כוורת חוזרת
זה לא סוד שדבורי הדבש הולכות ונעלמות מחיינו בקצב מסחרר. כשהן ייכחדו לגמרי, הלך על כולנו. הבשורה הטובה: יש אור בקצה המנהרה. הוא נמצא בביתן קטן בעין־יהב, שבו עושים הכל כדי ללמד דבורי בומבוס להיות קצת יותר יעילות וקצת פחות אנטיפתיות. או במילים אחרות: להתנהג כמו דבורי הדבש הנכחדות. עומר ברק נסע לשם כדי להבין איך בעצם זה עובד וחזר עם עקיצות ועם הצצה למחקר הכחול–לבן שעשוי להציל את התקווה השחורה–צהובה של האנושות
בדרך חזרה מעין־יהב, איפשהו בין דימונה למחנה כמוס, אני מגלה את הדבר היחיד שמצליח להפחיד אותי יותר מ — ובכן, הרבה דברים אחרים: דבורה. אצלי באוטו.
רק לפני כמה שעות עסקתי בהצלתן האינטנסיבית, והנה אחת מהן — נקרא לה הדבורה איה — קפצה לאוטו שלי בלי לבקש רשות, ועכשיו יושבת לי על ההגה ושואלת אם אני יכול לקחת אותה דוך עד נתניה.
כאדם שקול ואחראי הניצב מול חיה בסכנת הכחדה ממשית, שהיעלמותה המוחלטת תביא — בואו ננסה שלא להיות דרמטיים מדי — לקץ האנושות, ברור לי מה אני צריך לעשות: למעוך אותה. במקום זה הגיע רצף אירועים שלתאר אותו כ"מבזה" יהיה אנדרסטייטמנט: עצירת פתע באמצע הכביש, זינוק החוצה מהאוטו תוך צרחות באוקטבות לא מחמיאות, ואלמלא נהג משאית ערני במיוחד, היה אפשר להוסיף לרשימה הנפלאה הזו גם צוות מיוחד שיגרד אותי בשפכטל מהכביש.
אבל בואו נודה באמת הכואבת: אם צריך לבחור ביני ובין דבורת הבומבוס הטרמפיסטית — אין ספק מי מבין שנינו נחוץ כרגע יותר לעולם. רק בחודש שעבר פורסם מחקר בכתב העת Federal Regisgter שעשה רעש אדיר בעולם, עם השורה התחתונה המגלה כי לראשונה בהיסטוריה, דבורים נכנסו לרשימת החיות הנתונות בסכנת הכחדה בארה"ב.
אז נכון, מדובר בשבעה מינים ספציפיים של דבורי בר באזור ספציפי בהוואי, אבל על פי דוח האו"ם שפורסם ב־2016, יותר מ־40 אחוז ממיני הדבורים בעולם נמצאות באיום כזה או אחר של הכחדה. במילים אחרות, המגמה העולמית ברורה: הדבורים — למעט האוכלוסייה אצלי באוטו, שמונה כרגע דבורה אחת יותר מדי — הולכות ונעלמות בקצב מסחרר, ואיש אינו יכול להבטיח שלא חצינו זה מכבר את נקודת האל־חזור.
הסיבות לכך מגוונות. "כל קניון שנבנה, כל עיר שמתרחבת, באים על חשבון מה שפעם היה שדות פתוחים ופורחים", אומר פרופ' שרוני שפיר, ראש המכון לחקר הדבורים. "דבורי דבש צריכות אבקת פרחים וצוף כדי לשרוד. במקביל נכנסו כל מיני וירוסים ומחלות שפוגעות בגידולים, ומאז 2007־2008 התחילה תופעה שקוראים לה CCD, Colony Collapse Disorder, שבמסגרתה דבורים רבות עוזבות את הכוורת ובכך מביאות לקריסתה. כתוצאה מכל אלה, הדרישה מהדבורים הנותרות להאביק גדלה ויש עליהן הרבה מאוד סטרס ולחץ. הרבה יותר קשה לגדל דבורים מפעם, והרבה יותר קשה להיות דבורה מפעם".
כשאני חוזר לאוטו, ואף שהדלת פתוחה לרווחה כבר ארבע דקות, הדבורה עדיין שם. אני נושם עמוק, מנסה למתן את הסטרס, פותח חלון ומתחיל לנסוע, מזכיר לעצמי שעם כל פוביית החרקים המעופפים שלי, אין לנו דבורים לבזבז.
