קבוצה כובשת

ליברפול מול ווטפורד, אתמול, אנפילד, הדקה ה־91. שלושה מהשחקנים המבריקים ביותר של האדומים – פיליפה קוטיניו, אדם ללאנה וסאדיו מאנה – כבר לא על המגרש. במקומם כבר עלו דניאל סטרידג', ג'ורג'יניו ויינאלדום ואובימונו אג'ריה, קשר אלמוני בן 18.

הכדור שוב הגיע לרחבה של ווטפורד, שם השוער המחליף קוסטל פנטילימון שאל את עצמו "מה הפעם?". הוא הופצץ ללא הרף אחרי שהחליף במחצית הראשונה את אורליו גומש הפצוע, וראה את הכדור שוב מתקרב. ואז סדרת פעולות מהירה העבירה את הכדור מרגל לרגל. אג'ריה, בשיא חוצפת הנעורים שלו, מסר בעקב לסטרידג' ששיגר בעיטה חזקה. הרומני הדף, אבל ויינאלדום היה שם כדי לכבוש.

1:6 ענק בסיום. 1:6. והשער הזה מייצג באופן הטוב ביותר את הכדורגל של יורגן קלופ. כל מהלך של ליברפול אתמול סימל את המשחק השוטף וההתקפי שהמנג'ר הגרמני אוהב לראות, וכשגם המחליפים נכנסים בצורה כל כך אורגנית למגרש, אפשר לדעת שאחרי תקופה ארוכה של ניסיונות – ליברפול הבינה מה קלופ רוצה.

עם צמד של מאנה (27 ו־60) ושערים של קוטיניו (30), אמרה צ'אן (43), רוברטו פירמינו (57) וכאמור ויינאלדום (דריל ינמאט הבקיע בדקה ה־75 למפסידה), ליברפול חזרה לפסגת הליגה האנגלית, מקום שבו לא הייתה מאז אפריל 2014. ועכשיו נשאלת שאלה פשוטה: האם יש לה את מה שצריך כדי להישאר שם גם אחרי שהמשחק האחרון ישוחק?

קלופ לא מוכן לשמוע על כך: "התחלנו לאסוף נקודות, ונראה לאן זה הולך. שמעתי סיפורים על העבר, אבל זו לא הקבוצה של לפני שנתיים־שלוש, וגם לא של לפני 25 שנים. זו קבוצה חדשה לגמרי".

והקבוצה הזו חיה על 1־4־1־4 (או 3־3־4, אבל אמיתי, לא כזה שבו שחקני האגפים הם מגנים נוספים), וכל התוקף, הרי זה משובח. 30 שערים ב־11 משחקים זה המאזן הטוב בליגה, וזה מרשים עוד יותר לאור העובדה שבחוד אין חלוץ קלאסי.

קלופ מכר את כריסטיאן בנטקה, לא משתף את דיבוק אוריגי, ובעצם מקבל חלוץ אחד מפחיד עם השילוב של רוברטו פירמינו באמצע, מאנה וקוטיניו באגפים. פירמינו הוא שחקן שקלופ אוהב במיוחד, בגלל התנועה והתרומה שלו ללחץ, חלק אינטגרלי בשיטה. אדם ללאנה החכם, שהיה נהדר אתמול, משחק מאחוריהם עם אמרה צ'אן.

ליברפול היא קבוצה שנהנית לשחק. כשזה עובד, ווטפורד סופגת שישייה, האל חמישייה, קריסטל פאלאס, לסטר וארסנל רביעיות. ואין משהו יותר יפה לעין, כשהניצוץ המיוחד שייך בדרך כלל לקוטיניו, שחקן שגם בנבחרת ברזיל הבינו שכדאי לתת לו לשחק כמה שיותר. ושימו לב לחלוקה: קוטיניו, פירמינו, מאנה – כל אחד הבקיע שישה שערים העונה.

כאן טמונה גם הבעיה הגדולה של ליברפול. קרב האליפות עדיין לא התייצב, אבל לא מן הנמנע שארסנל, צ'לסי ומנצ'סטר סיטי יישארו בתמונה. וכשזה יהפוך ללחוץ וצמוד, איפה היתרון היחסי, השחקן המכריע? בקיץ היא לא שפכה את הכסף על שחקנים מהטופ העולמי, אלא על ויינאלדום ומאנה – שלצד המחמאות עוד לא הביאו קבלות לאורך זמן.

אפשר לדבר על כך שאין לה את העומס של אירופה, אבל זה נכון גם לגבי צ'לסי, ולה יש יותר ניסיון במאבקי צמרת בשנים האחרונות, שיטה מצליחה של אנטוניו קונטה וסופרסטארים בכושר. למנצ'סטר סיטי עדיין יש את הסגל הטוב מכולן. וארסנל? נו, היא מצטיינת בלהישאר בתמונה.

השיטה של קלופ לא יכולה להביא לבדה את התואר. היא צריכה את האיש שעושה את ההבדל. מישהו כמו אדן הזאר, אלכסיס סאנצ'ס, סרחיו אגוארו. זה בלט לאחרונה ב־0:0 מול מנצ'סטר יונייטד. ומעבר לכך, 14 שערי חובה זה הרבה יותר מדי ב־11 משחקים. השוער הגרמני הצעיר לוריס קאריוס תפס את המקום של סימון מיניולה, אבל הוא לא בקליבר של פטר צ'ך, קלאודיו בראבו ותיבו קורטואה.

כך שאנחנו נשארים עם כיף. ליברפול היא כנראה הקבוצה הכי מהנה לצפייה היום בעולם. בינתיים עוד מוקדם, ואפשר פשוט ליהנות מהחוויה, בלי לדאוג לאן זה יוביל.

עוד אתמול, מנצ'סטר יונייטד ניצחה 1:3 בסוונזי, עם צמד של זלאטן איברהימוביץ' ובומבה של פול פוגבה. זלאטן היה זה שהבקיע את השער ה־25,000 בתולדות הפרמייר־ליג. ארסנל פיספסה הזדמנות לעלות למקום הראשון עם 1:1 בדרבי מול טוטנהאם, האלופה לסטר הפסידה בבית 2:1 לווסט ברומיץ'. האל – סאות'המפטון 1:2.