חמישי 13 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    מאיר שלו
    המוסף לשבת • 10.11.2016
    עוד קצת יהדות לתלמידים
    מאיר שלו | איור: ירמי פינקוס

    לפני שבועיים סיפרתי כאן על מעשייה יהודית מזרח אירופית שמצאתי בספר לימוד של כתה ב', על יהודי צדיק ועני ו"גוי" עשיר ושונא ישראל, ועל אבן טובה שהייתה שייכת לאותו גוי ונמצאה בתוך דג שקנה היהודי.

     

    אחת התגובות שקיבלתי הגיעה מאביו של תלמיד כתה ד', ובה סיפור גרוע אף יותר, עוד דוגמה להדתה שנוקט משרד החינוך ולטיב היהדות שהוא מקדם. קראתי את מכתבו וליבי נצבט, כי הילד הזה לומד בבית ספר שבו למדתי אני לפני שנים רבות - בית הספר היסודי של נהלל, שהשנתיים שלמדתי בו היו הטובות מכל שנות הלימוד בכל מוסדות החינוך שאת ספסליהם חבשתי.

     

    שמו של הסיפור "בזכות מצוות סוכה". הוא מופיע בספר לימוד ששמו "צועדים בדרך המילים" לכתה ד'. חתום עליו אדם ששמו יעקב רבי, שרשם אותו מפי הרב יוסף משאש ממרוקו. גם הוא מספר על יהודי עני ושומר מצוות שזכה בכספו של גוי, אך הפעם לא גוי עשיר ואנטישמי אלא רוכל בשוק. הנה העלילה: לקראת סוכות קנה היהודי מהגוי חבילה של קנים לבניית סוכה. בין הקנים התבלט מקל עבה אחד. שאל היהודי לטיבו, והגוי השיב לו שזהו מקלו של אביו המנוח, והוא מוכר גם אותו כי אביו היה מכה בו את הילדים, והוא אינו רוצה שילדיו שלו יכו בו זה את זה כמו שראו בבית.

     

    בשוב היהודי לביתו ביקשה ממנו אשתו מקצת מהקנים להעלות בהם אש ולחמם מים, לכביסת בגדי ילדיהם לקראת החג. הוא הציע שתבעיר לשם כך את המקל העבה, וראה זה פלא: כשאחזה האש במקל נשרו ממנו דינרי זהב ושרשרת פנינים! כלומר, אביו של מוכר הקנים החביא בו את חסכונותיו.

     

    מה עשה היהודי? קיוויתי שעשה מה שכל אדם טוב צריך לעשות: מיהר אל מוכר הקנים והשיב לו את כספו. דמיינתי לי גם שהגוי נפעם, העניק ליהודי חלק מן הכסף, וחש מיד אל הרב משאש הנ"ל וביקש להתגייר. אז זהו, שלא. כי בסיפור של משרד החינוך, היהודי לא השיב את הפנינים ואת הדינרים לרוכל אלא לקח אותם לעצמו. הוא קנה בהם את צורכי החג, ונותר לו די שלל כדי לפתוח בית מסחר ולהתעשר - "ובכספו הרבה לעשות מעשי צדקה וחסד, והוא ובני ביתו חיו בעושר ובכבוד". הפי אנדינג. מדליית זהב. התקווה. תשואות.

     

    הסיפור הדוחה והמתחסד הזה קיים בתוכנית הלימודים עוד לפני שנכנס השר בנט למשרד החינוך. אבל עכשיו, משהחליט השר שיהדות חשובה ממתמטיקה והוא מעניק עדיפות להנחלתה, לא ברור מדוע הוא משאיר סיפורים פסולים כאלה בתוכנית הלימודים של משרדו. האם אלו הערכים היהודיים שהוא מבקש להקנות לילדי ישראל? האם זאת היהדות שהוא מבקש לקרב אותם אליה? יהדות גזענית, מתנשאת, נכלולית ורודפת בצע כזאת? הרי עם סיפורים יהודיים כאלה שוב איננו זקוקים לאנטישמיות.

