פילדלפיה. בעוד שעות אחדות תתקיים כאן עצרת הסיום של הבחירות בצד הדמוקרטי, עם ברק ומישל אובמה, הילארי וביל קלינטון והבת צ'לסי. כל התותחים יתייצבו על במה אחת ויירו את מטח הסיום שלהם, הגראנד פינאלה. התור לאירוע נמשך לאורך קילומטרים אחדים, ובעודי כותב את השורות האלה הוא הולך ומתארך.

האירוע יעביר לבוחרים מסר דרמטי: עוד לפני שהקלפיות נפתחות מתבצעת לנגד עיניהם העברת שלטון ממשפחה למשפחה, משושלת לשושלת, העברה חלקה, מסודרת, מלכותית, שלמה, תוך הרעפת שבחים הדדית וחיבוקים חמים. בפרישתו מצווה אובמה לקלינטונים חיים.

אבל הבחירות המתקיימות היום לא מסיימות דבר. גם אם הערכות הסוקרים והפרשנים יתאמתו והילארי קלינטון תזכה לרוב גם בגוף הבוחר וגם במניין הכללי, המאבק על נפשה של אמריקה לא תם.

"המערכת מושחתת", שב טראמפ והכריז בסדרת ההופעות האחרונה שלו אתמול. באמירה הזאת יש גרעין רציני של אמת. המערכת הפוליטית האמריקאית נגועה בשחיתות מראשיתה. בעשרות השנים האחרונות השחיתות רק גאתה: מיליארדרים ולוביסטים קנו וקונים החלטות מרכזיות בוושינגטון בכסף, בניגוד בוטה לאינטרס הלאומי. לא קלינטון תשנה את המציאות הזאת ובוודאי לא טראמפ. למזלה של אמריקה, היא עשירה דיה וחזקה דיה להמשיך להתקיים למרות השחיתות, פריבילגיה שמדינות אחרות לא תמיד נהנות ממנה.

זעקות החמס של טראמפ לא הושיבו מושחת אחד בכלא, אבל האיצו תהליכים מאוד מסוכנים בחברה האמריקאית. הן יצרו דה־לגיטימציה לשלטון החוק ולעצם קיומם של המוסדות הדמוקרטיים; הן העלו אל פני השטח קבוצות ימין קיצוני שנחשבו עד לבחירות האלה למטורפות, והעניקו תקינות פוליטית מחודשת לרעיונות גזעניים מתקופות אפלות בהיסטוריה האמריקאית.

טראמפ לא משתייך לקבוצות האלה: הוא פתח להן את הדלת מטעמים אופורטוניסטיים. אבל מרגע שנכנסו הן לא מתכוונות לצאת. הגזענות הלבנה היא עכשיו חלק מהזרם המרכזי, חלק מהרשתות החברתיות ומתוכניות החדשות בטלוויזיה. והיא לא מכוונת רק נגד שחורים והיספנים — גם נגד יהודים. כמו הגבר שנופף באחת מהעצרות שני שלטים שתומכים בטראמפ וצעק תוך כדי כך JEW-S-A, אמירה רווחת בקבוצות ניאו־נאציות באמריקה.

היום, יום הבחירות, הדגש עובר מהמועמדים לבוחרים. המנגנון הדמוקרטי מאורגן וערוך הרבה יותר טוב מהמנגנון הרפובליקני. הדמוקרטים ידפקו על דלתותיהם של 6.1 מיליון בוחרים במדינות שעשויות להכריע; הם יטלפנו ל־8.1 מיליון בוחרים. הם ישדלו את כולם לבוא להצביע, יציעו מלווה נחמד ורכב שייקח את הבוחרת ואת הבוחר אל הקלפי. לפני ארבע שנים הארגון הביא לאובמה את הניצחון באוהיו ובגוף הבוחר כולו. הארגון עשוי להכריע את הבחירות גם הפעם.

הקבוצה האתנית שהתייצבה בשיעור גבוה נגד טראמפ היא ההיספנים. אחד הסקרים האחרונים מדבר על פער של 62 אחוז — 76 אחוז בעד הילארי, 14 אחוז בעד טראמפ. זה לא היה חייב להיות כך. המהגרים מאמריקה הלטינית נוטים לאמץ ערכים דתיים ושמרניים. הם אמורים להיות טרף קל למפלגה הרפובליקנית. אבל טראמפ, בהתבטאויות הגסות שלו נגד קבוצת המהגרים הזאת, באיום שלו לגרש אותם מעבר לגבול ולבנות חומה בין ארצות־הברית למקסיקו, גרף אהדה מהימין הלבן בבחירות המוקדמות, אבל את הלטינים דחף לזרועות הדמוקרטים. ההתגייסות הלטינית עשויה להכריע את הבחירות בפלורידה.

הקש שהריץ את המהגרים ממקסיקו אל הקלפי היה הידיעה על משבר כלכלי חמור במקסיקו אם טראמפ ייבחר. לא רק הכבוד משחק תפקיד בהצבעה שלהם — גם הכסף. טראמפ יודע את זה על בשרו. אפילו העובדים הלטינים בבתי־המלון שלו הודיעו שיצביעו נגדו.

לאחר עשרה ימים של עיסוק יתר בחקירת הסרק של האף־בי־איי נגד הילארי קלינטון, העניין חוזר אל דונלד טראמפ, האיש שהגיע מתוכניות הריאליטי, כבש את הבחירות, הכתיב את סגנונן, בעט בכל מי שהתחרה בו ובעט לא מעט בעצמו. בהנחה שיפסיד, מה יעשה אחר כך? האם יקים תנועה פוליטית, לבנה, לאומנית, פופוליסטית, אולי גם גזענית וניאו־פשיסטית? האם יקים רשת שידור שתטיף לאותם ערכים? האם יחזור מטורי הפוליטיקה לטורי החברה שבהם כיכב? מה יקרה לעסקיו?

אחד העיתונאים האמריקאיים סיפר לי שהוא נסע לביקור בקנדה, השכנה הצפונית, לאחר שטראמפ הכריז שיבנה חומה על הגבול עם מקסיקו ויכריח את המקסיקנים לשלם בעדה.

התגובה ששמע מפי גורמים קנדיים מלמדת שהכל יחסי. "אם טראמפ ינצח", אמרו הקנדים, "אנחנו נבנה חומה על הגבול עם ארצות־הברית ונכריח את האמריקאים לשלם בעדה".