שלמה המלך
המופע של שלמה גרוניך והתזמורת הפילהרמונית הוכיח שוב איזה מוזיקאי גדול הוא
שלמה גרוניך כבר הופיע לבד, בצמד, בשלישייה, בחמישייה, עם 14 נשפנים ומתופפים, ויחד עם מקהלת ילדים שלמה.
זה היה רק מתבקש, שהשירים שלו — שחלקם נכתבו לפני 40 שנה ויותר ועדיין נשמעים טריים וחדשניים — יקבלו טיפול קונצרטנטי עשיר של התזמורת הפילהרמונית. ואיזה טיפול אוהב הם קיבלו!
תחת ידיו האמונות של המעבד והמנצח אילן מוכיח, התזמורת הפילהרמונית הישראלית כולה השתלבה באירוע המוזיקלי שהתקיים בהיכל התרבות התל־אביבי, כשהעיבודים מוציאים ממנה את כל הגוונים וגווני־הגוונים שהיא מסוגלת לייצר. אם בדרך כלל הצליל השולט בה הוא של כלי הקשת הרבים שעל הבמה, הפעם כיכבו בעיבודים גם נגני כלי ההקשה (ממקום מושבי ראיתי שניים, אבל האוזניים שלי מוכנות להישבע שהיו שם יותר). והיו גם נבל, ואקורדיאון שמוכיח הלביש על עצמו באחד השירים, וטרומבון בס שקיבל דקות ארוכות של סולו מרשים. תוסיפו לכל אלה גם את הגיטרה החשמלית של עומרי אגמון, הבס של אייל מזיג, והתופים של דקל דביר — שלישיית הנגנים הצעירים שמלווים את גרוניך באופן קבוע במופעיו באחרונה — והרי לכם עושר של צבעים וצלילים, שהשתלבו נפלא עם הקול הייחודי של חתן השמחה.
ואם לא די בזה, גרוניך גם העלה לבמה קולות מפעם — את שם טוב לוי ושלמה יידוב, חברי "קצת אחרת", באיחוד היסטורי לערב המיוחד, ואת הפרטנר המיתולוג, מתי כספי, שביצע איתו שניים משירי "מאחורי הצלילים".
הרבה חומרים חדשים לא היו שם, אבל הקהל שמילא את היכל התרבות מפה לפה לא בא כדי לשמוע חומרים חדשים. מנת הנוסטלגיה שהגישו גרוניך והתזמורת התקבלה באהבה עצומה, כשרבים בקהל לא מתאפקים, ומצטרפים בשירה לשירים האהובים. בשקט בשקט, שלא להפריע.
