לאן הלכת ריצ'י?

אם הייתם מספרים ל־50 אלף האנשים שמילאו לפני שנה את פארק הירקון בהופעה של ג'ון בון ג'ובי וחבריו, שהאיש היה בתקופה הכי שחורה בחייו, הם היו מתקשים להאמין. כלפי חוץ בון ג'ובי המשיך לשגר את החיוך המושלם ושמר על הדימוי האולטרה חיובי, אבל בפנים הוא היה שבור. במסגרת סבב הראיונות שהוא עורך כעת לקידום האלבום החדש של הלהקה, This House Is Not For Sale, שיצא בסוף השבוע, הוא סיפר ל"דיילי מירור" ששלוש השנים האחרונות שלו היו הגרועות שעבר בחייו. הצרות הגיעו לאחר הסכסוך עם חברת התקליטים שלו ובעיקר בעקבות הפרידה הפתאומית מהשותף הצמוד להרכב, הגיטריסט ריצ'י סמבורה, לאחר 30 שנה. מי שתמכה בו לאורך התקופה האפלה היא אשתו, דורות'י הארלי.

בון ג'ובי של שלהי 2016 נמצא במקום אחר לגמרי. הוא הופיע לצד הילארי קלינטון במהלך מסע הבחירות שלה לנשיאות ארה"ב, והלהקה אפילו קיימה מופע ראשון בברודוויי. אבל יש דברים שכנראה לא משתנים. בון ג'ובי היא אולי הדוגמה הכי בולטת לפער בין אהבת הקהל לטעם המבקרים. למרות מכירות של יותר מ־130 מיליון עותקים לאורך השנים, עשרות להיטים וסיבובי הופעות מצליחים, היא התקשתה לשכנע את מרביתם שהיא יותר מרק הרכב פופ שמייצר שירים נוסחתיים במסווה של רוק כבד.

הוכחה נוספת לפער הזה היא העובדה שלמרות שההרכב מניו ג'רזי נמצא כבר 32 שנה בדרכים, הם עדיין לא זכו להיכנס להיכל התהילה של הרוק. להיכנס? גם ברשימת המועמדים ל־2016 שפורסמה לאחרונה איש לא הציע אותם. בין האמנים שמתמודדים על חמשת המקומות הנכספים אפשר למצוא את פרל ג'ם, הסמית'ס, טופאק, ג'נט ג'קסון, דיפ פרפל, יס וצ'אקה קאן.

בעוד שסיבובי ההופעות של בון ג'ובי נחשבים למוצלחים והלהיטים משנות ה־80 ותחילת שנות ה־90 עדיין משלהבים את הקהל, הלהקה יודעת שהבעיה האמיתית שלה היא בתוצרים שהיא הפיקה באולפן בשנים האחרונות. למעשה, מאז האלבום Crush מ־2000 שכלל את המגה־להיט "It's My Life", הם התקשו לשחזר את נתוני המכירות מהם נהנו בשנות השיא. בון ג'ובי אמנם המשיכה להוציא אלבום חדש כל שנתיים־שלוש (לפני כשנה הם שחררו אלבום מיוחד למעריצים), אך למרות שהנוסחה נשמרה בקפידה, זה לא עבד.

עוד מוקדם לדעת האם האלבום החדש יסמן שינוי מגמה, אבל מעניין לבדוק כיצד בון ג'ובי תישמע לראשונה בלי הגיטרות הכה מזוהות של סמבורה. שיר הנושא ו־" Knockout" שכבר שוחררו מאותתים שלא הרבה השתנה. שיר הנושא — המוצלח מבין השניים — מכיל את כל מה שהייתם מצפים משיר של בון ג'ובי: למרות סולו הגיטרה הדי צפוי זהו עדיין פזמון סוחף ומאוד קליט שאפשר לשאוג בהופעות, וגם שיר שמתקשים לא לחייך כששומעים אותו, גם אם בסתר.