שני 19 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 09.11.2016
    בעטיפה של ממתק
    הוא לא בטוח שלמתחרים ב'דה ווייס' יש זכות קיום ב–2016, מתגעגע לימים שהדף גרופיות ב'בלוז לחופש הגדול' ומשווה בין אלה שמפקפקים באשתו לאנשים שלא מבינים את ההצלחה של טראמפ. היא גורו בריאות שבולשת אחרי כתמי טחינה חשודים בבגדיו, ואמרה לא לכל תוכניות הריאליטי עד שסגרה ב–'6 אימהות'. מיכל ויואב צפיר פותחים את הכל
    גבי בר־חיים, רז שכניק | צילום: גבריאל בהרליה

    הצעה לפורמט עבור טדי הפקות, החברה שבה שותף יואב צפיר: ריאליטי על משפחת שואו־ביז ישראלית. האמא היא גורו בריאות, שהייתה חלק מלהקת בנות מצחיקה באייטיז, ניזונה מזרעי פשתן, מהערצה ברשתות החברתיות, ומסרטונים ויראליים שהפכו אותה לדמות קאלט. האבא הוא במאי ריאליטי, האיש מאחורי 'כוכב נולד' ובנו של אגדת בידור ישראלית, שנאלץ להסתיר כדורי פלאפל מתחת לשמיכה כדי לא להסתבך עם משטרת התזונה הביתית. ויש את הילדות. בתפקיד הקולית, גילי, בת 13, שמתפקדת כאופוזיציה של אמא, אוכלת את כל מה שאסור ולא שמה זין על דיאטות. שירה היא הטינאייג'רית בת ה־16 ומיה, השחקנית המוכשרת, בת 18, שזורמת עם אורח החיים של אמא. וכמובן, הכלב ביסלי. ללא חומרים משמרים.

     

    צילום: תומריקו

    צילום: תומריקו

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    הצצה לחיים של מיכל ויואב צפיר | צילום :תומריקו. עריכה: ynet

     

    שם אופציונלי: "הצפירים". הצצה ממש קטנה לחגיגה הזאת מתרחשת עכשיו בדוקו־ריאליטי '6 אימהות' שעלתה בשידורי רשת, ערוץ 2. ספק אם אדם שמנוסה ברזי הריאליטי כמו יואב צפיר יאפשר יותר מזה.

     

    אבל הנה המציאות. אנחנו יושבים כעת בסלון ביתם ברמת־השרון וגילי, הבת הקטנה, נכנסת למטבח ומודיעה שסליחה, אבל היא לא מתחברת לתכנים. "בעיקר לא לאוכל. כאילו, אני אוהבת ברוקולי. אבל אני יותר אוהבת שניצל וצ'יפס ואני לא אוהבת נשנושי חסה כמו שאמא אוכלת. לא אוהבת! (בגועל) היא אוכלת נבטים!"

     

    מיכל: "אני חיה את חיי. נכון. (נרעדת) כשגילי רצתה בורקס אז היה בבית. יש בבית קטשופ. (בכעס) וכשהוא נגמר אני שואלת אותם אם בא להם עוד צבע מאכל וסוכר. והן אומרות כן".

     

     

    גם כששקלתי 110 קילו עשיתי סקס באור. צפיר, בעבר
    גם כששקלתי 110 קילו עשיתי סקס באור. צפיר, בעבר

     

    יואב: "אבל יש הרבה דברים שלא מכניסים הביתה".

     

    כמו מה?

     

    יואב: "ממתקים, למשל. קודם, לדוגמה, כשהיא התאפרה לצילומים, ברחתי לאכול פלאפל".

     

    מיכל: "נו, וגיליתי את זה בגלל כתם של טחינה".

     

    אתם ממש המקבילה לאייל גולן שחוזר הביתה עם כתמים של ליפסטיק על החולצה, רק בג'אנק פוד.

     

    יואב: "ממש".

     

    מיכל: "בבית אין שוקולד! אין ממתקים!"

     

    גילי, באמת? אז איפה את אוכלת?

     

    גילי (לוחשת): "אצל חברים".

     

    יואב (לוחש) "או שאבא בסופר קונה לה אחד".

     

    מיכל: "רק אחד!"

     

    ואוכלים אותו לבד בחושך!

     

    יואב: (צוחק)

     

    מיכל (מתרגזת): "תיצור סביבה שתואמת את הערכים שלך! אם יש מסיבת פיג'מות אז אין בעיה: גילי הולכת וקונה את הכיבוד שלה למסיבה, שלא נכנס הביתה בדרך כלל. ואם החברים של הבנות מביאים איתם חטיפים אז אוכלים, אבל כשהם הולכים הם לוקחים איתם את מה שנשאר, אחרת זה הולך לפח".

