מי בוחש כאן
המאבק הגלוי על תאגיד השידור הציבורי הוא רק קצה הקרחון של הדרמה שמתחוללת מאחורי הקלעים בתאגיד טוענים כי הפרשן הכלכלי עודד שחר פעל לטרפד את הקמתו אחרי שנשאר בחוץ (שחר: "אני לא צריך להתנצל בפני חבורת החובבנים הזאת") חברי מרכז ליכוד הצטרפו למכבש הלחצים ("הם התקשרו לברר לגבי שמות ספציפיים") והשר ארדן הבהיר בשיחות סגורות מה דעתו על התנהלות נתניהו וביטן ("גלעד הרגיש מושפל ונרמס, אמר שזו בושה וחרפה") ובינתיים, באולפנים החדשים, מגיש חרדי, עיתונאי ימני ותחקירנית ערבייה מנסים לשדר עסקים כרגיל והודפים את הטענות שהגוף החדש יוביל קו שמאלני: "תראו את מי גייסו לכאן. הימין צריך לפתוח שמפניות"
כמו אתר בנייה רוחש פועלים וכלים מכניים כבדים, שבכניסה אליו תלוי שלט מאיר עיניים "זהירות, כאן בונים", גם בכניסה לתאגיד השידור החדש נתלה שלט. קטנטן, מודפס על דף A4 סטנדרטי, הוא מכריז ביובש: "כאן — בהקמה תאגיד השידור הישראלי".
אין כאן חשש מתאונות. שום קורה לא עלולה לצנוח עליכם, ובשטח לא מפוזרים קרשים עם מסמרים חלודים. זה מקום עבודה חדש הרוחש פעילות, אך טרם החל לשדר ולדווח. חלל פתוח עם עשרות עמדות עבודה, מחשב בכל עמדה וכיסא מולו. האסון היחיד שיכול לקרות כאן לעובדים הוא שיתבשרו שהעסק נסגר עוד לפני שהחל לעשות את הדבר שלשמו הוקם — עיתונות ותוכן ישראלי במימון ציבורי. גוף התקשורת החדש, שאמור לבוא במקום רשות השידור, הפך השבוע רשמית לעובר ברחם הנמצא בסיכון היריון. החשש לגורלו מוחשי, וגם אם ייצא לאוויר העולם - לא ברור מה יהיה מצבו, האם יעמוד על שתי רגליים בריאות וחזקות, או ידדה כברווז צולע.
שלוש קומות שכורות בתל־אביב, אולפנים ומשרדים באזור התעשייה במודיעין, ועוד בניין בגבעת שאול בירושלים שנקנה ועובר שיפוצים יסודיים. זה כל התאגיד בנכסים נדל"ניים. 560 עובדים כבר הוחתמו על חוזה עבודה, מתוכם 230 החלו לעבוד בפועל ומקבלים שכר. היתר ייקלטו מייד כשהתאגיד יעלה לאוויר. וכדי שכל זה יקרה הועברו 350 מיליון שקל מקופת אוצר המדינה לטובת ההקמה, מתוכם כבר הוצא רוב הסכום: 120 מיליון שקל להצטיידות, 28 מיליון שקל שכר לעובדים, 128 מיליון שקל עבור הנדל"ן ו־60 מיליון שקל עבור רכש תוכן והפקות. זה הסיפור במספרים.
אבל לא שם הסיפור. לא במספרים. חוק השידור הציבורי הישראלי שאושר בכנסת בקיץ 2014 הפקיע מהפוליטיקאים את השליטה בשידור הציבורי בישראל. ופה טמון הסיפור: באובדן מוטת השליטה על גוף תקשורת האמור לשדר טלוויזיה ורדיו ולפעול באינטנסיביות ברשתות החברתיות.
