כשהעמיתים המקסיקנים שלנו, שאוהבים לשתות הרבה טקילה, סיפרו לנו שהמוצר שנועד לטיפול בשלשול אצל ילדים עוזר להם להימנע מהאנג־אובר, לקחנו את כל הידע שצברנו בנושא ויצרנו את התוסף החדש", מגלה פרימור.
האמת היא שהרציונל די ברור: גם כשאנחנו משלשלים וגם כשאנחנו שותים אלכוהול מבחינת הגוף התוצאה זהה: התייבשות של הגוף בשל איבוד מלחים וחוסר איזון במשק הנוזלים. התוסף החדש, שמכיל מלחים חיוניים (וגם חומצה אמינית בשם לציסטאין), עוזר לגוף להשלים את מה שאיבד.
כדי לבדוק אם ההבטחה עומדת במבחן המציאות, יצאנו לבר ה"פוסט קפה" התל־אביבי וערכנו בדיקה כמעט מדעית. מאחר שאנחנו עיתונאים שמסורים למקצוע שלהם, הסכמנו להשתכר ללא הכרה ולהכריע.
איך זה עבד:
שלושה נסיינים מסורים התנדבו למשימה. שלושתם שתו כמות וסוגים זהים של אלכוהול. הכמות הייתה גבוהה, כדי להגיע למצב של האנג־אובר.
גיל הייתה שפן הניסוי האמיץ שנטלה את התוסף החדש.
קבוצת הביקורת כללה את יפתח ופייגי. כל אחד מהם ניסה שיטת סבתא אחרת למניעת חמרמורת: יפתח אכל כמות מכובדת של פחמימות שמנוניות לפני צריכת האלכוהול, ופייגי דאגה להרוות את עצמה בהרבה נוזלים ולשתות כוס מים על כל מנת אלכוהול.
בסוף הערב בדקנו, רק כדי להיות בטוחים, את רמת האלכוהול בדם שלנו בעזרת ינשוף. ואז שתינו עוד. הערב היה נהדר, אבל איזו שיטה ניצחה במבחן הבוקר שאחרי?
יפתח כרמלי | אוכל שמנוני עתיר פחמימות
המטרה: לקום בלי האנג־אובר אחרי לילה רווי אלכוהול
הנשק: לאכול פחמימות ושומנים בלי הכרה
אני מוכרח להודות שמעולם לא הסכמתי כל כך מהר לכתבה כמו במקרה הנוכחי. "היי יפתח, אנחנו שולחים אותך להשתכר למוות בפאב תל־אביבי, אבל תצטרך גם לאכול אוכל מטוגן ושמנוני תוך כדי". "כן!! נמכר!!", צעקתי בזעקה שהקפיצה מערכת שלמה, בעודי חושב איך אוכל להפוך את זה למדור שבועי. לא, רגע, יומי: "עלילות יפתח והכבד ההרוס".
בשנתיים האחרונות, כשכולם פתאום נזכרו בשורשים שלהם ואימצו שלל זהויות אתניות ופיוטים מבית סבתא, חיפשתי גם אני את שורשיי — והסתבר לי שכל משפחתי הגיעה מאזור רוסיה. לצערי, חוץ מהיכולת להישרף בשמש תוך 3.7 שניות, רוב התכונות הרוסיות הסטריאוטיפיות פסחו עליי, בהן היכולת לשתות ללא הכרה. אולי זה משקל הנוצה שלי, ואולי זו העובדה ששלושה דורות בארץ הפכו אותנו לאשכנזים גנריים. ביודעי זאת, אני עדיין הולך להעיף דרינקים ללא הכרה. יפתח של מחר כבר ידאג לעצמו. כוסות הוויסקי נשפכות בזו אחר זו לגרוני, בעודי אוכל מנה בשם "לחם פרח", שמורכבת בעיקר מלחם וגבינה מותכת. המצב רוח עולה ואני פוצח במרתון שירי סטטיק ובן־אל ואיב אנד ליר, ובמוחי חולפת המחשבה, "למה אני לא עושה את זה כל יום"? אה, כי קוראים לזה אלכוהוליזם.
התוצאות: בוקר המחרת הוא, ובכן... מאתגר. מכירים את מלחצי הברזל האלה שהופכים מכוניות ישנות לקוביות ברזל? אז זו ההרגשה. וואו, למה הסכמתי לכתבה הזאת? יפתח של אתמול הוא שמוק.
