כבר בכיתה ו' התחלתי עם דיאטת אורז

רומי סגל, תיכוניסטית בת 17, היא נערה מרשימה שמדברת בלהט ובביטחון על מה שחשוב לה. אי־אפשר לנחש לרגע שעוד לפני שסיימה את הבגרויות — סגל החלימה מהפרעת אכילה שהחלה להתפתח אצלה בבית הספר היסודי. "רציתי לקחת את הכאב שלי ולהפוך אותו למשהו טוב, כדי שבנות אחרות לא יגיעו למקום שאני הגעתי אליו" אומרת סגל. אז היא השיקה את פרויקט "שלֵמוּת" במסגרת תוכנית LEAD למנהיגות־נוער. הנושא שבו בחרה להעמיק היה הפרעות אכילה. ההפתעה מתחילה בזווית הייחודית ממנה בחרה רומי לבחון את הנושא.

"הבנתי שההורים מאוד משפיעים על דימוי הגוף שלנו. אמא שלי היא אישה מדהימה, היא אמא טובה ואכפתית וחשבתי שאם היא עשתה טעויות לפעמים במקום הזה, היא ממש לא היחידה. אני חושבת שהטעויות שנעשו היו לגמרי מתוך דאגה ומתוך רצון שיהיה לי טוב. גם אמא שלי נפלה לפעמים למקום של מחשבות שהיא צריכה לרזות, וכשאת ילדה ורואה את אמא שלך מרגישה ככה, זה מאוד קשה כי את לוקחת ממנה דוגמה ורוצה להיות כמוה".

הפרויקט האמיץ של סגל מורכב מעשרה סרטונים שמספקים להורים מידע מפי מומחים ועצות ברורות ופשוטות לגבי ההתמודדות עם דימוי הגוף של ילדיהם. הסרטון הראשון שכבר הופק באמצעות קמפיין מימון המונים, הוא מעין פנייה אישית וישירה של סגל לאמהּ, ובעצם לאמהות בכלל. "אמא יקרה", היא אומרת בקולה בסרטון, "את כל כך יפה. רציתי להגיד לך שאני יודעת כבר שנים שאת לא חושבת ככה. המבט הזה במראה עם האכזבה בעיניים שובר את ליבי. אני מעריצה אותך וכמו שלקחתי ממך את הנתינה, האמפתיה, הביקורתיות והחכמה, לקחתי ממך גם את המבט מול המראה".

"אני זוכרת ששמחתי בשלב מסוים שרומי עשתה דיאטה כי חשבתי שהמשקל נורא הפריע לה", אומרת האם, בשמת סגל. "בהתחלה תמכתי בה כי היה בי כאב על איך שהיא מתמודדת עם התחושה הזאת של עודף המשקל, ואמרתי 'וואלה, גם אני כשהייתי בת 12 עשיתי דיאטה'. לא קלטתי שהיא מרעיבה את עצמה. כשקלטתי שזה איבד שליטה טיפלנו בזה עם המון סבלנות ותשומת לב".

נירית צוק, מנכ"לית אתר עשר פלוס | צילום: יובל חן

רומי סבלה מהפרעת אכילה מכיתה ח' עד כיתה י', "אבל ההרגשה הלא טובה עם הגוף החלה כבר בגיל 9. אנשים מופתעים אבל זה תופס אותנו בגיל מאוד צעיר. כבר בכיתה ו' התחלתי עם דיאטת אורז, הייתה גם דיאטת פריכיות. הייתי ילדה מלאה ומסרים כמו 'אל תאכלי את זה, כי זה משמין' הצטיירו אצלי כאמירה שאני שמנה. כשהתחלתי עם הדיאטה ההורים תמכו ועודדו אותי, זאת הייתה עזרה מתוך טוב לב, אבל אני הייתי צריכה ניעור. הייתי צריכה שיגידו לי 'את יפה כמו שאת. אל תלכי למקום הזה'. לכן הסלוגן של הפרויקט הוא Just the way I am".

