ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    השופטת רות ביידר־גינסבורג. הצליחה לשכנע תשעה שופטים כי התיקון ה־ 14 לחוקה אוסר אפליה גם על בסיס מין
    המוסף לשבת • 03.11.2016
    רות סטאר
    מי שלא הצליחה לקבל אפילו הצעת עבודה אחת כשסיימה את לימודיה (בהצטיינות), הפכה לאישה השנייה בהיסטוריה של ארצות-הברית שמונתה לשופטת עליונה, ומניפה בגאווה את הדגל הליברלי. בגיל 83, רות ביידר-גינסבורג נהנית מכל רגע כאייקון נערץ, לא מסתירה את סלידתה מדונלד טראמפ, ונחרדת מגורלו של בית המשפט האמריקאי אם המועמד השמרן ייבחר לנשיא
    ציפי שמילוביץ, ניו-יורק

    בשנה שעברה הזמינה רות ביידר־גינסבורג, שופטת בית המשפט העליון של ארה"ב, את המתמחים שלה אליה ללשכה. היו לה שאלות חוקתיות חשובות מאוד: מה זה Tumblr, מה זה אינסטגרם, ואיך משתמשים בזה. הצעירים עתירי המזל, שיודעים שהתדירות שבה הבוסית שלהם מתלוצצת עם מתמחיה נמוכה, חששו כי עובר עליה משהו. בכל זאת, אישה בת 83, בגובה מטר וחצי, ששוקלת פחות מ־50 קילוגרם ונראית כמי שיציאה לרחוב בשלכת היא סכנת חיים עבורה. אבל ביידר־גינסבורג, צלולה וחריפה כתמיד, באמת רצתה לדעת איך אפשר לראות מה קורה ב־Tumblr, כי היא שמעה שיש שם הרבה דברים שקשורים אליה. היא קיבלה קורס מזורז במדיה חברתית ומאז מבלה זמן איכות פנוי בקריאת ממים אינטרנטיים שיצרו נשים בנות 25, ושהפכו שופטת יהודייה קשישה וחמורת סבר לכוכבת רוק.

     

    אין שום דבר סקסי בלהיות שופט בית משפט עליון, וטוב שכך. ביידר־גינסבורג, האישה השנייה שמונתה לכס הרם בארה"ב, נחשבת לשופטת המוכשרת והחכמה ביותר בהרכב הנוכחי של השופטים בוושינגטון, והיא גם אחד השופטים החשובים בהיסטוריה. אבל למעט קלרנס תומאס, השופט השחור שמעולם לא הוציא מילה מפיו במהלך דיונים - אוקיי, הוא שאל שתי שאלות מאז שמונה ב־1991 - כנראה שאין שופט אניגמטי יותר ממנה. או לפחות לא היה, עד ממש לא מזמן.

     

    המהפכה הגדולה החלה ב־2013, אחרי שתי החלטות של בית המשפט שפגעו בשני חוקים קריטיים למיעוטים באמריקה: האפליה המתקנת באוניברסיטאות וחוק שוויון זכויות ההצבעה. ביידר־גינסבורג רתחה כל כך במהלך הדיונים, שתמלילי הדברים שלה הפכו ויראליים. סטודנטית מאוניברסיטת ניו־יורק פתחה לכבודה עמוד Tumblr שענה לשם Notorious R.B.G - להבדיל, או לא, מהראפר המנוח־הקשוח־מאוד־מאוד Notorious B.I.G - שתי סטודנטיות אחרות חיברו שיר ראפ תחת אותו שם, וסלבריטאית נולדה.

     

    מעמד כוכבת הרוק שלה נחצב סופית לפני כשנתיים, בעקבות טענתה של חברת "הובי לובי" כי התקנה החדשה של חוק הבריאות של הנשיא אובמה, המחייבת מעסיקים לספק לעובדים ביטוח רפואי הכולל אמצעי מניעה, פוגעת בחופש הדת של בעלי החברה. בית המשפט, שיש בו רוב שמרני, קיבל את העתירה, וביידר־גינסבורג התפוצצה על הדוכן במניפסט פמיניסטי שפירנס את המדיה החברתית שבועות.

