נחמד מצדכם

על בניין העירייה ריצדה הכתובת "נלחמים בהסתה, מנצחים את השנאה". רמקולים רבי עוצמה ניגנו את "רוני" של גזוז. משפחות עם ילדים התגלגלו לכיכר על אופניים וקורקינטים קטנים. זוגות מחובקים מילמלו את מילות השירים שהושמעו. מהצד זה נראה כמו עוד הפנינג תל־אביבי. למרות ההמון הרב שטרח להגיע, האווירה לא נטענה במתח מהפכני. אולי כי הרוב פה בדיוק חזר מחופשת החג ביוון או באירופה הקלאסית או שראשו עסוק בחופשת החו"ל הבאה שלו.

הדמוקרטיה הישראלית מעולם לא נראתה כל כך חבולה ומאוימת. ישנם הסתה ושיסוי. אבל מכאן, עם כל הכבוד, ממרכז העיר תל־אביב, לא תצא הבשורה לשינוי. בטח לא כשהקהל כל כך לא מגוון, בטח לא כשהוא עסוק בלעמוד בתור מטורף בגלידרייה על אבן גבירול.

עוד קודם שהחלו הנאומים עמדו צעירים של ארגון "תג מאיר" והפצירו בעוברי האורח לבוא למעגלי שיח בשולי הכיכר. דיבורים זה חשוב, אבל מה הם מלבד היותם דיבורים. מעל ריחפו בלוני ענק של המחנה הציוני ולידם של מרצ. אם צעירה אספה את שני ילדיה הקטנים וסיפרה להם מה אירע כאן לפני 21 שנה. "הייתה פה עצרת שלום גדולה, כמו היום", אמרה, "ורבין, שהיה ראש הממשלה אז, סיים לנאום, ירד במדרגות האלו ולמטה ירו בו".

"אמא, תראי איזה בלונים גדולים", ענו לה ילדיה המתוקים.

עמרם מצנע ואשתו התהלכו באמצע הכביש שלובי זרוע ואיש לא הבחין בהם. מתחת למדרגות, ליד האנדרטה, ערכה תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" טקס זיכרון עצמאי. יובל רבין דיבר שם, מולו עמדה שורת גנרלים מקשישה. אלוף במיל' צבי זמיר, ראש המוסד לשעבר, נתמך במקל הליכה, ביקש כיסא. מירי אלוני נתנה את “שיר לשלום”, והעוברים ושבים הדליקו נרות נשמה. הרמקולים בכיכר ניגנו את “הללויה” של חלב ודבש.

אחר כך דווח שהגיעו 70 אלף איש. נחמד מצידם. לא סתם ח"כ ציפי לבני פתחה את דבריה בווידוי: "וואו, באתם, לא ידענו שתבואו". ברוזה קרע את הרמקולים עם "עוד יהיה טוב". אחריו עלה ח"כ בוז'י הרצוג והבטיח שתם פרק ההידברות, "תם פרק ממשלת האחדות". נחמד מצידו. אחריו עלתה זמרת נחמדה ששרה שיר מוכר מגלגלצ. היה נחמד אתמול בכיכר העיר בלב תל־אביב, לדיירים בבלפור 1 בירושלים אין מה לדאוג.