עד כמה קשה לפוליטיקאים לאבד את השליטה הזו למדו אנשי התאגיד בחודשים האחרונים. עומר בן־רובי, 40, מנהל רשת ב' בתאגיד החדש, הגיע לכאן מגלי צה"ל, שם שימש בתפקידו האחרון כמנהל מחלקת השידורים. "נכנסתי לתפקיד במאי האחרון, והתחלתי סבב פגישות עם אנשי רשות השידור שרצו להתקבל לתאגיד אחרי שהרשות תיסגר. קיימנו עשרות רבות של פגישות. היום אני יכול לומר ש־80 אחוז מרשת ב' החדשה תתבסס על עיתונאי רשות השידור. אבל לא את כולם קלטנו, ובשיחות עם חלקם היו רמיזות עבות, גם במישרין וגם בעקיפין, שאם הם, כמקורבים לשלטון, לא יתקבלו לתאגיד, הוא יפורק, כלומר לא יקום. 'הרי אתה יודע שיש לי השפעה גדולה במסדרונות השלטון, ואם אתה לא יודע אז תברר'. היו אמירות בסגנון הזה. ואני העדפתי שיעשו לי אינתיפאדה מבחוץ מאשר אינתיפאדה מבפנים, לכן האנשים הללו לא צורפו. כך שמה שקורה עכשיו זה המשך ישיר לאותן אמירות".
אחד מעיתונאי התאגיד, המעורה בהליכי גיוס כוח האדם לגוף השידור החדש, מספר על מקרה שאירע לפני מספר חודשים. עודד שחר ישב אז מול בכירי התאגיד והסביר להם מדוע הוא חייב להמשיך להיות הפרשן הכלכלי המוביל של גוף השידור הציבורי החדש. "הוא הגיע זחוח", טוען העיתונאי, "נימת קולו הייתה מזלזלת, בסגנון: 'מי אתם שתשאלו אותי שאלות?' והיה בטוח שהפגישה היא עניין טכני לפני ההודעה על החתמתו. אלא שאצלנו חשבו אחרת".
בתאגיד החליטו שלא להחתים את שחר, גם אחרי שהבינו ממנו שהוא לא מתכוון לשנות את סדר עבודתו. "המסר שלו היה: אני יושב באולפן ומדבר, אל תצפו ממני לעשות כתבות", נזכרים שם, "צריך לקחת בחשבון ששחר הוא שיאן השכר ברשות השידור. בהתחשב בכל הגורמים האלה, החלטנו לוותר על שחר".
הפרשן הכלכלי של ערוץ 1 זעם. לטענת גורם בתאגיד, הוא הבטיח לחסל חשבונות. "מאותו יום הבנו שהוא יושב על האוזן של נתניהו, לא פחות", אומר אותו גורם. "אנחנו יודעים בוודאות שהמסר שלו לנתניהו וחבורתו היה אחד: 'גונבים לכם את התאגיד. מכניסים לשם גורמי שמאל, קומוניסטים ממש'. זו הייתה הנקמה שלו בנו והוא הצליח, למרבה הצער. הטפטופים שלו, כמו של אחרים, הכניסו את ראש הממשלה לפרנויה, הוא הבין שהתאגיד לא יהיה שלו".
עודד שחר מסר בתגובה: "בתור עיתונאי ותיק, שזכה בפרס סוקולוב לעיתונות, בפרץ אומ"ץ ובפרס מגן השקיפות של אוניברסיטת תל־אביב, אני לא חש שום צורך להתנצל בפני חבורת החובבנים בתאגיד".
המקרה של שחר אינו בודד, מספרים בתאגיד. עובדים ברשות השידור שלא התקבלו לעבודה החלו להתסיס חברי מרכז ליכוד, להעביר דרכם מסרים לנתניהו. "אחד הפעילים ביותר נגדנו היה ז'וז'ו אבוטבול, מוותיקי רשת ב', שבינתיים לא התקבל אלינו", מספר גורם בתאגיד. "יש לו קשרים מסועפים בליכוד, לשרים, גם גישה לראש הממשלה עצמו. הרי אחרי ההסכם עם ההסתדרות אבוטבול עצמו חגג בתוכנית שלו, 'שיחות לילה', את סגירת התאגיד, הילל את נתניהו וכתב בקבוצת הווטסאפ הפנימית של הרשות: 'שדרוקר וחבורת הזבל שלו ייחנקו'".
