הקרב על כל העולם

ערפל קרב סמיך נח עכשיו על המפה האמריקנית. מערי מעמד הביניים של אוהיו לעמקים היפים של קרוליינה, מחופיה של פלורידה ועד להרי קולוראדו.

כן, הסקרים נותנים להילרי קלינטון את היתרון המובהק, הברור. אבל מדובר בעיקר בסקרים הכלליים, אלה שסופרים גם את העלייה בתמיכה בה במדינות כמו מונטנה, טקסס ואלסקה, שאותן לא תנצח ומהן לא תרוויח דבר.

שיטת האלקטורים האמריקנית אכזרית. היא חרב עם שני קצוות; המועמד הרפובליקני תמיד מתחיל בחיסרון כיס בולט בגלל שהחופים (המערבי והמזרחי) צבועים בכחול. הוא יצטרך לרוץ בעלייה נגד המועמד הדמוקרט, שנהנה מניו־יורק וקליפורניה שכבר בכיס. אבל משעה שהרפובליקני החל לרוץ, החרב מתהפכת. כי בניגוד להילארי קלינטון, יש סיכוי של לפחות 15% שדונלד טראמפ יפסיד בקרב על מצביעיה של אמריקה - ועדיין יהפוך לנשיא. בדיוק כפי שקרה לבוש בשנת 2000.

קלינטון מובילה בכל הסקרים הכלליים אבל היא בשוויון באוהיו, בצפון קרוליינה ובפלורידה ומאוימת פתאום בפנסילבניה ובמישיגן. גם היכן שהיא מובילה, זו הובלה מגומגמת, ספקנית. אמריקה לא התמסרה לקלינטון. עדיין לא. ואיש לא יופתע אם לאחר הבחירות נקום לעולם חדש. ברקזיט? לא. זה יהיה משהו גדול בהרבה, מאיים הרבה יותר, ועבור אנשים רבים ברחבי העולם - אולי גם מבטיח.

אנחנו בעיצומו של המרד הנרחב ביותר נגד הגלובליזציה. מעמד הביניים מאס בתחרות החופשית ובסחר בינלאומי, במוסדות על־לאומיים ובעקרונות נשגבים. טראמפ איננו מייצג אידיאולוגי טהור של המרד הזה. אין בו גרם של אידיאולוגיה כנראה; אבל הוא זיהה נכון, כמו חיה, את הסנטימנט. אילו רק היה מנהל קמפיין על הסנטימנט הזה, על הרצון הרומנטי והמדומיין להשיב את העבודות לתושבי אמריקה, הוא היה מוביל היום בבטחה. אילו היה נמנע מעלבונות והסתות נגד קהילות שלמות, הוא היה אולי מוביל כעת בהצבעה המוקדמת בנבאדה ולא מובס בה.

העידן היפה ביותר של טראמפ בקמפיין מתרחש בשבועיים האחרונים, כאשר הקמפיין שלו נטל ממנו את היכולת להתפרע בטוויטר; אבל שבועיים טובים אינם יכולים בהכרח לחפות על שנה וחצי של סקנדלים משסעים.

עוד רגע יקומו אלה שידעו. ידעו שקלינטון תנצח וטראמפ הוא רק ניפוח תקשורתי, או הבינו, עמוקות, שהבחירות האלה של טראמפ כי ההיסטוריה מחייבת זאת. אל תאמינו להם; קל להמר כשיש רק שתי אפשרויות. בכל 8 שנים מחליף הציבור האמריקני את המפלגה ששולטת בבית הלבן. זה הכלל, ועד כה הייתה ממנו סטייה אחת עם בוש האב אחרי רייגן. לעתים זה נגמר באסון, אבל זוהי הרפובליקה. מיטלטלת בין שבירת תקרות זכוכית לשחורים ואולי לנשים, בין מודרניות מתפרצת ופרוגרסיביות נחושה, ובין שמרנות וכנסייה ושאיפה נוסטלגית לעבר אבוד של כוח ושליטה, לבנה בעיקרה. כן, קלינטון יכולה לגמור הלילה עם 320 אלקטורים ויותר, וכן, טראמפ יכול להותיר את העולם עם לסת שבורה מתדהמה. כי הקרב על אמריקה מתחולל עכשיו במלוא עוזו, וזה קרב, בעצם, על העולם.