     

    בחורה לבושת טישרט עם דמותה של השופטת
    בחורה לבושת טישרט עם דמותה של השופטת

     

    לפני שנתיים זכתה "רות בייבי גינסבורג" בתחרות תחפושות האלווין, מריל סטריפ ושריל קרואו נשבעו שהן מעריצות, בלוגים לענייני משפטים בחרו בה כ"פרקליטת השנה", כאילו הרגע יצאה מהקולג', ותעשיית המרצ'נדייז שיגשגה בהתאם. פרופסוריות למשפטים הגיעו לשיעורים בחולצות RBG, כתבו עליה מחזה, ספר, מערכונים ב'סאטרדיי נייט לייב', בבית ספר יהודי בדאלאס קראו התלמידים לדג באקווריום הכיתתי "רות בטה גינסבורג" ומדענים קראו על שמה למין חדש של גמל שלמה. ובאמריקה, כמו באמריקה, מתוכנן גם סרט הוליוודי עליה. נטלי פורטמן כבר נכנסת לדמות.

     

    וביידר־גינסבורג? היא נהנית מכל רגע. בקיץ האחרון, כיאה למעמדה, הופיעה על הבמה באיטליה בהצגה חגיגית של "הסוחר מוונציה" לציון 500 שנה לגטו היהודי. היא כבר יודעת מה זה Tumblr ומה זה אינסטגרם, מכירה את כל הממים ויש לה סטוק חולצות שהיא מחלקת לחברים. בזמן שנותר היא בעיקר משקשקת ממה שיקרה אם דונלד טראמפ יהפוך בשבוע הבא לנשיא ארה"ב.

     

    ניו–זילנד כמפלט

     

    אבל במקביל לפולחן ה־"RBG היא Badass" צמחו גם לחשושים שעליה לפרוש. ליברלים טענו כי אם הייתה פורשת במהלך כהונתו של ברק אובמה, הוא היה ממנה מחליף זהה, מה שהיה מציל את בית המשפט משליטת השמרנים לעשרות שנים. אבל דווקא הדיבורים האלה מחזקים את המעמד שלה - אישה שדופה שהתגברה פעמיים על הסרטן, עברה ניתוח לב, ועדיין מסוגלת לחסל אותך רק בעזרת המוח. חוץ מזה שגם היום היא עושה 20 שכיבות סמיכה פעמיים בשבוע. עד לפני שלוש שנים עוד עשתה גם סקי מים.

     

    תופעת "RBG": כלב מחופש לשופטת ביידר־גינסבורג
    תופעת "RBG": כלב מחופש לשופטת ביידר־גינסבורג

     

    ביידר־גינסבורג היא התשובה של פמיניסטיות צעירות לכל הטוענים כי נשים בגיל מסוים כבר לא מסוגלות לתפקד. אף אחד לא אמר לשופט העליון אנטונין סקאליה בן ה־79 שהוא מתבגר וצריך להפסיק לעשן, אבל לביידר־גינסבורג רומזים כבר עשר שנים שהיא צריכה לפרוש. והנה, סקאליה הוא זה שכבר לא איתנו.

     

    מותו של השופט הימני הקיצוני - שהיה חבר אישי קרוב של ביידר־גינסבורג מחוץ לבית המשפט - טרף את כל הקלפים. מינוי שופט לבית המשפט העליון הוא לכל החיים. נשיא שממנה שופט אחד צריך להיות מרוצה, למנות שניים זו כבר חתיכת מורשת. כבר בקדנציה הראשונה שלו מינה אובמה שניים, נכון יותר שתיים - אלנה כגן וסוניה סוטומאיור.

     

    אחרי מותו הפתאומי של סקאליה מינה אובמה את מריק גרלנד, שופט מיינסטרים הרבה פחות ליברלי מכפי שתומכיו של הנשיא קיוו שיבחר. למרות זאת, הרפובליקנים מסרבים כבר קרוב לשנה להצביע על מינויו, או אפילו לנהל דיון בנושא, וזה כנראה לא ישתנה עד שאובמה יעזוב את הבית הלבן. כך שאם מוסיפים לממלא המקום של סקאליה את הסיכוי הסביר כי אנתוני קנדי בן ה־80 וסטיבן ברייר בן ה־78 יפרשו בקרוב, וכמובן גם ביידר־גינסבורג, זה אומר שהנשיא הבא עשוי למנות לא פחות מארבעה שופטים חדשים. מה שהופך את הבחירות בשבוע הבא לקריטיות אפילו יותר מכפי שחושבים, אם זה בכלל אפשרי.