     

    מיה, הבת הגדולה, שכאמור ירשה מאמא את הגנים, מצטרפת לדיון. "אני לא אוכלת לחם כבר שנה וחצי. הבנתי שזה לא עושה לי טוב. זה עשה לי עור לא טוב. תמיד הזעתי", היא מספרת.

     

    מיכל: "מיה למדה לאכול כשהיא רעבה ולהפסיק כשהיא שבעה. זה הדבר הכי חשוב".

     

    גילי (מגלגלת עיניים): "די, מיה. היא כל הזמן באה אלינו ושואלת, 'אני שמנה? אני שמנה? תגידו לי אם אני שמנה'".

     

    מיה: (מתה מבושה)

     

    מיכל, את כל הזמן אומרת שרזון לא חשוב אלא אורח החיים.

     

    כל השחקנים עשו עליי חרם. צפיר בבלוז לחופש הגדול
    כל השחקנים עשו עליי חרם. צפיר בבלוז לחופש הגדול

     

    מיכל: "זה גיל כזה".

     

    אבל כל גיל הוא כזה. יש איזה מוסר כפול: נשים שנהיות כוכבות מדברות על כמה הן שלמות עם הגוף שלהן - למשל, מרינה ונינט - וכמה טוב להן וכמה הן לא רוצות להיות רזות, ואז הן נהיות ממש רזות.

     

    מיה: "ברור שזו הסתרה להגיד שטוב לך, כשאת לא נראית טוב. וכשאת שמנה את לא נראית טוב".

     

    מיכל: "אני לא רואה בזה מוסר כפול".

     

    בואו נגיד את האמת: לזה התרבות מחנכת אותנו.

     

    מיכל: "כשאת עולה על הבמה ואת בעודף משקל את מזיעה וקשה לך לזוז, זה לא כיף".

     

    לאכול רק בריא נשמע לא כיף.

     

    גילי (בבוז): "הבית שלי הוא מסעדת גורמה לפרות (פותחת את המקרר. מוציאה חסה. נבטים. בוק צ'וי. ספירולינה). אני לא אוכלת עשב".

     

    איך מגיבים החברים כשבאים אליכם ואין מה לאכול? הרי אין חטיפים.

     

    מיכל: "ואין גם שתייה ממותקת. מבחינתי זה הישג".

     

    גילי: "זה מבאס".

     

    מיה: "חבר שלי למשל מביא איתו את חמאת הבוטנים והשוקולד. בבוקר אמא הכינה לו כריך ואז הוא לקח את חמאת הבוטנים והשוקולד הביתה".

     

    הילדה הולכת ומיכל לוחשת: "תשמעו, מיה בבת מצווה שלה הייתה שמנה, ואנשים שאלו אותי אם אמרתי לה משהו. לא הייתי צריכה להגיד לה כלום. הילדה זיקקה את זה בעצמה".

     

    מעניין אותנו איך יואב הסתגל למהפך הבריאותי הזה.

     

    מיכל: "יואב, תעמוד!"

     

    הוא חטוב.

     

    מיכל: "והוא עוד מעט בן 50!"

     

     

    * * *

     

    אבל לא הכל חמאת בוטנים אצל הצפירים. בוקר אחד התעוררה מיכל וגילתה שהיא האויב של נשות ישראל. האשם: שיר שהעלתה לרשת ומתאר את קורותיה כילדה "שמנמנולה, עגלגלולה". צפיר, אישה שכיום השומן היחיד בגופה הוא קרם עיניים, הרגישה שהיא רק יצאה מהארון כילדה שמנה לשעבר. ההמון דווקא הבין אחרת, והאשים אותה בשמנופוביה. הרשת התמלאה בנאצות. חבל התלייה כבר התנודד בתוכניות הבוקר. לסיום, החיקוי של טל פרידמן סגר את הנושא: צפיר מוצבה כשילוב בין גורו בריאות מטורלל לסוהרת במחנה שבויים יפני. "יואב התבאס מזה נורא", היא מודה. "הוא אמר לי, 'מאמי, תראי איך אני נראה בשיר הזה!' פשוט לא חשבנו שמישהו יראה את זה. צילמתי אז קלטת ילדים והיה ברור שהשיר הזה לא נכנס, כי הוא לא מתאים בכלל לילדים, אבל השתעשענו."