אבוטבול לא מבין על מה המהומה. "הבנתי שברשימה שהועברה, אם הועברה, היו שמות כמו אריה גולן, קרן נויבך, מיקי מירו, ז'וז'ו אבוטבול ואסתי פרז. כן, אז היו. אז זה לא עניין של איש זה או אחר, אלא עניין מקצועי. אני שייך למחנה הימין וגאה שיש בשידור הציבורי אנשים כמו אריה גולן ואסתי פרז וקרן נויבך שלא חברים בסניף של הליכוד, אנשים מקצועיים נטו".
גורמים בתאגיד אומרים שאתה נוקם בהם כי לא קיבלו אותך.
"לא אמרו לי שאני לא בתוכניות. עומר בן־רובי אומר שהתוכנית שלי תמשיך ושהוא גדל עליה. אם יש בכל מדינת ישראל אדם שיכול לנהל שיחות עם המאזינים יותר טוב ממני, אני אפנה לו את הבמה".
"הפעם האחרונה שדיברתי איתו הייתה ב'צוק איתן', כשנפל טיל באשדוד ואמרנו שלום אחד לשני".
שליחים מטעם נתניהו
נתניהו, מספרים גורמים בתאגיד, מעולם לא התקשר בעצמו כדי לדחוף מועמד כזה או אחר. מי שקיים "שיחות רקע" עם גורמים בתאגיד על שמות שצריכים להתקבל לעבודה הם בעיקר חברי מרכז ליכוד, שנחשבים לשליחים של ראש הממשלה, לעיתים גם שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת, ואנשים שעובדים תחתיו. "פילבר ניסה לבחוש בתאגיד עד נקודה מסוימת שבה הבין שאין לו פתח", אומרים שם. דובר משרד התקשורת, ד"ר יחיאל שאבי, מסר בשמו של פילבר: "לא היה ולא נברא. כל מי שפנה למשרד התקשורת הופנה להגיש מועמדות בתאגיד כמו כל עובד, וללא שום מעורבות מצידנו".
גורמים בתאגיד מציגים תמונה שונה. "התקבלו בפירוש טלפונים מחברי מרכז הליכוד המקורבים לראש הממשלה. הם ביררו לגבי שמות ספציפיים, אם התקבלו או לא. איפשהו באזור מאי־יוני הרגשנו שמישהו שם עין מלמעלה על מה שקורה, והיה ברור לנו שהתגבשה תובנה מאוד ברורה אצל נתניהו: התאגיד הוא משהו עצמאי, ומשהו עצמאי זה לא מה שביבי רוצה. התברר שצדקנו. ביולי כבר חתם פילבר על הסכם עם ההסתדרות שתחילת שידורי התאגיד תידחה לינואר 2018, מה שבעצם קובר אותנו. חלק מזה בישלו עובדי רשות השידור שלא התקבלו לתאגיד, וידעו לרכוב היטב על הפרנויה של ביבי".
עובדי רשות השידור טוענים, מצידם, להשפלה בהליכי הגיוס לתאגיד. "יש אנשי מקצוע מעולים ברשות, ובתאגיד בחרו להעמיד אותם בסוג של מסדר קבלה - מהבכיר ביותר ועד אחרון הכתבים", מספר בכיר ברשות השידור. "את אחד הכתבים הכי בכירים שמו בפרוזדור עם מדבקה ומספר, ונתנו לו לחכות בהמתנה עם מועמדים מבחוץ לוועדת הקבלה. שם הוא כבר התבקש להוכיח את עצמו ולהסביר למה הוא צריך להמשיך לעשות את מה שהוא עושה כבר 15 שנה. זו השפלה מיותרת. זו גישה שאמרה: 'אנחנו לא באמת סופרים אתכם כרלוונטיים אלא כסוג של סרח שנכפה עלינו'. זו טעות גדולה של התאגיד, כי שם אנשיו החלו לכרות לעצמם בור. כשאתה משפיל אנשים אחרים, סופך שתשלם מחיר".
