לכבס כביסה מלוכלכת באמבטיה של השכנים

מתוך פוסט שפירסמתי בפייסבוק: "יש בפייס קבוצה שנקראת 'התחתנתי עם אידיוט'. האמת היא שהקבוצה הזאת עושה לי להרגיש לא נעים. נניח היו קוראים לה 'דאחקות על הבעל' הייתי מבינה, באמת לא חסר, אבל אם הייתה קבוצה שנקראת 'התחתנתי עם פוסטמה', האם גם אז נשים היו צוחקות ומשתפות פעולה? זה מרגיז, כי אנחנו רוצות שיתייחסו אלינו בכבוד אבל יש שם אמירות שגרמו לעור שלי לסמור כשקראתי אותן. מה השלב הבא, אחרי שהבעלים שלהן יראו את זה, הן יפתחו קבוצה 'התגרשתי מאידיוט'? לא יודעת, לי זו נראית עילה סבירה להפחתה בדמי מזונות. מאחלת לכולנו שיהיה לנו עם מי להתכרבל בגשם וכשנרצה לקרוא לו אידיוט, הוא יהיה היחידי שישמע את זה".

אני אתחיל מהסוף. בסוף נחסמתי מקבוצת הפייסבוק "התחתנתי עם אידיוט" וכך נחסכו ממני הדברים האיומים שנשים כותבות על הבעלים שלהן במסווה של קריצה שובבית.

האמת שבהתחלה דווקא חשבתי שזו קבוצה משעשעת, הבנתי שהשם "התחתנתי עם אידיוט" הוא היתולי, ונכנסתי לראות במה מדובר. ואז חשכו עיניי: לצד שיתופים בסגנון "דברים שהאידיוט אומר במיטה", קיטורים כמו "התחתנתי עם תימני וזה יותר גרוע מאידיוט", "מי אוהבת את חמותה" וסרטונים משעשעים, היו שם פוסטים ותגובות שעשו לי צמרמורת. לא הבנתי איך מישהי מסוגלת לכתוב: "הלכנו לארוחת ערב, כשיצאנו היה קנס על האוטו והוא אמר שאני אשלם כי היינו אצל ההורים שלי - מה אתן אומרות, כדור בין העיניים או בין הרגליים?"

ראיתי את זה והתחלחלתי. אחר כך הן יאשימו אותי בחוסר חוש הומור, מה לעשות, לא צחקתי. העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק האישי שלי ותהיתי איך אנחנו מצפות שגברים יכבדו אותנו אם אנחנו מכפישות אותם ככה. בין מאות התגובות שקיבלתי היו כאלה שכינו אותי ממורמרת, יפת נפש ועוד מילים שהעידו שאין עשן בלי מי שתדליק את האש. כתבתי בקבוצה שאני מעוניינת לראיין כל אחת שמוכנה להסביר מדוע מדובר בקבוצה תמימה וכיפית, אלא שהתגובות לבקשה שלי היו קשות, ממש היה אפשר לשמוע את הצעקות דרך המקלדת. התחלתי לקבל הודעות פרטיות מנשים שחששו להגיב כדי שלא יעיפו אותן. אחת מהן כתבה: "הן מפחדות". היא צודקת. אף אחת לא רוצה שבעלה יידע מה היא באמת חושבת על אמא שלו או על כישורי הסדינים שלו. לצד אלפי נשים חכמות ומוצלחות שנמצאות בקבוצה מתוך רצון אמיתי לפרוק, לקבל אוזן קשבת, ולהבין שכולן באותה סירה, יש את אלה שמנדנדות את הסירה בפראות.

בסופו של דבר נחסמתי. האמת נדהמתי. הרגשתי כמו מישהי שאומרת לבעלה לזרוק את הזבל והוא טורק לה את הדלת בפרצוף ומשאיר אותה מחוץ לבית. בעיניי חסימה היא אלימות לכל דבר. סממן לחוסר בתרבות דיבור, וחוסר כבוד למי שחושב או מרגיש אחרת ממך.

בהמשך התברר לי שיש קבוצה מקבילה שנקראת "התחתנתי עם מטומטמת". זה מזעזע בעיניי באותה מידה. למילים יש כוח וכשהכוח הזה פורץ את הגבולות של עצמו הוא יוצר גולם שקם על יוצרו. כולנו תוהים באיזשהו שלב מה עבר לנו בראש כשהתחתנו עם הגבר (או האשה) שלצידנו, אבל מפה עד לשיימינג הדרך קצרה ונטולת הומור.

חבל, יש מקום לקבוצת תמיכה לנשים נשואות - ולבעלים גם - אבל לא כשהילדים שלכם יכולים לראות איך ההורים שלהם מטנפים "בצחוק" אחד על השני. אולי אין לי חוש הומור, אולי אני ממורמרת, אבל בטוח נמאס לי מאנשים שחושבים שזה משעשע לכבס את הכביסה המלוכלכת באמבטיה של השכנים.