     

    יואב: "האמת שאותי בעיקר ביאס שזה נראה רע, מקצועית. אני רגיל שנחשפים אליי ברמות הגבוהות ביותר! לא חשבתי שמישהו אי פעם יראה את זה! וזה היה ברמה הכי נמוכה, עם כל הכבוד. פדיחה. והבעיה הכי גדולה שלו הייתה שהפזמון היה קליט. עשיתי עבודה טובה מדי".

     

    ואז גם מגיע החיקוי של טל פרידמן. חגיגה.

     

    יואב: "זה נורא הצחיק אותנו. הרמתי אליו טלפון. הצעתי לעשות גג ביחד. אבל הוא הרגיש מאוים. פחד שמיכל תהיה יותר טובה ממנו. גם זרחוביץ' וטייכר ראו אותה ברחוב ועברו צד, הם נבהלו".

     

    "ועכשיו מישהי כתבה לי בפייסבוק", היא מסכמת את חוויית פרק הבכורה של '6 אימהות', התוכנית שבה היא משיקה את עצמה מחדש כאם וכאישה רגישה, ופחות כגורו קשוחה. "'יש לך שליחות חשובה בעולם הזה. נבחרת כדי לכוון אותנו לחיים בריאים מלאים במשמעות. את אישה חכמה ואנושית'", היא מתרגשת. "זה כיף לשמוע".

     

    רצית שהתוכנית תעשה לך רהביליטציה?

     

    מיכל: "כן".

     

    יואב: "אמרנו לכולם לא: מ'הישרדות' ועד 'האח הגדול'. מיכל מעוניינת בחשיפה הנכונה! בתוכניות אחרות ייקחו אותה כדי שיהיו לה אינטריגות עם אנשים שהיא לא מכירה. זה לא ישרת אותה בכלום. במיוחד כשבשנתיים האחרונות היא הפכה לכוכבת".

     

    מיכל: "התוכנית הזאת תשרת את המותג 'מיכל צפיר'. המותג נורא חזק. הנה, כשפנו אליי למשל מ'מחוברים' ואמרתי לא, הם לא הבינו למה".

     

    יואב: "ומיכל, אני חייב להגיד שאני לא חושב ש'מחוברים' היו לוקחים אותך".

     

    מיכל: "למה?"

     

    יואב: "אצל מיכל הכל קצת אופטימי מדי בשביל 'מחוברים'. אז לא חושב שהיית מתקבלת ובתור במאי אני אומר את זה".

     

    יואב, אתה מוכן להסביר לנו איך לעזאזל במאי ריאליטי מסכים להכניס מצלמה אליו הביתה?

     

    יואב: "בסופו של דבר הופתעתי מאוד, בעיקר מסיבה אחת: לא תיכננתי להיות בסדרה. אמרו, 'תצטלם שלוש שעות ותלך'. פתאום זה נהיה 50 אחוז מהתוכנית".

     

    איך הילדות חוות את התוכנית בבית הספר?

     

    מיה: "אמא, לא אמרתי לך, אחרי השידור נוספו לי 100 עוקבים באינסטגרם. אבל שתי בנות הגיבו לי על התמונה: אחת כתבה לי 'איזה שמנה', אחרת כתבה לי 'איכס'... לא מכירה אותן בכלל, לא מבינה מה הן רוצות".

     

    מיכל: "רעש! זמזום! רעש! זה הכל!"

     

    כשהייתה סערת שמנמנולה, שאלו אותך על זה בבית הספר?

     

    מיה: "ברור. שרים לי את זה עד היום. לא בקטע רע. לפעמים מסתלבטים עליי בכיתה, על מה שאני אוכלת. וזה לא נכון, אני אוכלת מלא! כמו שרינת גבאי אמרה על אמא בפוליאקובים, 'איזה מסכנות הבנות של מיכל צפיר שהן לא שבעות'".

     

    גילי: "היא דיברה על הבנות שלה, שהן מובכות מזה שהן בקלטות ילדים, אבל שיש יותר גרוע, כמו הילדות של מיכל צפיר, מסכנות, שאוכלות רק בריא".

     

     

    * * *

     

    יש מי שזוכר את צפיר כשליש התוסס מלהקת מנגו, או מקלטות הילדים שעשתה, אבל בשנים האחרונות היא מקדישה את כל כולה לתפיסת החיים שהיא מאמינה בה, שנקראת פסיכולוגיה חיובית. ממבט ראשון, עם בגדי הספורט היקרים והשיער העשוי, צפיר נראית כאבטיפוס של האישה שנולדה לכסף. המציאות קצת אחרת. מיכל נחמן נולדה בפתח־תקווה לאם מזל, מטפלת בילדים, ולפליקס, שוטר. "גרנו ארבעת האחים בחדר אחד, עם ספה נפתחת שנסגרת בבוקר. ההורים באחר, וסבא וסבתא שלי בפינת האוכל. כל כך הרבה נפשות. שירותים אחד. מקלחון. זה הזוי!"