     

    שאלות ותשובות

     

    כיוון שמדובר בספר לימוד, צורפו לסיפור שאלות. למשל: איזה נס התרחש בסיפור? וגם: בזכות מה הגיע האוצר לידי המשפחה? ואף שאלה יצירתית: מה היה היהודי מספר לאחיו לו שאלו זה מהיכן העושר הפתאומי שזכה בו? אני מניח שהתשובה הרצויה היא שהתחולל לו נס כי שמר מצוות. אבל התשובה הנכונה היא: "כי מצאתי כסף והחלטתי לא להשיבו לבעליו", והתשובה האמיתית היא: "כי לו החזרתי אותו, לא הייתי ראוי להיכנס לתוכנית הלימודים של משרד החינוך של מדינת ישראל".

     

    ועוד שאלה כתובה בספר: במה שונה השימוש שמצאו למקל בבית המוכר מהשימוש שמצאה לו האשה היהודייה? התשובה שילדינו אמורים להשיב ולהפנים היא שהגויים השתמשו בו כדי להכות ילדים והאשה היהודייה כדי לכבס להם בגדים לכבוד החג.

     

    אבל אני תוהה: מה, השר בנט לא מכיר יצירות של סופרים יהודים קצת יותר מוצלחים מיעקב רבי ומהרב משאש? יצירות שמתעדות ומתארות מכות רצח, במקלות ובחגורות ובמהלומות ובסטירות, שילדים יהודים קיבלו ממלמדיהם בחדר ובתלמוד־תורה ומהוריהם בבית? כך מספר ביאליק בסיפורו "ספיח". כך כתוב ב"מוטל בן פייסי החזן" של שלום עליכם. כך מתועד ב"ילדות ונעורים בעיר העתיקה" של יעקב יהושע. כך מומלץ ב"חושך שבטו שונא בנו" בספר משלי של שלמה המלך. לא יותר חשוב ממתמטיקה? הרבה יותר.

     

    אגב, אביו של התלמיד מנהלל אמר לי שבנו הוא שהפנה את תשומת ליבו לסיפור הזה, כי הופתע מכך שמהללים בו אדם שלא החזיר כסף לבעליו. לאמור, לילד החילוני הזה יש בקצה אצבעו הקטנה יותר מוסר, חסד וצדק משיש לשר החינוך. אפשר לראות בכך הוכחה נוספת לערך המיוחד שהיהדות מייחסת ל"תינוקות של בית רבן" ולנפשם הטובה והטהורה - לפחות עד שמשרד החינוך מצליח להשחית אותה עם הסיפורים שלו.

     

    ואשר לטראמפ

     

    בלי טראמפ אי־אפשר, ואחרי כל הפרשנים והסוקרים שכשלו, איש בדרכו, לא נותר לי אלא להתייחס להגדרתו המוזרה של הנשיא הנבחר כ"טוב לישראל" - כי לא ילחץ עליה לפנות התנחלויות ולהחזיר שטחים. לעניות דעתי, נשיא אמריקאי טוב לישראל הוא נשיא שדווקא כן יכפה עליה להיכנס לתהליך של פשרה טריטוריאלית, וכך יבטיח את המשך קיומה.

     

    וכיוון שטראמפ הגיע אל הנשיאות מהתחום העסקי ולא מהתחום הפוליטי, אני מקווה שיסתכל על ישראל דרך עיניו של איש עסקים. כלומר, יחשב כמה הוא משקיע בה ואיזה רווח הוא מפיק ממנה. זה בהחלט יעזור לו להחליט אם ישראל היא עסק טוב או לא.

     

    אומנם, טראמפ לא הוכיח גאונות עסקית ראויה לציון, אבל דומה שבכל מה שנוגע למקרה המיוחד שלנו, לא צריך להיות גאון גדול. כל בעל מכולת עם עיפרון מאחורי האוזן יוכל לחשב את הרווח ואת ההפסד ולפעול בהתאם. ¿

     


    פרסום ראשון: 10.11.16 , 16:44