     

    ביידר־גינסבורג מבינה את זה טוב מכולם, היא ראתה מקרוב את מה שבית המשפט העליון יכול לעשות לאמריקה, לטוב ולרע. בחודש יולי היא שברה טאבו של ממש כשהביעה דעה ישירה וחריפה על המועמד לנשיאות: "אני לא יכולה לדמיין איך תיראה ארה"ב עם דונלד טראמפ כנשיא. למדינה אלו יהיו ארבע שנים, לבית המשפט, זה יכול להיות - אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה. הוא מתחזה, אין בו עקביות, הוא אומר מה שצץ לו בראש. יש לו חתיכת אגו. איך יכול להיות שהוא לא שיחרר את נתוני החזרי המס שלו וזה עבר בשקט? התקשורת מאוד עדינה איתו. אם בעלי היה חי", הוסיפה, "הוא היה מעדיף לעבור לניו־זילנד". טראמפ כמובן התפוצץ וכמה ימים לאחר מכן ביידר־גינסבורג התנצלה: "זו הייתה טעות ואני מצטערת, שופטים לא צריכים להתבטא בהקשר של מועמדים לתפקידים ציבוריים". מי שמכיר אותה יודע שספק אם היא באמת מצטערת.

     

    רות ביידר־גינסבורג כל כך אלגנטית, שלפעמים היא עוטה כפפות ארוכות אפילו בבית. היא יכולה לשתוק באמצע משפט, ואתה לא יודע אם היא חושבת או סתם הלכה לאיבוד במעמקי הגיל. התשובה, תמיד: היא חושבת. הפקידים שלה יודעים שאחרי שהיא אומרת משהו, צריך לחכות שתי שניות כי יש סיכוי שהיא רק התחילה לדבר. היא הייתה כזו גם בגיל 25.

     

    רות "קיקי" ביידר נולדה בברוקלין בימי השפל הגדול. אביה היה סוחר פרוות בתקופה שבה לאנשים לא היה כסף לחלב. אמה מתה מסרטן, לא לפני שלימדה את בתה "להיות ליידי" - כלומר, לא לתת לכעס או לקנאה להפריע לה בדרך. היא למדה צ'לו ובילתה את ימי שישי בספרייה הקטנה ששכנה בין מסעדה סינית למספרה. הבית לא היה דתי, אבל מסורת יהודית כן הייתה שם. רות כמובן התלוננה בפני הוריה על מקומה הנחות של האישה בתנ"ך.

     

    היא למדה בקורנל, שם פגשה את בעלה לעתיד, מרטי גינסבורג, שלימים השתלט על המטבח לפי דרישת ילדיהם, שלא יכלו לשאת את המחשבה שיאכלו משהו שהיא מבשלת. הם היו זוג משמיים. בניגוד אליה הוא היה חברותי, דברן, צחקן. וכמוה, היו לו לב ליברלי חם וחוש צדק מפותח.

     

    אחרי שסיימה את קורנל ומרטי חזר מהצבא, הלכו שניהם ללמוד משפטים בהרווארד, אבל את השנה השלישית שלה העבירה רות באוניברסיטת קולומביה, כי הדיקן של הרווארד סירב להעניק לה תואר. בעשרות השנים שעברו מאז הציע כל דיקן בהרווארד לתקן את המחדל, אבל היא סירבה. "מרטי תמיד אמר שאחכה שיעניקו לי תואר כבוד", סיפרה גינסבורג ל"ניו יורקר". וזה אכן קרה ב־2011. איתה קיבל גם פלסידו דומינגו. אופרה היא האהבה השנייה של ביידר־גינסבורג אחרי עולם המשפט. בטקס הפתיע אותה דומינגו ושר לה סרנדה. תצלום של הסצנה ניצב בלשכתה.

     

    יורה ורותחת

     

    היא סיימה בהצטיינות ב־1959, ולא קיבלה אפילו הצעת עבודה אחת. בדיוק כמו שקרה לסנדרה דיי אוקונור, האישה הראשונה שמונתה לבית המשפט העליון. אחד המרצים של ביידר־גינסבורג פנה לחבר, אדוארד פלמיירי, שופט פדרלי במנהטן, ופחות או יותר איים שלא ישלח אליו אף סטודנט מקולומביה אם פלמיירי לא ייתן לביידר־גינסבורג הזדמנות. כך קיבלה השופטת העליונה את הג'וב הראשון שלה, שבמהלכו הוסיפה שליטה בסדר הדין האזרחי בשוודיה, סתם כי התחשק לה, ועל הדרך למדה שוודית שוטפת.