     

    הבחירה שלה בבעל שמעורב בגידול ילדים הייתה ריאקציה לאבא שלה. "הוא היה סוג של פארוק. לא עושה כלום בבית. שנים כעסתי עליו. הוא היה גומר לעשות את הקניות, ואנחנו היינו יורדים להעלות את השקיות. את רואה בית שאין בו כסף ואבא היה מעשן. זה היה מטריף אותי! הייתי אומרת לו, 'אתה מבין כמה אתה מוציא על סיגריות ולי אין נעליים?!' כשעזבתי את הבית בגיל 18 לאמא שלי הייתה הקלה. כל הזמן הייתי מתווכחת".

     

    על מה?

     

    "היה ברור, למשל, שהמשכורת שלה בכלל לא מגיעה אליה. לא היה לה מושג מה קורה. אני זוכרת שהיא הייתה מבקשת ממנו שישאיר לה כסף. אמרתי לעצמי, לי זה לא יקרה. לא משנה מה. בחיים לא אתן לגבר לשלוט בי ככה. בשיא התקופה של מנגו מילצרתי וקיבלתי הערות כי הכירו אותי. הכי נורא. הכי משפיל".

     

    היה לך שלב שהתפוצצת עליו?

     

    "כשנסעתי לארצות־הברית להופעות צילצלתי להורים בגוביינה, ואני שומעת בצד השני שהוא צריך לאשר את השיחה, והוא לא מאשר אותה. אולי כי לא היה נראה לו חשוב, אולי כי זה עלה כסף. באותו רגע התפוצצתי".

     

    איך היה הכסף כשהיית במנגו?

     

    "הכסף היה גרוע. זה מה שאני זוכרת. ושזה היה אינטנסיבי. לפעמים היינו נכנסות לרכב אחרי הופעה ולא מסוגלות לדבר אחת עם השנייה. אין לך כבר כוח. עשינו המון הופעות. ועדי עובדים, מה לא. ואחרי שלוש שנים ביקשנו לראות מספרים וספרים ושם התחילו גמגומים. התחילו לזרוק לנו מהצד כל מיני רמיזות שעקצו אותנו".

     

    איך היה עם יאיר לפיד שכתב לכן את 'גרה בשינקין'?

     

    "הוא נראה בדיוק אותו הדבר. אותה מידת מכנסיים. עשינו חזרות אצלו בבית. כל הבית היה ריצוף שחור. במקרר היה רק לבן. ידענו שאם אנחנו רוצות משהו לאכול אנחנו צריכות להביא אותו איתנו. הוא נורא רצה להיפגש, בסוף זה הצליח, בחצות. ישבנו, דיברנו על 'גרה בשינקין', אחרי ארבעה ימים הגיע הטקסט - שום קשר למה שדיברנו! זה לא היה ההווי שלנו בכלל. זה היה הווי של נשים מסוימות שהכי רחוקות מאיתנו. והיה לשיר עוד בית, שנעלם. תמיר קליסקי קיצר אותו. נחתך בעריכה".

     

    הציעו לנו 'מחוברים' ו'הישרדות' ולא רצינו. המשפחה ב'6 אימהות'
    הציעו לנו 'מחוברים' ו'הישרדות' ולא רצינו. המשפחה ב'6 אימהות'

     

    אחרי מנגו, צפיר לא ממש מצאה את עצמה. למדה בבית צבי, עברה להפקות ילדים, ואחרי שבע שנים ביחד עם יואב, הגיעו הבנות. צפיר כבר דיברה בעבר על התקופה ההיא, שבה גידלה את הבנות ואכלה, וחוזר חלילה, עד שדילגה בקלילות יחסית מעל מחסום 100 הקילו. "המזל הוא שאף פעם לא התמודדתי עם דימוי גוף נמוך, גם לא במה שקשור לעניינים אינטימיים", היא מודה. "תמיד הרגשתי נוח עם הגוף שלי. אני לא זאת שמכבה את האור בסקס אם עליתי במשקל. ואני מתה על ביקיני".

     

    אבל סביר להניח שהסקס משתנה כשאת רזה יותר. אולי אז מדליקים את האור?