דבורת הבומבוס, מצידה, לא מודאגת. היא מטיילת עליי בניחותא — הידעתם? בניגוד לדבורת הדבש, הבומבוס יכולה לעקוץ כמה פעמים שבא לה ולהישאר בחיים — ורגע לפני שהיא עפה דרך החלון, המנוולת עוקצת אותי (פעמיים!) לראשונה בחיי.
התוצאות: הדבורה שרדה, אני עקוץ אבל חי, והאנושות ניצלה. בינתיים, לפחות.
לא הכל דבש
רגע של כנות: סביר להניח שבכל פעם ששמעתם שהדבורים נעלמות הגבתם בדיוק כמוני: במשיכת כתפיים וחוסר אכפתיות מוחלט. אחרי הכל, לא מדובר בגורי לברדור או בקואלות פרוותיות, אלא ביצורים שעיקר האינטראקציה שלנו איתם עד היום היה לצרוח "אמא'לה" בזמן שהם מנסים לקחת לנו ביס מהסנדוויץ'.
ובכל זאת, חשיבותן של הדבורים מכרעת.
בואו נעשה שנייה סדר בכוורת. בטבע יש כל מיני מאביקים: ציפורים, עטלפים, חיפושיות ועוד, אבל מבחינת יעילות, דבורים הן מהמאביקות הטובות ביותר, והן המאביקות הבלעדיות באופן מסחרי. כשאומרים דבורים בהקשר הזה, הכוונה כמעט תמיד לדבורי דבש: בעולם יש 25 אלף מינים של דבורים, רובן המכריע דבורי בר. אלה, למקרה שתהיתם, הן סתם פרצוף יפה. דבש הן לא עושות והן גם לא הכי טובות בהאבקה. השליטות בתחום הן דבורי הדבש, שבויתו לפני כ־5,000 שנה, ומהן יש רק עשרה מינים.
במילים אחרות, מדובר בעניין מכריע. עזבו את הדבש — זה שיהיה לכם קצת פחות מתוק בראש השנה זה באמת עניין משני. הנה הנתון שבאמת צריך להדאיג אתכם: דבורי דבש אחראיות ל־75 עד 85 אחוז מהמגוון שאנו אוכלים. למעשה, למעט דגנים, חיטה, שעורה, תירס, אורז ותפוחי אדמה, הרוב המוחלט של המזון שלנו תלוי ביצורים השחורים־צהובים האלה, ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאם הם ייעלמו, אנחנו הבאים בתור.
משפט ההפחדה האולטימטיבי בנושא שייך ללא אחר מאשר אלברט איינשטיין, שצוטט כאומר: "אם הדבורים ייעלמו, האנושות תיכחד בתוך ארבע שנים". יש רק שתי בעיות מינוריות עם הציטוט הזה: הוא לא נכון, ואיינשטיין מעולם לא אמר אותו.
החדשות הטובות הן שלא, הדבורים לא נכחדות. החדשות הרעות: זה בגלל שהן כבר נכחדו ולא שמנו לב. "דבורים כבר נעלמו מהטבע בישראל לפני כמה שנים", אומר פרופ' שפיר. "כל אוכלוסיית דבורי הדבש הקיימת היום בעולם המערבי תלויה ומוחזקת באופן אקטיבי על ידי דבוראים, שמספקים לחקלאים שירותי האבקה. אנחנו מנהלים מלחמה מול וירוסים וקרציות שהורגים דבורים, וכרגע אנחנו על גל שבו כל החומרים שלנו מתחילים להיות לא יעילים. אם לא נצליח למצוא משהו אחר, אבוד לנו".
אז אפילו שאיינשטיין לא אמר את המשפט ההוא, הוא עדיין צדק?
"התרחיש הזה, שבו האנושות תיעלם בתוך ארבע שנים, הוא לא מדויק, כי אם האנושות תיעלם זה יקרה בגלים ולא בבת אחת, אבל זה לא אומר שאין בעיה. כבר היום מה שקורה הוא ששירותי האבקה נהיים יקרים יותר. אם לפני 15 שנה היו משלמים 40־50 דולר לכוורת, היום זה כבר יותר מ־150 דולר לכוורת, וככל שיהיו פחות דבורים, המחיר יאמיר. טכנית אנחנו יכולים לשרוד על דברים לא מואבקים, אפשר לאכול תפוחי אדמה ותירס וחיטה, אבל זו כבר תהיה בעיה בריאותית. אפשר לשרוד ככה, אבל לא בטוח שתהיה כל כך מבסוט מזה".