האם זו עילה ללכת וללחוש על אוזנו של ראש הממשלה?
"זה עניין מגונה לגמרי שהם עובדים בשביל השלטון, אבל גם אם היה גורם או שניים ברשות השידור שליכלך על התאגיד באוזני גורמים פוליטיים, זה לא צריך להכתים שורה ארוכה של עיתונאים ראויים ברשות ששמרו על כבודה, על הגינותה ועל יושרה העיתונאי במהלך השנים. חוץ מזה, גם בלי אנשי רשות השידור יש מספיק שחקנים בזירה הזו שישמחו לעדכן את נתניהו על מינויים בתאגיד שאינם לרוחו".
מ"לאטמה" לתאגיד
הדרמה סביב תאגיד השידור תופסת את אנשיו בשיא ההכנות לקראת תחילת השידורים. על פי מנהליו של הגוף החדש, גיל עומר ואלדד קובלנץ, העסק יוכל להתחיל לשדר כבר בינואר הקרוב. כדי שזה יקרה, בן־רובי שורף את האספלט בין המשרדים בתל־אביב למערכת הזמנית במודיעין. חדרי השידור בתל־אביב כבר אובזרו בציוד המתאים, וגם אלו במודיעין. סיור בקומה הרביעית בבניין התל־אביבי, שם הוקמו אולפן טלוויזיה, חדר בקרה וחדרי שידור לרדיו, מלמד עד כמה העסק נמצא בשלבי ההכנה האחרונים. העבודה אינטנסיבית, מנותקת מהסערה הפוליטית המתרחשת בחוץ.
"זה כמעט בלתי אנושי לצפות מבעלי השררה השלטונית לוותר על היכולת שלהם לסתום את הפה למבקריהם, במקרה הזה מבקריהם הפוטנציאליים, כי עוד לא שידרנו ולו דקה אחת", אומר בן־רובי. "היו כאלה שהצליחו להתגבר על היצר הזה, ועוד יהיו כאלה, אבל כרגע אנחנו מול בעלי שררה שלא מסוגלים לכבוש את ייצרם לנסות ולסתום לציבור את הפה. ואני אומר בכוונה 'ציבור', כי האנשים שגויסו לתאגיד באים מכל שדרות החברה הישראלית. כל האשמה שלנו בשמאלנות היא רק תירוץ. זו דרך מתוחכמת לגרום לציבור לבלוע את מה שמנסים לעשות מעל ראשו, למנוע מגוף שידור ציבורי לדווח לציבור, לתווך לו את המציאות הישראלית".
אתה לא חושש שיסמנו אותך?
"מכיוון שאני לא איש שמאל, מותר לי. אם הייתי מזוהה עם השמאל היו אומרים עזוב, זה שמאל. אני לא מזוהה עם אף אחד, אני מאמין שאני מדבר בשם הציבור".
