מחוברות

ביום שבת הקרוב, בערוץ 10, ישודר הפרק השלישי ב"מסובך", הסדרה שכתב רן שריג (גילוי נאות: בן הזוג שלי) וביים רם נהרי. בסדרה סנדי בר משחקת את רונית, הגרושה השנייה של דורון אדר (שריג), זו שהכל אצלה עדיין טרי ומדמם מאוד. היא דמות מורכבת, רונית, מצד אחד אישה מאוד בשליטה ואלגנטית שמדברת חד וקצר ומתעסקת בעיקר באותיות המאוד קטנות של גידול הילדה: בגדי המעצבים שצריכים לחזור מקופלים, בקבוק המים שהסטלן חסר האחריות שוב שכח להביא לגן. רק שמתחת לכל הכעס יש בה המון כאב מוצדק ושבריריות, מורכבות שבר מצליחה להביא בצורה מושלמת. רואים כמה היא הבשילה בתור שחקנית, ואם אפשר להתנבא פה, בקרוב היא תשלים את התהליך האמיץ שהתחילה לפני כמה שנים, היציאה ממשבצת היפה שהגבילה אותה, ותקבל עוד הרבה תפקידים עגולים.

"ראינו את הפרק הראשון ביחד, כל המשפחה, ואבא שלי, שהיה זמר ומצייר מדהים והעביר לי את הצד היצירתי, אמר: 'את יודעת, ממש־ממש השתפרת, נראה לי שזה הגיל'. מה שנקרא: תודה רבה באמת, אבא. אבל לדעתי זה לא זה שאני בת 40, אלא זה שהתחלתי סוף־סוף להקשיב לעצמי. אני מכירה את עצמי הרבה יותר טוב היום, וזה מה שמאפשר לי להיות מדויקת בתוך הדמות".

את יכולה להזדהות עם רונית, שדורון הגיבור עזב אותה עם ילדה קטנה כדי לחפש את עצמו?

"הגירושים ב'מסובך' מחרידים. מלאים צרחות וריבים והכי גרוע, אנשים ששופטים ומבקרים את ההורות של ההורה השני, גורמים לו להרגיש אשמה בכל פעם שהוא עם הילד. זה ממש לא הגירושים שלי, לי יש גירושים טובים. אנחנו שומרים על קשר חברי. אותי גם לא עזבו ככה אף פעם. לא נטשו אותי ולא בגדו בי. אני די דואגת להישאר חזקה בקשר. יש בי משהו כזה ששומר על עצמו, של 'לא מוצא חן בעיניך? שלום'".

לקראת סוף הראיון אני מרגישה מספיק קרובה כדי לשאול את סנדי בר את השאלה שיושבת עליי כמו חגורת נפץ מאז שנפגשנו. ובעצם, אם להיות לגמרי כנה, מאז היום שבו רן חזר הביתה ובישר לי שהיום הייתה לו סצנת אהבה עם לא פחות מסנדי בר. מבחינתי, לא היה יכול להיות יותר גרוע מזה, כי לא מספיק שסנדי יפה כמו סופיה לורן בגרסת הפיה של דיסני — היא גם ההפך הגמור ממני. היא כל כך מיניאטורית ואלגנטית שהיא גורמת לי להרגיש כמו טרול ג'ינג'י. "תגידי", אני אומרת לה, "אז איך היה להתנשק איתו ב'מסובך'?"

חצי שעה קודם הגענו לבית הקפה השכונתי ליד הבית שלי. היה בוקר קשה, קמתי עם כל הרוע שאנשים הרשו לעצמם להגיד על רן. בשלב מסוים פשוט איבדתי את השליטה על הברקסים בפנים שלי ופרצתי בבכי. סנדי הקשיבה לי בשקט, היא בחורה שלווה ומדויקת, בוררת את המילים שלה אחת־אחת, כאילו היא מנפה אורז. "זה כל כך יפה איך שאת מגוננת עליו", אמרה בסוף. "עושה לי חשק שגם לי יהיה בן זוג שירגיש ככה לעומק מה שאני מרגישה. אני רק מדמיינת מישהו עושה עוול לליאם ויודעת שאני מסוגלת להרוג את מי שיפגע בו". הסתכלתי עליה וראיתי שהיא כל כך מזדהה עם התחושה הזו, שהעיניים שלה ממש דומעות. ופתאום שכחתי שזו סנדי בר, האישה הכי מפורסמת בארץ בניינטיז חוץ מיעל בר זוהר. הרגשתי שזו סתם סנדי, בחורה רגישה ומקסימה שאכפת לה.

רק אז אני מעזה להטיל עליה סוף־סוף את השאלה המביכה הזו שלי. "איך היה להתנשק עם רן?"