     

    (צוחקת) "לא. אף פעם לא הייתה לי בעיה עם אור. אני אדם יצרי, תמיד הייתי. אינטימיות זה משהו שאני אוהבת וזה משהו שתמיד היה לי צורך בו ותמיד יהיה לי צורך בו, בכל ממדי גופי. והייתי מעל 110 קילו. אין מה לעשות, יש תקופה שפחות בא לך על אינטימיות, בלי קשר למראה. הילדות קטנות, את לא ישנה. מי רוצה סקס במקום כזה?"

     

    איך הייתה הזוגיות שלך ושל יואב כשהיית 60 קילו יותר?

     

    "בדיעבד, כעסתי נורא על יואב שאיך הוא לא אמר לי כלום ורק כמה אני יפה כמו שאני".

     

    יואב: (צועק) "נו, באמת מה אתה אמור להגיד כשאשתך שואלת אותך אם היא שמנה. מה אתה אמור להגיד?!"

     

    מיכל: "אני הכי אוהבת שאומרים לי את האמת".

     

    יואב: "היו שנים שהיה לנו יותר קשה. לא היה לה טוב כי משהו בתוכה לא היה שלם. בדיעבד היום אני יודע שהקשר בינינו לא היה פתוח ואמיתי כמו היום. בדיוק כמו התקשורת של מיכל עם הבנות. לדבר עם הבת שלך על הכל נתפס מאוד אמיץ".

     

    על מה את מדברת על הבנות?

     

    מיכל: "באתי מבית מאוד פתוח. בכיתה ד' אמא שלי הסבירה לי מה זה לאונן, אחרי ששאלתי על משהו שקראתי במדור של הסקסולוג בעיתון. אני זוכרת גם שאני יושבת עם ידיד שלי ואמא שלי שואלת אותי, 'איך היה?' ואני אומרת לה, 'אמא, ישבתי אצלו וממש כאבה לי כזה הבטן'. אז היא אמרה, 'אהה, נמשכת אליו?' אמרתי לה, 'מה זאת אומרת?' אמרה לי, 'רצית שהוא ייגע בך? רצית לגעת בו?' עד שהיא לא אמרה את זה לא ידעתי בכלל לשים את זה במילים. ובאמת נמשכתי אליו. בגלל היחסים עם אמא שלי, שהיו כל כך פתוחים, אף פעם לא הרגשתי שיש משהו לא בסדר בסקס או בדיבור על סקס".

     

    היום זה עידן אחר, עם הפורנו ותמונות עירום בווטסאפ וסקס בלי אינטימיות. איפה מתחילים לדבר עם מתבגרות?

     

    "תראו, גם אני עשיתי סקס בגיל יותר צעיר מאמא שלי. והאינסטגרם לא אויב. והפורנו לא אויב. אנחנו אחראים על המפגש הראשוני עם החוויה. אני בעד פתיחות עם הבנות שלי ואני חושבת שהן משתפות אותי. התפקיד ההורי שלי זה לתווך לילדות שלי את הקדמה. לכן הפורנו הוא לא אויב והפוטושופ הוא לא אויב. גם אני ויואב נוגעים אחד בשני ליד הבנות. על הספה, כשאנחנו רואים טלוויזיה".

     

    וואלה.

     

    "ועם הבנות בהתחלה לא ידעתי להציב גבולות. וגם יואב רך כזה. שנינו קצת אבודים. אז בהתחלה שיחררתי מאוד. בדיעבד אימא שלי יותר ליברלית ממני, נתנה לי לנסוע לישון אצל החבר שלי בגיל 16, ואני לא כזאת. מצד שני, היום הכל קורה הרבה יותר מהר".

     

    יואב: "כשהיא שואלת את הבנות שאלות אינטימיות אני מופתע שהן לא מובכות. לי זה מוזר".

     

    בנות, איך ההורים מפדחים אתכן?

     

    מיה: "המחזור, למשל, זה קשה לאבא אם אני מבקשת ממנו לקנות לי טמפונים. כל דבר שקשור לחבר שלי. מצד שני הוא בסדר עם זה שחבר שלי בא הביתה. הוא כבר ישן אצלי בחדר".

     

    מיכל: "כי הם כמעט שנה ביחד. יואב מדבר איתה בעיקר על מה שקשור למקצוע".

     

    מיה, את בת 18, כמה קשה היה לשכנע את אמא שהוא יכול לישון איתך בחדר?

     

    מיה: "בואו נגיד שזה לא היה קל. לפני זה היא הייתה פותחת לנו את הדלת בהפתעה. (מחקה את מיכל) 'אני מרשה רק דלת פתוחה!' עכשיו זה שונה. אנחנו כבר שנה יחד. אנחנו זוג אמיתי".