ראיתי איך טוב לה

כשהייתה בכיתה ח' חברתה הטובה של רומי סבלה מהפרעת אכילה. "ראיתי איך פתאום טוב לה, פתאום בנים מתעניינים בה וחשבתי שזאת ההזדמנות שלי להיות מוצלחת, מספיק טובה, מספיק יפה גם בשביל המשפחה שלי וגם בשביל החברים. העתקתי מהחברה שלי, ראיתי מה היא אוכלת והבנתי בדיוק מה המשמעות של מה שאני עושה. ידעתי שהיא מקיאה לפעמים, ידעתי שהיא לא אוכלת, ידעתי שכועסים עליה. ניסיתי להיות חברה תומכת, להגיד לה 'את יפה, תאכלי', אבל בגיל כל כך צעיר קשה להבין את הכאב הפנימי ואת הסבל שהיא עוברת בפנים — את רואה רק את ההצלחה ואת הביטחון שהיא משדרת".

די מהר המצב שלך רומי הידרדר. "התחיל לנשור לי השיער, כל הזמן הייתי חלשה ועייפה ובמצב רוח רע. לקחו אותי לרופאת ילדים חדשה והיא שאלה אותי אם אני בכלל אוכלת. סיפרתי לה והיא הפנתה אותי לפסיכולוגית ודיאטנית שאיבחנו הפרעת אכילה".

האם בשמת התגייסה מיד לטפל בה. "ראיתי שאמא נלחמת עליי. היא הכריחה אותי לאכול וראיתי שהיא מאוד מתוסכלת כשאני לא משתפת פעולה, אבל היא לא ויתרה — וזה משהו שהלוואי שכל ההורים יעשו. היא דאגה להכין לי כל דבר שהסכמתי לאכול".

אחרי שהחלימה והחלה לעבוד על הפרויקט שיתפה רומי את אמה בתהליך. "זה היה לא קל. כשאמרתי לאמא שאני רוצה לעסוק בדימוי גוף ובהשפעה של ההורים על דימוי הגוף הרגשתי שהיא חווה את זה כאילו אני מאשימה אותה. אני זוכרת אחרי כנס שהרציתי בו על הפרויקט ואמא הייתה בקהל, אמרתי לה בדרך חזרה הביתה 'את יודעת שאני אוהבת אותך, ואת אמא מדהימה ובזכותך אני מובילה פרויקטים. בזכות זה שהורשת לי את התכונות שלך. אם לא היית אמא שלי זה לא היה קורה'. זה היה רגע מאוד עוצמתי בשבילי. אני יודעת כמה אמא שלי אוהבת אותי וכמה אני חשובה לה".

למרות הקושי הגדול להתמודד עם הנושא הכואב, בשמת תומכת ברומי וגאה בה מאוד. "זה לא היה קל לחוות את המקום הזה שממנו הילדה שלי בעצם נפגעה. מבחינתי אוכל לא היה עניין בבית, לא משהו שאני עסוקה בו, אבל זו הייתה החוויה של רומי. זה לא היה פשוט עבורי להכיל את החוויה הזאת שלה. אני מבינה שלפעמים אנחנו ההורים, מתוך רצון לתמוך ולעזור, עושים גם טעויות, וזה גיל שהוא קריטי", היא אומרת. "אני מאוד אשמח אם הורים ייעזרו בפרויקט של רומי ומילדים אחרים תיחסך החוויה הקשה. אין ספק שדימוי הגוף מעסיק אותנו הנשים, יש לי את המקום של להתבאס לפעמים על זה שהשמנתי, אני לא חפה מזה ולפעמים אני עומדת ומסתכלת בבאסה במראה. אלה מקומות שקיימים — וכנראה שזה מאוד מחלחל ומשפיע על הבנות שלנו".