בתאגיד נדהמו לשמוע את הטענות של נתניהו על כך שרוב העיתונאים בגוף השידור החדש מזוהים עם השמאל. "הקריטריונים לקליטת עובדים הם מקצועיים בלבד", אומר גורם בתאגיד. "הליך הגיוסים נערך באופן מקצועי ושוויוני, ומי שמפקח על ההליך כולו, הכולל גם ועדות קבלה, הוא יו"ר ועדת האיתור, השופט בדימוס עזרא קמא, שאף פירסם חוות דעת בנושא ובירך על ההליכים השוויוניים והמקצועיים בהם נוהג התאגיד. בחודשים האחרונים נערכו כאלפיים ראיונות, רבים מהם לאנשי רשות השידור. הראיונות התבצעו בפני ועדות מקצועיות הפועלות ביעילות ובמקביל, כדי לעמוד בלוח הזמנים לתחילת השידורים. מדובר בהליך הגיוס המורכב ביותר שנעשה בגוף תקשורת בישראל, ובתוך זמן קצר יחסית. הטענות על פוליטיזציה הן קשקוש. הקריטריונים לקליטת עובדים לתאגיד הם מקצועיים בלבד. אף אחד בתאגיד לא חקר למי הצביעו המועמדים השונים בבחירות לכנסת ולא הוצבה קלפי בכניסה לוועדות. כן ניתן דגש לבניית תאגיד מגוון שיעניק ייצוג לכלל האוכלוסיות והמגזרים בישראל".
העיתונאי אבישי עברי אומר שמבחינת הימין נעשית בתאגיד החדש היסטוריה. בן 38, 13 שנה במקצוע, ממקימי "לאטמה" ז"ל, אתר ביקורת תקשורת וסאטירה ימני. אם בן־רובי לא מזוהה פוליטית, אז עברי הוא ההפך המוחלט. עיתונאי בעל דעות ימניות שמשמיע אותן ללא היסוס ומורא בכל מקום שמאפשר לו להשמיע או לכתוב אותן.
ועכשיו הוא בתאגיד, כתב ומגיש בדיגיטל. "כשגייסו אותי לעבוד כאן לא אמרו לי 'אנחנו צריכים ימני, בוא תהיה הימני שלנו'. גייסו אותי כי אני עיתונאי עם רקורד וניסיון בדיגיטל. ידעו מה הדעות שלי, אבל לא דיברו איתי על זה. אני לא יודע מה מצביע זה שיושב לידי. אני מבקר את התקשורת השמאלנית מאז 2008 בלאטמה, עוקב מקרוב אחר ההטיה השמאלנית שיש בה. כתבתי על זה אינספור פעמים ואני חבר בהנהלת האגודה לזכות הציבור לדעת, שמזוהה עם הימין. כשאת ביבי לא עניינה ההטיה השמאלנית בתקשורת, אני נלחמתי בה.
"כבר שנים אני אומר שאני לא רוצה שידור ציבורי ימני אלא שידור ציבורי מאוזן. לא רוצה שיפטרו מישהו שנחשב לשמאלני, אבל שיתנו גם לאיש תקשורת ימני משבצת שידור בפריים־טיים בבוקר. ופה הכניסו את קלמן ליבסקינד. וזו ההיסטוריה. הימין צריך לפתוח שמפניות. קלמן קיבל תוכנית ברשת ב', ואתם רואים את זו עם השמלה השחורה? זו גלית דיסטל־אטבריאן. גם היא ימנית וגם היא קיבלה תוכנית ברדיו. קיבלו אותם בגלל שקודם כל הם אנשי מקצוע, עיתונאים, אנשים עם אמירה. גם אותי, שבאתי מ'לאטמה', עצם זה שקיבלו אותי לתאגיד השידור הישראלי זו היסטוריה. האמירה שהתאגיד לא יהיה מאוזן זו בדיחה. אם זה היה עוד כלי תקשורת שמאלני, הייתי הראשון לקרוא לסגור אותו. ומותר להיות שמאלני ומותר לשמאלנים להיות עיתונאים. העניין הוא שהיום כל מי שכותב נגד ראש הממשלה מתויג כשמאל. מנסים לרדד את השיח לרמת הפנקסנות. אני צייצתי אלפי ציוצים נגד ראש הממשלה וגם נגד נפתלי בנט. ואני הצבעתי לנפתלי בנט. וכתבתי גם נגד איילת שקד. אז כתבתי נגדם. למה זה הופך אותי? לאיזו רשימה זה מכניס אותי? לשחורה או ללבנה?"