"הדבורים עוד לא נכחדו לחלוטין, אבל הפחד ישנו כל הזמן", מוסיף פרופ' אילן סלע, שזכה לפני שלוש שנים בפרס קיי לחדשנות על פיתוח פתרון להיעלמות דבורים, כשמצא חיסון לאחד הווירוסים האחראים לתמותת כווורות שלמות. "בינתיים יש לנו שנה כזאת ושנה כזאת, אבל העניין הוא שאנחנו לא מצליחים לפתור את הבעיה הבסיסית. יש גורם שגילינו אותו, אבל במשך השנים התברר שזה לא הגורם היחידי, וכשנפתור את הגורם הזה, יבוא משהו אחר. כרגע המדע לא מנסה לפתור את המצב לחלוטין, זה בלתי אפשרי. אנחנו מנסים רק להגיע למצב שנוכל לחיות איתו. זו בהחלט סכנה ממשית".
בומבה של דבורה
למרות שהמחקר בנושא התחיל כבר בשנות ה־90 המוקדמות, הבהלה העולמית גאתה ב־2013, אז פורסם במגזין "טיים" נתון שקבע כי הכוורן הממוצע איבד 45 אחוז מהכוורות שלו בחורף הקודם. הודות לאנשים כמו פרופ' סלע ומומחים עולמיים אחרים העניין הזה קצת התייצב, ונכון ל־2015 אפשר להגיד שאנחנו עומדים כרגע על נתון מדאיג של איבוד 40־30 אחוז מהכוורות בכל שנה.
ועוד לא סיימנו עם בשורות האיוב. במקביל לתמותה המהירה של הדבורים, עבודת הדבורים החיות הולכת ונעשית קשה יותר, ולא רק בגלל המצבת המתמעטת. בישראל, למשל, התחילו בשנים האחרונות להופיע כנימות וגם וירוסים לא סימפטיים בכל הירקות ממשפחת הדלועים. כדי למנוע את הפגיעה, כיסו החקלאים את הגידולים ברשתות והעבירו אותם למבנים סגורים. רק שדבורי דבש לא יכולות לעבוד במבנים סגורים. או בגשם. או בקור של מתחת ל־15 מעלות. או כמעט בכל מצב שאינו מזג אוויר אידיאלי. למעשה, העולם תלוי ביצורים עם אטיטיוד של קים קרדשיאן. ותודו שזה לבדו משפט מלחיץ.
אבל יש גם בשורות טובות. הן שוכנות בקרוואן קטן ולא מפואר בעליל בעין־יהב, שם הקים ד"ר יונתן כנעני את "ביזבי", מיזם שבהיעדר דרכים טובות יותר או נכונות יותר לתאר אותו, נקרא לו פס ייצור לדבורי בומבוס.
בניגוד לדבורי הדבש, השימוש המסחרי בדבורי בומבוס החל רק בסוף האייטיז, לאחר ששורת מחקרים משנות ה־60 ואילך, בעיקר בקנדה ובגרמניה, גילו שהדבר אפשרי. מה שבמקור היה פתרון ספציפי לבעיה ספציפית — האבקת עגבניות בחממות סגורות בשנות ה־80, פעולה שהיום נעשית אך ורק על ידי דבורי בומבוס, שהפכו למונופול בתחום — נהפך בשנים האחרונות לתקווה השחורה־צהובה של העולם, וסימן את דבורי הבומבוס כמושיעות הגלובליות בפוטנציה. הן גדולות יותר מדבורי הדבש, בתנאים מסוימים יעילות מהן, והרבה־הרבה פחות מפונקות: הן יכולות לעבוד בכל מזג אוויר.
על העיוורון
אז ניצלנו? אפשר להירגע? ובכן, לא ממש. יש בעיה אחת עם דבורי הבומבוס: הן הרבה יותר אנטיפתיות מדבורי הדבש. או כמו שמסבירים המומחים: הן רק חצי־חברתיות. זה עדיף משאר דבורי הבר, שהן לא חברתיות בכלל, אבל זה עדיין לא מספיק. ולכן בזמן שבכוורות של דבורי דבש מגיעים ל־40 אלף פרטים, בכוורת של דבורי בומבוס תמצאו כמה מאות לכל היותר. המשמעות: דבורת הבומבוס יקרה משמעותית מדבורת הדבש הרגילה, ובין שתי האפשרויות, להעמיד כוורת אחת של דבורי דבש או 20 כוורות של דבורי בומבוס על אותו השטח, קל לנחש מה זול יותר.