אירית מנשה בכר, בעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים, מנהלת אקדמית במרכז רופין ומומחית באתר "עשר פלוס" — מסכימה במאה אחוז עם האבחנה הזאת. "הדימוי הגופני נבנה מרגע שהתינוק נולד ומושפע בשנות חייו הראשונות מהתייחסותם של הוריו לנושא. המסרים יכולים להיות סמויים דרך דימוי הגוף של ההורה על עצמו (דיאטות חוזרות ונשנות, התעסקות עם המראה החיצוני, ניתוחים קוסמטיים, אמירות המשקפות תפישת עולם) או דרך מסרים גלויים בהם ההורה מביע את דעתו/אמונותיו בהקשר לדימוי הגוף של ילדיו".

חיבוק מהמומחים

אחרי שהציגה את הסרטון הראשון בפרויקט בבית הספר, ניגשה אליה אחת האמהות - אשת יחסי הציבור סמדר סולומון - והציעה לה סיוע. היא קישרה בינה לבין נירית צוק, מנכ"לית אתר עשר פלוס, חוקרת תרבות נוער ומרצה בנושא בריונות ומיניות ברשת. "לשמוע את קולה של הנערה בת ה־17 שאומרת, 'אנחנו זקוקים לכם הורים — אתם משפיעים עלינו', הלהיב אותי", אומרת צוק. "הרבה הורים חושבים שהילד שלהם לא זקוק להם, שאין להם השפעה וזו אמירה מאוד חזקה וחשובה לחיבור בין הורים לילדים. התלהבתי מהיזמות של רומי, מהעשייה שלה. מיד כשפגשתי אותה היה לי ברור שנאמץ אותה ומגזין עשר פלוס ייתן לה את המומחים שיופיעו בסרטונים הבאים. הסלוגן של הפרויקט אצלנו הוא 'אמא, השלמות שלך היא הפלוס שלי' והסרטונים יקודמו אצלנו. עשר פלוס הוא מגזין אינטרנט להורים למתבגרים. הוא כולל מאמרים של מומחים, כתבות ובלוגים של הורים. הקמתי אותו לפני שש שנים, כשראיתי שלהורים לילדים בגילאי 9 ומעלה אין מקום לקבל ממנו מידע ואין תחושה של קהילה, כי בגיל ההתבגרות הילדים מתחילים למדר אותך. יש לנו מומחים בכל תחום שקשור לגיל ההתבגרות".

הילה פינקלשטיין, עובדת סוציאלית קלינית שמתמחה בקשר בין אמהות לבנות, חושבת שהאמהות, כמו הילדים, הן קורבנות של מודל יופי שרק הופך לקשיח יותר עם השנים. "בשנים שבהן אני הייתי נערה המודל היה מידה 38, היום זה מידה 34. גם האמהות לא מרוצות מעצמן בגלל אותו מודל חברתי — והמסר הזה עובר אל הבנות שלנו. מצד אחד אנחנו אומרים לילדות תהיו יפות איך שנוח לכן, ומצד שני הילדים שלנו הרבה פעמים מסתכלים על מה שאנחנו עושים ופחות על מה שאנחנו אומרים. אנחנו צריכות לעבוד על עצמנו ועל הנימי נימים של המסרים שלנו ושל האופן שבו אנחנו פועלות".

לצוק אין כלל ספק לגבי חשיבות הנושא שבו בחרה רומי לעסוק. "התביעות החברתיות מבני הנוער ומההורים הן קשות. מבקשים מאיתנו להיות תמיד מטופחות, מהבנות שלנו שיהיו להן המון חברים ועל כל תמונה שהן מעלות לאינסטוש — שיהיו מלא לייקים. הפרויקט של רומי מסמן לאמהות שגם אם אתן חושבות שאתן צריכות לרזות, תורידו את השנאה העצמית ותעבירו לבנות שלכן מסרים אחרים. תאהבו את עצמכן. הבנות שלנו עדיין בשלב עיצוב האישיות ומודל היופי הקיים הוא לא בהכרח זה שאנחנו חייבות לרדוף אחריו". •