המנהיג שלימד אותי עולם ומלואו

יצחק רבין האיש, הלוחם, המפקד, המדינאי, זכור בראש ובראשונה כמנהיג. מי שפגש בו והתרשם מאישיותו המיוחדת, ומי שעקב אחר דרכו הצבאית והפוליטית, הבחין מיד במנהיגותו. ביכולתו לקבל החלטות, לעיתים קשות וכרוכות בסיכון חיים, בעומק המחשבה, בניסיון העצום, ברוחב היריעה. מנהיגות שאינה מתלהמת, שכוחה ועוצמתה אינן בדיבורי סרק אלא בחריש עמוק ושקט, במטען אישי ולאומי שאין שני לו ובידיעה שהוא משרת משהו גדול וחשוב ממנו, מכולנו.

שירתתי תחת יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון, במספר צמתים בתפקידיי כלוחם וכמפקד בצה"ל, ובכולם היה רבין עבורי ועבור בני דורי בר־סמכא, מנהיג שאפשר לישון בשקט כשידיו מונחות על הגה הביטחון הלאומי, ובוודאי אפשר ללמוד ממנו עולם ומלואו.

הכרנו את רגישותו לחיי אדם. כמי שאיבד במלחמות ישראל רבים מחבריו — "צעירים יצאו וחסונים, נאים ותמירים כצמח השדה, עד שהשיגתם העופרת ורסיסי המוות קטלום", כפי שכתב ס. יזהר — הייתה טבועה בו ההכרה כי מלחמה היא המוצא האחרון, בכל עת. כלוחם וכמפקד ידע יצחק להפעיל כוח, אך גם הכיר במגבלותיו; רדף שלום, אך גם היה מפוכח; הבין היטב את המציאות האסטרטגית המורכבת שניצבה בפני ישראל, ולא נהה אחר אשליות.

כל חייו היה יצחק מגויס למען המדינה, והדאגה לעתידה ולעתידם של הדורות הבאים ליוותה אותו בכל צעד ושעל. צה"ל היה בבת עינו. "אני גאה ומאושר שניתנה לי הזכות לשרת בצה"ל, שהינו המסגרת המופלאה ביותר שהקימה מדינת ישראל", כתב באגרת הפרידה כשסיים את תפקידו כרמטכ"ל.

פגשתי ביצחק בשעות רבות של דיונים ביטחוניים ואישורי פעולות מיוחדות. בצאתנו לעורף האויב לעוד מבצע שאישר, רוכן איתנו שעות ארוכות על מפות ותצלומי אוויר ויורד עד לפרטים הקטנים ביותר. מקרין עלינו מניסיונו הרב, תמיד חד כתער ושואל את השאלות הנכונות. מסייע לנו לצאת לדרך בראש שקט ובידיעה ברורה שיש מי שדואג לנו בבית.

אך נדמה כי בלילה אחד קשה וכואב, באוקטובר 1994, באה לידי ביטוי מנהיגותו במלוא עוצמתה גם למי שלא זכו להכירו באופן אישי או חלקו על דרכו הפוליטית. שעות ספורות לאחר שלוחמי סיירת מטכ"ל פרצו לבית בביר־נבאללה כדי לחלץ את החייל החטוף נחשון וקסמן, אך למרבה הצער לא הצליחו במשימתם ושבו לבסיסם ללא נחשון ומפקד הצוות סרן ניר פורז זכרם לברכה, התייצב יצחק מול מצלמות הטלוויזיה והציבור הישראלי מוכה היגון והצהיר: "אני, כראש הממשלה ושר הביטחון, נושא באחריות להחלטה על הפעולה שבוצעה הערב נגד הטרוריסטים שחטפו את נחשון וקסמן ז"ל".

כך, במשפט אחד, הפגין רבין מופת לנטילת אחריות ולמנהיגות לאומית וממלכתית. הוא לא גילגל את האחריות כלפי מטה, לא פיזר תירוצים ולא הסתתר מאחורי קציני צה"ל והלוחמים בשטח. זו מנהיגות במלוא גדולתה.

החיים אמנם שבו למסלולם מאז אותה שבת שחורה בכיכר בתל־אביב, אך ישראל טרם התאוששה מהרצח. יסודות הבית שבו גדלנו רעדו בעוצמה חסרת תקדים, ועולמנו — כפי שהכרנו אותו עד אז — לא חזר לקדמותו. הטלטלה הזו מחייבת אותנו להקפיד על ערכינו ולהיאבק למענם, כי הם התוחלת להמשך קיומנו כעם וכאומה וכדי שנוכל לקיים כאן חברת מופת.

זו חובתנו למדינת ישראל, וזו חובתנו לדורות הבאים. זהו אחד הלקחים המרכזיים מאותו לילה מר ב־4 בנובמבר 1995. √