הבייבי של ארדן
מי שלקח קשה במיוחד את התנהלותו של נתניהו בנושא התאגיד הוא השר גלעד ארדן, ששכב על הגדר עבור ראש הממשלה ורעייתו. "אחרי ההסכם של ביבי עם ההסתדרות הוא היה בהלם", מספר חבר מרכז ליכוד שנחשב לאחד מתומכיו של ארדן. "הוא אמר בשיחות סגורות: 'למה זה מגיע לי? הרי ביבי הבטיח לי גב אחרי שהצגנו את הרפורמה הזו. השתמשנו בה כאחד ההישגים הגדולים בתעמולת הבחירות. פתאום הוא מתהפך".
כפי שנחשף ב"ידיעות אחרונות", אחרי ההסכם בין נתניהו להסתדרות, שעורר ביקורת רבה, היה זה ארדן שתיווך בהסכם הפשרה בין ראש הממשלה, האוצר וההסתדרות, והצליח להגיע להסדר ראוי תוך מספר ימים: התאגיד יעלה לשידור עד אפריל 2017, או אפילו בינואר, אם יוכיח מוכנות.
אלא שכעבור מספר ימים נדהם ארדן לשמוע את יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, מצהיר על יוזמה להצעת חוק פרטית לסגירת התאגיד ולהבראת רשות השידור. נתניהו טען שביטן מוביל את ההצעה על דעת עצמו, אבל לכולם היה ברור שללא הגיבוי מראש הממשלה יו"ר הקואליציה לא היה יוצא לדרך. "בנקודה הזו ארדן כבר הרגיש מושפל, נרמס", מספר אותו חבר מרכז ליכוד. "הקמת התאגיד הייתה הבייבי שלו, הוא הרגיש שעשה היסטוריה כשר הראשון שמוביל מהפכה כזו, ופתאום נתניהו פשוט דורס אותו, מתעלם מהעבודה שעשה ונותן לשליחו ביטן לצאת מולו ראש בראש. הוא לא יכול היה להתאפק".
ואכן, ארדן יצא לקרב והצהיר בתקשורת שחישוביו של ביטן והנתונים שהציג שגויים. בשיחות סגורות הוא היה חריף הרבה יותר. "גלעד אמר שזו בושה וחרפה", מספר חבר מרכז ליכוד, "הוא לא האמין איך מכופפים נתונים ועובדות שנאספו בעבודה רצינית ומעמיקה של ועדת לנדס, רק כדי שראש הממשלה יוכל להיאחז במשהו ולסגור את התאגיד. יותר מזה, הוא נדהם מהקלות שבה נתניהו ושר האוצר כחלון מעבירים את השיח למספרים, בעוד שהרפורמה ברשות השידור נולדה כדי שהציבור יזכה סוף־סוף בתוכן טוב יותר בערוץ ממלכתי".
"ארדן צודק", אומר גורם ממשלתי. "ערוץ 1 כבר מזמן לא רלוונטי לרוב האוכלוסייה. אבל גם במספרים, מקום שבו נתניהו אמור להיות חזק, ראש הממשלה לא שלט, או שהעדיף להתמסר לנתונים אחרים שנוחים לו. הוא יכול היה לקחת דוגמה קטנה שמתבססת על חישובי שכר. מנתונים פנימיים של התאגיד עולה כי המשכורת הממוצעת בגוף החדש, כפי שעולה מחישוב שכרם המצטבר של 560 העובדים, עומדת כיום על 13,500 שקל ברוטו בחודש. עשר המשכורות הגבוהות בתאגיד — מלבד מנכ"ל ההקמה אלדד קובלנץ, שמקבל משכורת מהטלוויזיה החינוכית, שם הוא מכהן כמנכ"ל — נעות בין 27 ל־35 אלף שקל ברוטו בחודש. אם התאגיד ייגנז בסופו של דבר, 230 עובדים שכבר החלו לעבוד יפוטרו, ולעלויות יש להוסיף את הפיצויים למפוטרים, המוערכים בעשרות מיליונים".