פייגי שטרן | שתיית כוס מים על כל כוס משקה
המטרה: לקום בלי האנג־אובר אחרי לילה רווי אלכוהול
הנשק: כוס מים על כל שוט
אלכוהול הוא פתרון פרקטי לבעיה רצינית שיש לי בחיים. זה די פשוט. מדי פעם אני קמה בבוקר עם זיק של טירוף בעיניים ומחליטה שהיום, דווקא היום, אני חייבת לצאת לרקוד. אולי עוד רגע תתחיל האפוקליפסה או משהו, לכו תדעו. וכאן מתחילה הבעיה. אני אדם לגמרי סביר, אשת שיחה, מבשלת לא רע, נחמדה בסך הכל, אבל קואורדינציה אין לי. סילקו אותי מחוג ג'אז בכיתה ג' כי הייתי מתבלבלת בצעדי החימום. אני מסוגלת ליפול גם כשאני יושבת. מצב באמת נדיר בחומרתו של חוסר תיאום עין־יד־רגל־מוח. הדרך היחידה לגרום לי לרקוד (או לפחות לדמיין שאני רוקדת כשלמעשה אני פשוט מנפנפת בידיים כמו כלב ים מתוסכל, אם להסתמך על תמונות) היא כמות מכובדת של אלכוהול. אז זה מה שאני עושה, ואני נוטה לעבור כמעט על כל החוקים. אני שותה על בטן ריקה, מערבבת, מתפשרת על הדברים הזולים שעושים את העבודה מהר, כל החוקים כשרים כשעוד רגע שמים שיר של ביונסה ואת ממהרת. למזלי יש לי גוף שחי בשלום יחסי עם אלכוהול. מעולם לא הקאתי, סימסתי משהו מביך לאקסית או שרפתי פח כשהייתי שיכורה. אבל למחרת בבוקר, כשאני מנסה לגרוף את השאריות של עצמי עם מגב מהמיטה, הצער והחרטה לא מרפים. הכל צורם, המוח מרוסק וזרוק בפינה אחרת של החדר, כולם מכוערים ואני רוצה למות.
בניסוי, נבחרתי להיות זו שתשתה כוס מים על כל כוס משקה אלכוהולי. קל? לא קל. הלכתי לשירותים ביציאה הקצרה שלנו משהו כמו חמש פעמים. זה עוד סביר כשאת בבר קטן ושקט, אבל נסו לדמיין את עצמכן עומדות בתור לשירותים חצי מהערב במסיבה גדולה. פחות. האם זה לפחות הציל אותי מייסורי הבוקר שאחרי?
התוצאות: התשובה היא, לצערי, לא. הכל כאב, רציתי למות ונדרתי בפעם העשרים אלף שלעולם לא אשתה עוד. עד שבוע הבא זאת אומרת. כי אולי עוד רגע תתחיל האפוקליפסה או משהו, לכו תדעו.
גיל קורוטקי | תוסף תזונה "דרינק אובר"
המטרה: לקום בלי האנג־אובר אחרי לילה רווי אלכוהול
הנשק: כדור נגד האנג־אובר
כשהייתי צעירה יותר, לא היה משקה אלכוהולי בעולם שניצח אותי, לא משנה כמה שתיתי. לכמות הצ'ייסרים שזרמו בערב לפני לא הייתה שום השפעה על הבוקר שאחרי, שאליו קמתי כאחרונת הנסיכות בסרט של דיסני. מבחינתי, המושג האנג־אובר היה לא יותר מאגדה אורבנית וכאשר חבריי התלוננו בבכי על תופעות כגון כאבי ראש, סחרחורת או בחילות אחרי ערבי אלכוהול סוערים, אני הורדתי עוד דרינק.
אבל לא לעולם חוסן. השנה, כמתנת יום הולדת מוקדמת לגיל 30, דברים בגוף שלי זזו והאלכוהול התחיל לנצח, עד כדי כך שלפעמים, מבועתת מהבוקר שאחרי, סירבתי עוד בלילה שלפני לדרינק השני או השלישי. כששמעתי על תוסף התזונה החדש, זה שאמור לגרום לי לקפץ מהמיטה אחרי לילה אלכוהולי במיוחד, משל הייתי חברה באיזו נבחרת מזרח אירופית של התעמלות אולימפית, התמלאתי תקווה. ייתכן וזכיתי לשתות שוב (תרתי משמע) ממעיין הנעורים? לחדש לילותיי על הבר כקדם?
אז איך הכדור עובד? הוא פשוט מחזיר לגוף את המלחים שהאלכוהול גורם לנו לאבד. וכדי לאתגר אותו שתיתי כמויות אלכוהול שהיו יכולות להפר את איזון המלחים גם בים המלח. מדובר בכמויות זהות לאלה ששתו חבריי למחקר.
התוצאות: במדד החמרמורת מ־1 עד עשר, כשעשר זה "מי אתה ולמה אתה שוכב לידי", הכדור מקבל ציון 3. הוא הצליח לנצח את נהרות הג'יימסון שנשפכו על הבר בערב שלפני. גם, ואולי בעיקר, ביחס לחבריי למחקר, מצבי היה טוב הרבה יותר. קמתי חיונית ורעננה (כמה שאפשר להיות רעננים בבוקר של אמצע שבוע), אבל לא לגמרי נסיכת דיסני.
ההסבר: מסתבר שבכמויות ששתיתי לא מספיק להילחם בכדור אחד וההמלצה היא על שניים. אז כן, קמתי עם כאב ראש קטנטן, ומעין רעש לבן ליווה אותי במהלך היום.
המסקנה: אין ספק שהתוסף יכול להיכלל ברשימת הדברים שמקלים עלינו את החיים וכולי תקווה שהאבולוציה שלו תכלול פונקציה שגם מונעת מלסמס "ער?" לאקס אחרי כמה כוסות.