     

    מיכל, עם כל סיפורי איבגי וכו', חווית פעם הטרדה מינית?

     

    מיכל: "התרבות הייתה אחרת. היו מצבים שמישהו יכול היה להגיד משהו, אבל מעולם לא היה מצב שביקשתי והוא לא הפסיק".

     

    להגיד מה למשל? אחלה תחת? אחלה חזה?

     

    "גם היום אין לי בעיה אם מישהו יגיד לי את זה".

     

     

    * * *

     

    ב־87', יואב צפיר היה סופרסטאר. הכוכב של סרט הפולחן 'בלוז לחופש הגדול'. הסרט, שיוצא היום לבתי הקולנוע במהדורה מחודשת, כלל דיונים על השתמטות, בחינה מחודשת של מחויבות למדינה ולבסוף חזרה לאתוס הציוני בשירות הצבאי, ומוות. קצת חתרנות, קצת ציונות, אחלה מוזיקה וטקסטים נפלאים של דורון נשר. צפיר מתגלה שם כשחקן מבטיח, שלא לומר חתיך מהסוג המקסים. כלומר, זה שלא מודע לחתיכותו. הוא היה אחרי תלמה ילין והתגייס לצבא אחרי שלא התקבל לסרט. ברגע האחרון הוחלף השחקן המיועד בצפיר, שנשלף מהטירונות. "אחרי בלוז הייתה הערצה מטורפת. אפילו לא גאליס. תחשבו סטטיק ובן־אל ו'השיר שלנו' ביחד! פסיכי. שקים מטורפים של גלויות. מעריצה הגיעה בסוף לאמא שלי ואיימה להתאבד אם לא אפגוש אותה. נהניתי מכל רגע. לא אשקר".

     

    גרופיות. עניינים. היה רוקנרול? ניצלת את המומנטום?

     

    "בדיוק עכשיו כשראיתי את הסרט אמרתי 'בוא'נה, לא הבנתי את הכוח שלי!' לא עשיתי עם זה כלום. כלום! שום בחורה! הייתי ממש חננה בננה. וכנראה שזה מה שהיה חינני בעיני מספר בנות שכן היו איתי (צוחק)".

     

    מה הכי קשה? שבכל מקום בטוחים שאתה בפרוטקציה, או התחרות הבלתי־אפשרית עם אבא, טוביה צפיר?

     

    "גם התחרות. בהחלט. לגבי השם, ברור שאתה חייב להוכיח יותר מאחרים, אבל הבנתי גם שזה לא יספק אותי, המקצוע, להיות שחקן. זה לא יספיק לי. רציתי לשלוט בגורלי. שחקן לא שולט בגורלו. רציתי להיות היוצר. זה שמניע, לא זה שמונע. זיהיתי את זה בתקופה שאני ואבא שיחקנו באותה הצגה אחרי הצבא, הייתי בצילו ולא הרגשתי טוב. אבל ב'בלוז' הייתי מאוד. אבא אפילו אומר שהוא כל החיים חלם להיות כוכב קולנוע מהסוג שאני הייתי שם. ולא הצליח".

     

    כלומר?

     

    "הוא היה קומיקאי שחלם להיות מרלון ברנדו".

     

    איך היה לך במהלך העבודה על הסרט?

     

    "הגעתי אחרי חודשיים של צילומים והקאסט לא דיבר איתי כל תקופת הסרט! כל הצילומים! כלום. דור, שהוא היום חבר טוב שלי - אהרל'ה - היה מנהיג החבורה נגדי מאחורי הקלעים. עשו עליי זובור, שמי אני בכלל ומי אני חושב את עצמי ולמה שנדבר איתו. הייתי בן 18 והם בני 25, כאילו ידענים וחכמים ותל־אביבים. הייתי שם במצוקה רצינית על הסט.

     

    "יותר מזה: דורון נשר כתב את התסריט שנים רבות לפני שהסרט צולם וכתב את התפקיד הזה לעצמו. אתם יכולים לדמיין מה זה להגיע לתפקיד כשמולך עומד הכותב ואומר, 'רגע, זה התפקיד שלי עדיין!'"

     

    אז צפיר עבר למאחורי הקלעים. עשה את 'קומדי סטור'. 'שמש'. 'נולד לרקוד'. וכמובן 'כוכב נולד'. במובנים רבים הוא שינה את הטלוויזיה המסחרית בישראל עם 'כוכב נולד', אבל גם היא מצאה את עצמה במשבר איום. לבסוף, הפכה ל'הכוכב הבא', שגימגמה והחליפה את הפורמט שלה, עד שהתקבעה כמעין קדם אירוויזיון.