עכשיו כולם מחכים לאיש אחד: שר האוצר משה כחלון, שהצליח לתת לתאגיד לפחות עוד שלושה שבועות של נשימה, שבסופם תגיש ועדה משותפת למשרדי ראש הממשלה והאוצר את המלצותיה בנושא. גורמים בתאגיד סבורים שאין כאן בשורה גדולה שיכולה להרגיע אותם. "זה נראה כמו משחק מכור מראש", אומר אחד מהם, "כחלון פשוט מחפש סולם כדי לרדת מהעץ בצורה שתוציא אותו כפוליטיקאי העומד על עקרונותיו, ונתניהו כבר לא יכול שלא לסגור את התאגיד אחרי שיצא לקרב הזה. כל החלטה אחרת מעבר לסגירת התאגיד וחזרה למוד של רשות השידור תהיה מבחינתנו הפתעה ענקית".
אתמול נפגש ניר חפץ, מקורבו של נתניהו, עם ברי בר־ציון, המנהל המיוחד של רשות השידור. זה לא נראה מקרי. באחרונה נפגש נתניהו עצמו עם בר־ציון, שגם הוא נחשב אחד מאנשיו. גורמים ברשות טוענים כי מקורבי ראש הממשלה משדרים להם כל הזמן להמשיך בעסקים כרגיל ולהתכונן להמשך פעילותה של רשות השידור. חפץ מסר בתגובה: "ברי הוא ידיד ואכלנו יחד צהריים. נושא הרשות בכלל לא עלה על הפרק בפגישה ואין לה שום קשר לכך".
חיג'אב ומגבעת שחורה
נדמה שהעבודה מתנהלת כאן כסדרה, אבל זו רק מראית עין. איך אפשר לעבוד כרגיל כשעננה כזו שחורה מרחפת מעל. באנו בשלישי בצהריים למשרדים בתל־אביב כשדבריו של ראש הממשלה נתניהו בכנסת יום קודם לכן, על רצונו לבטל את התאגיד ולשקם את רשות השידור במקומו עדיין הידהדו. עידית בן־יאיר אמרה שהיא מתקשה להאמין שכל זה באמת קורה. 40 שנה היא בתקשורת, הגיעה לכאן מערוץ הכנסת לתפקיד מנהלת הקמת תוכניות האקטואליה. "באנו חדורי מוטיבציה להקים משהו מקצועי, חדש, נקי. בחרנו תוכן בכובד ראש, בפתיחות. לגיוון הדעות תהיה בולטות, הוא יהיה בפרונט, כך שהזוהמה והרפש שהוטחו בנו לא ייאמנו. מטיחים בנו שאנחנו שמאל כאילו זו קללה נוראית. גדלתי להורים ששניהם היו באצ"ל ובגלל העבר שלהם המפא"יניקים אמרו שלא מגיע להם לקבל עבודה. היום אותם אנשים שהודרו בעבר עושים את אותו הדבר. אני לא רוצה בכלל להיות מזוהה פוליטית. אני אשת מקצוע, והמנהלים שלי הם אנשי מקצוע, וזה מה שחשוב".
התמהיל האנושי המגוון בולט לעין. מול העמדה של עברי מצאנו ביום רביעי את תחקירנית הדיגיטל סמאח ותד, צעירה ערבייה מהמשולש, חיג'אב לראשה. לידה ישב מלך זילברשלג, כותב ומגיש בדיגיטל, צעיר חרדי ירושלמי. שניהם נועצו באיזה עניין עם בחור מזוקן, לבוש טי־שירט מודפסת, שנראה חילוני מוחלט. אולי הוא שמאלני, אולי הצביע מרכז. בכל מקרה, זה לא היה רשום לו על המצח. עקיבא וייס, עד לאחרונה הכתב הפוליטי של האתר "חדרי חדרים", אומר שהוא לא מכיר אף כלי תקשורת לא חרדי שיש בו כל כך הרבה חרדים. "יעקב אייכלר אמור להגיש ברשת ב' אקטואליה יומית, בדיגיטל יש אותי ואת מלך, בדוברות יש את חיים פרוש, ליטאי בוגר ישיבה, שחור־לבן קלאסי. גם בהפקה יש חרדי, בחור עם חליפה ומגבעת שחורה. ואנחנו לא עלי תאנה, כל אחד יש לו תפקיד ותהיה לו אמירה".