בגלל זה הפרויקט של כנעני מרגש לא מעט אנשי דבורים בארץ ובעולם. "ביזבי" רחוקים מלהיות המפעל היחיד שמייצר דבורי בומבוס בעולם — וגם בישראל יש מפעלים נוספים, בשדה אליהו — אבל כנעני נחשב לפורץ דרך בתחום משום שהוא היחיד בארץ, ולטענתו בעולם, שמתעסק בהשבחה גנטית של דבורי בומבוס.
"אסור לנו להיות תלויים בגורם אחד שהוא דבורי הדבש", הוא מסביר. "אנחנו צריכים להוסיף כלים, כי אם חס וחלילה יקרה משהו משמעותי לדבורי הדבש, מחיר ההאבקה יעלה, ולכן הבומבוס הן הכיוון הנכון. ברור שכרגע הן לא כדאיות לכל החקלאים מבחינה כלכלית, אבל הכוונה היא להוריד את מחיר השימוש שלהן כדי שהן יהיו תחליף ראוי".
הרעיון, בכללי, הוא להפוך את כוורות הבומבוס ליותר יעילות. בשלב ראשון הצליח כנעני לרגש את עולם המדע, ולפני חמש שנים המציא פטנט עולמי כשהצליח לפרוץ דרך ולייצר זכרי בומבוס עיוורים. למה זה טוב? כי זכרי בומבוס לא עושים דבר חוץ מלהזדווג ולהסתובב בין הרגליים של הדבורים כשהן מאביקות, מה שמפריע להאבקה. קצת כמו גברים אנושיים, כשחושבים על זה. בזכות העיוורון שלהם הם נשארים בכוורת ומפסיקים להפריע לניסיונות הקיום של האנושות.
השלב הבא: להפוך את משפחות דבורי הבומבוס ליעילות יותר ותפקודיות יותר. האמצעי: לחקור דומיננטיות של דבורים. "אצלי רק המשפחות האופטימליות ביותר שוות כוורת", הוא קובע. "משפחה לא טובה, לא תתפקד בשטח".
מה זה אומר, משפחה לא טובה בדבורים?
"כדי להשביח בעל חיים אתה צריך לחשוב על תכונה אחת שצריך לפתח. בבקר זה מאוד פשוט: אתה רוצה פרה שנותנת מקסימום חלב, אז אם עדנה נותנת 500 ליטר וחיה רק 300, ברור שרק את עדנה מרביעים. בדבורים החלטתי לבודד אמהות חזקות, כי אני רוצה משפחה גדולה ואני רוצה אמא חזקה שמטילה הרבה. אלא שמצד שני אני רוצה גם כוורת צייתנית שתתפקד היטב, וכאן הבעיה: כי אם יש לי אמא חזקה אז הבנות, שזוכות בחומר התורשתי שלה, יהיו כמוה — לא צייתניות. כרגע אני מנסה להפגיש בין שני פרטים שהאמא היא דומיננטית והאבא לא ולראות אם יש לזה השפעה על הבנות. זו תורה שצריך להמציא יש מאין, משהו שבעצם אין לנו מושג עליו. אם נגלה איך זה קורה ואיך מייצרים כוורת אופטימלית, נתקדם מרחק שנות אור במחקר שלנו".
כדי "לייצר" דבורים, התאגד בביתן של כנעני כוח בינלאומי של סטודנטים משלל מדינות בעולם — וגם אמא של כנעני עצמו, העובדת במפעל. בחודש הבא, מספר כנעני בהתרגשות, תגיע לכאן משלחת מפנסילבניה, כדי להשתתף במחקר הדומיננטיות.
על ההתחלה ההרגשה היא שנכנסת לעולם עתידני, ולא רק בגלל הזמזום מחריש האוזניים המקדם את פניך. משהו שהיה בקלות יכול להופיע בספריו של מייקל קרייטון, האיש שהמציא את פארק היורה. רק שבפארק הספציפי הזה האטרקציות לא יכולות לאכול אותך בביס. עדיין.