     

    ניסיתם כל מיני דברים ב'הכוכב הבא' וכולם כשלו. למשל, אסתי גינזבורג כמנחה.

     

    "בואו נגיד שאסתי לא הייתה איזה רייזינג סטאר. וכן, התחלתי לפקפק בהחלטות שלי. נקודת השבר הייתה באמת 'דה ווייס', שהייתה הבחורה היפה של השכונה ואנחנו הדודה המזדקנת. ועכשיו לך תתמודד עם זה".

     

    אולי הייתם שאננים לפני עליית 'דה ווייס'?

     

    "עד אותו רגע, כל מי שניסה לחקות אותנו בישראל לא הצליח. הם הצליחו בגדול וכאן נכנסנו לחשיבה ארוכה. שאננות לא הייתה כאן. העונה העשירית של 'כוכב', כמעט ולא משנה מה הייתי עושה בה, לא הייתה מצליחה. היה תהליך משברי".

     

    והוא?

     

    "לא נעים להימצא בעונה שלא מצליחה. לא משמח. אחרי כל כך הרבה עונות נפלאות עם מותג גדול, אתה מרגיש שבאו ועקפו אותך בסיבוב. אבל לא הייתי מוכן להרים ידיים. ויש משהו מתוק גם לקום מהמעמד של סוס מת, כמו שקראו לנו".

     

    במקרה או שלא במקרה, העונה העשירית גם הביאה אותך ואת צביקה הדר לבית חולים בטווח של שבוע.

     

    "זה סיפור מטורף לגמרי. היה לי זיהום שהתפתח והגיע לקרום הלב. צביקה אמר שאני סתם קינאתי בו ולכן עשיתי עניין. לקחו אותי מיד לצנתור והרופא אמר שאני בריא כמו תינוק. אז בוודאי שזו הייתה עונה משברית. הצד החיובי הוא שאני עדיין כאן. ורק אני אכבה כאן את האור על תכניות המוזיקה. לא אף אחד אחר".

     

    בוא נעבור לעונה הבאה של 'הכוכב הבא'. לסטטיק ובן־אל יש מספיק רקע וניסיון כדי לשפוט?

     

    "זה בהחלט מרים גבה, אני יודע. אבל אחרי כל כך הרבה שנים של ריאליטי מוזיקלי, אני תמיד מנסה לא ללכת על בטוח ומעדיף להיות מעניין. הם יביאו את המבט של המוזיקה החדשה. יש להם את הקבלות. הם יודעים על מה הם מדברים. מעולם לא היה טיקט כזה של נציג הדור החדש בתוכנית מוזיקה, זה שכרגע עם שיר השנה ולא ההוא מפעם. גם האירוויזיון תפס כיוון מאוד צעיר, אז זה מתאים".

     

    מה דעתך על המנטורים של המתחרים?

     

    "מירי היא כמובן אהובתי. אברהם טל מוזיקאי מעולה אבל אני לא יודע איך הוא יהיה בתור שופט. ויש להם את אביב שהוא אחד השופטים הטובים שהיו בתוכניות מוזיקה, אולי הטוב מכולם. העניין הוא שאני לא יודע אם תוכנית מוזיקה בישראל ב־2016־2017, ללא השפיץ שלנו, שהוא האירוויזיון, יכולה לרתק בעונה מלאה. אני תמיד אוהב לגלות כישרונות חדשים אבל לא בטוח שזה עדיין מרתק קהל צופים רחב ולא רק את תעשיית המוזיקה שאני בתוכה".

     

    כאיש תעשייה בכיר, מה אתה אומר על מה שקורה עם התאגיד?

     

    "יש כאן משהו שקצת קשור לטראמפ והילארי. אותי מרגיז שכל עיתונאי אמריקאי וכל סלב הוליוודי, בלי שמץ בעיה, אומרים הילארי קלינטון. הכתבה תתפרסם אחרי הבחירות ואני מתערב שאנחנו רואים את טראמפ מנצח. אולי אני טועה, אבל הניצחון ילך אליו רק בגלל שיש משהו מרגיז ומתריס בתקשורת שלמה שמגויסת נגד מישהו מסוים".

     

    אוקיי. ואיך זה קשור לתאגיד?

     

    "יש תחושה ש־99 אחוז מהתקשורת מגויסת נגד ראש הממשלה, וזה משרת אותו וזה עוזר לו להיבחר מחדש. אם הייתי יועץ של ביבי הייתי אומר לו, 'תן לתאגיד לעלות, זה מעולה שהם יהיו נגדך ואתה תיבחר שוב'. איפה פה הבעיה?"