כולם עסוקים ומקדמים את המכונה הגדולה הזו שנבנית כדי להביא אותה למוכנות לעלייה לאוויר, ובמקביל החשש מכרסם. חוסר הוודאות מעמיד במצב בעייתי לא רק את המגויסים החדשים, אלא גם את אנשי רשות השידור שאמורים להיקלט בתאגיד. אחד מהם הוא אריה גולן, מבכירי העיתונאים והשדרנים בקול ישראל, שאוחז במיקרופון של רשת ב' מאז קיץ 69'. "אני ברשות השידור וחתמתי בתאגיד. אני משתתף בפגישות עבודה, עובד על רעיונות, וכל זה במקביל לעבודה שלי בקול ישראל. זה שם אותי במצב משונה של רגל פה ורגל שם. רשות השידור זו באר ששתיתי ממנה מרבית חיי, כך שלשאול מה אני מעדיף זה כמו לשאול ילד את מי הוא אוהב יותר, את אבא או את אמא. יש לי חברים ברשות ויש לי חברים שכבר עובדים בתאגיד. אגב, הרבה מהעמיתים שלי בקול ישראל חתמו בתאגיד. אנחנו במצב של בין לבין, מחכים לראות איזו החלטה תתקבל. בכל מקרה, הדבר החשוב הוא שיהיה שידור ציבורי איכותי".
לי־אור אברבך, מנהל התוכן ברדיו בתאגיד, לשעבר כתב לענייני תקשורת ועורך בגלובס, אומר שהדיבורים על עתידו של המקום משפיעים על המשך גיוס העובדים. "אנשים מצוינים, שהיו רגע לפני חתימה בתאגיד, או שהתפוגגו או שאומרים 'בואו נחכה לראות איך הדברים יתפתחו'".
וייס מהדיגיטל אומר שבימים האחרונים היו מי שניצלו את אי־הוודאות לגבי עתידו של מקום העבודה שלו. "פנו אליי כמה כלי תקשורת ואמרו: 'תראה מה קורה אצלכם, בוא תצטרף אלינו'. ברור שסירבתי. אני מאמין במקום הזה ובאנשים שנתנו בי אמון והביאו אותי לעבוד בו בתור עיתונאי. נחכה ונראה מה יהיה ונקווה שהשכל הישר ינצח".
בן־רובי, מנהל רשת ב' החדשה, לא מתכוון להתקפל. "אין לי שום עניין לרצות את בעלי השררה. עד היום לא הייתי מעולם משרתם של נשיאים, ראשי ממשלה, שרים ובעלי הון. לדעתי זה יתרון. באתי לפה לעבוד בשביל הציבור".
ישבנו במשרד קטנטן ממנו הבטנו ברחש־בחש בחלל הפתוח. מסכי הטלוויזיה התלויים הקרינו את הדיון שנערך באותה שעה בוועדת הכלכלה של הכנסת בעתידו של התאגיד. לא רק בן־רובי עזב מקום עבודה מסודר ונוח לטובת התאגיד. כמוהו עשו עשרות רבות של אנשי מנהלה, לוגיסטיקה, מנהלי משאבי אנוש, אנשי כספים, עורכים ועיתונאים. "ברמה האישית אני בנאדם עם אמונה", סיכם בן־רובי, "מה שצריך לקרות יקרה. אבל אתמול בכל זאת הוספתי לתפילת שמונה־עשרה בקשה מיוחדת על הפרנסה, מה שמראה שאני בכל זאת מציאותי".