     

    בהמשך החלה ביידר־גינסבורג לעבוד עם ארגוני זכויות אזרח ושוויון זכויות לנשים. היא לקחה ארבעה תיקים שעסקו באפליות מגדריות עד לבית המשפט העליון, וניצחה בכולם. כטקטיקנית מעולה, ידעה ביידר־גינסבורג שהדרך האפקטיבית להוכיח את קיומה של אפליה מגדרית תהיה להראות שהיא פוגעת גם בגברים. כך ייצגה את סטיבן ויזנפלד, אלמן שאיבד את אשתו בלידת בנם ורצה לגדל אותו לבדו, אבל סעיף בחוק הביטוח הלאומי קבע כי הטבות במקרה כזה לא חלות על אלמנים. ביידר־גינסבורג הגיעה לעליון וניצחה בהחלטה פה אחד. היא שיכנעה את כל תשעת השופטים לפסוק, לראשונה, כי התיקון ה־14 לחוקה ("מדינה לא תשלול מכל אדם שבתחום שיפוטה הגנה שווה על ידי החוקים") אוסר אפליה גם על בסיס מין, לא רק גזע.

     

    אחרי 13 שנים בבית המשפט לערעורים בוושינגטון מינה אותה ביל קלינטון ב־1993 לעליון. קלינטון חיכה עם הבשורה עד סיום משחק ב־NBA כי ידע שהיא צופה במשחק. ג'ו ביידן היה אז יו"ר ועדת המשפט של הסנאט; אלנה כגן, שיושבת היום ליד ביידר־גינסבורג בעליון, עבדה איתו. לא פלא שהדמוקרטים לא מוכנים לשאת את המחשבה שהמחליף של ביידר־גינסבורג ייקבע בידי מישהו שאינו קלינטון.

     

    בעשור הראשון שלה בעליון הייתה ביידר־גינסבורג כה ממוסדת ונמוכת פרופיל, שהיה קשה להאמין שהובילה בעבר מאבקים משני היסטוריה. היא נשמעה הרבה פחות עורכת דין שורפת חזיות והרבה יותר כמי שמעדיפה לשבת לבד בחושך.

     

    דברים התחילו להשתנות ב־2005. אחרי פרישת השופטת אוקונור נותרה ביידר־גינסבורג האישה היחידה בפאנל וראתה את בית המשפט הולך ומיימין בנושאים שעליהם נלחמה כל חייה: הזכות להתאגד, התנגדות לעירוב כסף בפוליטיקה, זכויות אזרח, נישואים חד־מיניים - ביידד־גינסבורג גם חיתנה זוגות כאלה בעצמה - וכמובן זכות האישה על גופה. מאז פסק הדין של שנת 2000 שהעניק את הנשיאות לג'ורג' בוש - החלטה שהתנגדה לה - ביידר־גינסבורג הייתה כמעט תמיד בצד המפסיד, אז היא פשוט זרקה את הגלימה המטאפורית לפח, לבשה תחפושת וונדר וומן והחלה לכתוב דעות מיעוט חריפות ולהקריא אותן בקול רם וכועס בהיכל המשפט עצמו.

     

    אבל בחודש שעבר הרגיזה ביידר־גינסבורג אפילו את מעריציה, כשהגדירה את סירובו של קולין קאפרניק, שחקן הפוטבול של סן פרנסיסקו 49’, לעמוד בהמנון במחאה על אלימות המשטרה כלפי שחורים "צעד מטומטם". כעבור כמה ימים התנצלה: "הדברים היו לא במקום", והוכיחה כי התהילה עולה לפעמים לראש גם בגיל 83.

     

    בשנת 2000, אחרי אותה החלטה שהעניקה את הנשיאות לבוש, הלכו בני הזוג גינסבורג לתיאטרון בניו־יורק. בהפסקה החל הקהל למחוא לה כפיים. מרטי, שחיים שלמים הקניט אותה, אמר לה, "בטח לא ידעת שיש בעיר כנס עורכי דין לענייני מס". ביידר־גינסבורג לא חשבה פעמיים ושילחה בו מרפק. מרטי מת ב־2010. אחד הדברים האחרונים שביקש לפני מותו היה: תיהני קצת. אז עכשיו היא נהנית, עד הרגע האחרון, שיכול להגיע בעוד הרבה שנים ויכול להגיע ביום שלישי הקרוב.

     

    Tzipis@ynetus.com

     

     


    פרסום ראשון: 03.11.16 , 17:18