     

    טראמפ יכול להחזיק את הקוד לטילים הגרעיניים?

     

    "קשה לי להיות בעדו כשהאשימו אותו בהטרדות מיניות, אבל הוא כן נראה מישהו עם רעיונות חדשים ואני מוכרח להגיד את זה. מעניין אותי לראות אותו כנשיא. בלי ההטרדות הייתי אומר לך חד־משמעית, כן, הייתי שם אצלו את הקוד לטילים הגרעיניים. אני מרגיש שהוא מישהו יצירתי. הוא לא אדם הזוי. לא יכול להיות ש־50 אחוז מהאמריקאים רוצים בו והוא הזוי. זו חוכמת ההמונים. ומרגיז אותי לראות את ההתגייסות נגדו".

     

    ושוב, מה לזה ולפרשת נתניהו והתאגיד?

     

    "אני מבין את התחושה של נתניהו וחלק מהשרים שרוב התקשורת נגדם, אבל בתור מישהו שעומד כל הזמן תחת ביקורת ולא מרגיש שמפרגנים לו כל הקריירה, לא הייתי נותן לתחושה הזו לנהל שום החלטה. איפה ההיגיון?"

     

    אתה באמת מרגיש שלא מפרגנים לך מספיק?

     

    "אני יודע איך מסתכלים עליי בברנז'ה. אני לא חלק מהמיזנתרופיות הזאת. ואני בסדר עם העובדה שבעיניהם אני לא קול. אני יודע מה אנשים במסדרון חושבים. ואני יודע שאני יוצא דופן. גם בטעם שלי. רוב האנשים בריאליטי באים מציניות ומחוסר עניין במיינסטרים, אז קשה להם לעשות את זה עם התלהבות ותמימות. הם מעדיפים אינטריגות. במובן הזה הרווחתי. ובואי נגיד שאין הרבה אנשים מעליי בתעשייה.

     

    "ברחוב מפרגנים. אני יודע ששם אני מוערך, אבל זה לא כתוב בעיתון. כשהייתי צעיר זה אולי יותר הפריע לי אבל היום אני מבין שאני עוסק בטלוויזיה שהיא בידור מיינסטרימי איכותי, ושמבקרי הטלוויזיה, לא תפקידם לפרגן לבידור כזה. אין לי ציפיות".

     

    הייתה תקופה שיותר צרם?

     

    "התרגלתי מ'הקומדי סטור' לא לקבל ביקורות טובות ואני חי עם זה. בעיקר כשזה בא עם הצלחה. היום, בעידן הפייסבוק, לקרוא פוסט לא טוב על התוכנית שלי ממישהו אנונימי יותר מעליב לפעמים מאשר לקרוא ביקורת של מבקר טלוויזיה. בא מישהו במטרה ליהנות ובסוף לא נהנה. יותר מדליק לי נורות אדומות".

     

    אמרת למיכל להפסיק עם הסרטים כי היא עושה פדיחות?

     

    "אלה ששואלים את השאלה הזו ממש לא מבינים את ההשפעה של מיכל על אנשים. לומר 'איך אתה לא אומר לה להפסיק' זה כמו התפיסה הלא נכונה של התקשורת לגבי טראמפ וביבי. לא תופסים איך מסר מסוים מגיע לאנשים ואי־אפשר לזלזל בו".

     

    אפרופו טראמפ, מה חשבת על עונת שי חי של 'האח הגדול'?

     

    "הוא התחיל כדמות מרתקת ובאקט ג'קו אייזנברגי קצת הרס לעצמו. אם היה מתאפק ומסיים את העונה, הוא היה מנצח ויוצא הרבה יותר נשכר. בארץ לא אוהבים שבנאדם בועט בדלי ורוצה ממש להפסיד. זה היה אקט של 'גדול עליי להצליח' וחבל, כי הוא דמות כריזמטית ומרתקת. היום אף עורך או מפיק לא רוצה כמעט להתקרב אליו כי נוצר רושם שהוא בנאדם שלילי".

     

    עדיין כואב את מה שקרה לג'קו?

     

    "ברור, כי הבנאדם הזה הוא כישרון גדול. מאוד הערכתי אותו. בכלל, הוכח כמה האופי הוא כמעט 90 אחוז בהצלחה אחרי 'כוכב נולד'. תראו את רוני דלומי ועידן עמדי".

     

    ומצד שני, מויאל, מעודה, סעדו, גולבי.

     

    "כנראה שאי־אפשר שכולם ינהלו קריירה מושלמת".

     

    gabibarhaim79@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 09.11.16 , 05:35