במקום דינוזאורים, יש כאן קופסאות קטנות. אינספור שורות מסודרות של קופסאות קטנות, ובהן נחות מלכות, דבורה־מלכה בכל קופסה, פלוס כיבוד שכולל מי סוכר וקובייה קטנה של אבקת פרחים. מלכה אחת, סתם שתהיו בעניינים, מסוגלת להטיל בין1,500 ל־2,000 ביצים, כך שבכל זמן נתון, לטענת ד"ר כנעני, שורצות בבית המלוכה הזה 50 עד 60 אלף דבורים. כשיודעים שכל אחת מהן יכולה לעקוץ כמה פעמים שהיא רק רוצה במקום הקטן והסגור הזה, הצלת האנושות מעולם לא הייתה מבעיתה יותר.
המלכות הנחות בקופסאות לא הגיעו לכאן במקרה, אלא שרדו מסע לא פשוט שהחל בחדר חושך המואר באור אדום, שנועד למנוע מהדבורים לברוח מהכוורת. כמו שאר הסטודנטים העובדים במקום, אני מקבל זוג צ'ופסטיקס ממתכת, שבעזרתם אני אמור לדוג מלכות, גדולות פי שניים או שלושה מדבורה־פועלת, במטרה לזווג אותן. זה קצת כמו לדוג רול פוטומאקי מצלחת עמוקה, רק שבניגוד לסושי, היצורים האלה אשכרה זזים — ועוקצים! — ובעוד שכישלון בתחום הסושי מקסימום ישאיר אתכם רעבים, כאן העניין הוא שאם לא תצליחו או תפעלו מספיק מהר, העולם ייחרב.
לאחר שדגים אותן, המלכות מועברות למכל פלסטיק גדול, שם הן מורדמות בעזרת פחמן דו־חמצני, ומועברות לקופסאות הקטנות במפעל, בתקווה שיצליחו לייצר כוורת. למרבה הצער, רק חצי מהן יצליחו. השאר לא יעמדו בתנאים שהציב ד"ר כנעני: מי שלא תטיל בתוך שבועיים תסיים את חייה בתוך פריזר גדול ממדים.
לא להירדם בשמירה
רק דבר אחד מפריע למאמצים המדעיים להצלת העולם: אני. כבר שש דקות שאני מנסה לדלות מלכה מתוך הקופסה הארורה, ללא הצלחה. "צריך להיות בן אדם מסוג מסוים כדי להצליח לעשות את זה", מנחם אותי כנעני. ב"בן אדם מסוג מסוים" הוא מתכוון כנראה לבן אדם שניחן בקואורדינציה בסיסית, ובואו נגיד שהצווחות שאני משגר לחלל האוויר בכל פעם שאיזושהי דבורה מסתובבת ברדיוס שלי לא מוסיפות לי חן או כבוד.
לאחר הכישלון הפטאלי במשימת הדיג, אני מתבקש להעביר ערימת זכרים מורדמים, 80 במספר, מקופסה לקופסה.
"זה בסדר", מרגיע אותי כנעני, "זכרים לא עוקצים". "אתה בטוח שאלה זכרים?" אני שואל.
"כמעט", הוא עונה. "מאוד קשה לדעת, הם מאוד דומים".
בתגובה, אני מצליח להפיל את כל ה־80 על הרצפה מהסיבה המאוד מדעית שאחד מהם נגע לי באצבע, וכמו כדי להוסיף חטא על פשע, אני גם דורך בטעות על דבורה, השלישית במספר מהרגע שנכנסתי. ניתן בהחלט להגיד שאם האנושות לא תחזיק מעמד, כולנו יודעים את מי אפשר יהיה להאשים.
סתם, נו. האמת היא שכנעני לא מפחד להודות שמדובר בפרויקט שאפתני, שסיכוייו לא בשמיים, אבל הוא בכל זאת מאמין שהדבורים הללו — כל ה־14,997 שנשארו אחרי הביקור שלי במקום — הן כנראה הסיכוי הכי טוב שלנו, גם אם כרגע הוא נראה קצת קלוש. "בנקודה הזו של חיינו, להאמין שהבומבוס יחליפו את דבורי הדבש זה כמו להאמין בגביע הקדוש או במשיח", הוא אומר. "אבל גם אם לא נגיע לזה, לפחות יש לי לאן לשאוף. אני לא חושב שהאנושות צריכה להיות בהיסטריה מדבורי הדבש, אבל צריך לעבוד, כל הזמן לעבוד ולחפש פתרונות. יש הבדל בין להיות בפאניקה מוחלטת ובין לא להירדם בשמירה. אני לא יכול להגיד שאני מציל את העולם, אבל לפחות אני יכול להגיד שאני בהחלט מוודא שאנחנו לא ישנים".
לפנייה לכתב/ת 
