נפילת הפרעונים

נבחרת מצרים שתארח הערב את אברם גרנט וגאנה עוברת תקופה לא פשוטה, שנמשכת זמן רב. היא לא הצליחה להשתחל למונדיאל מאז 1990, ואחרי שלוש זכיות רצופות באליפות אפריקה (2006, 2008 ו־2010) היא כלל לא העפילה לשלושת הטורנירים הבאים, עד שהבטיחה את מקומה באליפות היבשת 2017.

ממש כמו נבחרת ישראל, "הפרעונים" ניסו לפתור את הבעיות במעבר חד בין מאמנים מקומיים לזרים (רק שהזרים היו בקליבר רציני). למרות זאת, הם נכשלו באופן עקבי בכל מה שקשור לחזרה למונדיאל – עם חסן "המורה" שחאטה שזכה באליפויות היבשת, עם בוב ברדלי האמריקאי, ועם שמות אחרים לפניהם. אחרי ששאוקי גרייב הביא תוצאות איומות, המאמן הנוכחי הוא הקטור קופר הארגנטינאי, שהגיע עם ולנסיה לשני גמרים רצופים בליגת האלופות (2000 ו־2001) ונדחק מאז מחוץ למעגל השמות המובילים באירופה.

אם מתעלמים מהמצב הפוליטי הרעוע במדינה בשנים האחרונות ומתמקדים בכדורגל נטו, העניין היה ירידה מקצועית. בשלוש הזכיות הרצופות באליפות אפריקה היו לשחאטה את השוער האדיר עיסאם אל־חדארי, כוכבים צעירים בדמות מוחמד אבוטריקה, מידו ועמר זאקי, ואת העוגן אחמד חסן.

למרות שהשחקנים המצרים התחילו לנדוד בכמויות גדולות יותר לאירופה בשנים שחלפו מאז, רמתם לא בהכרח עלתה. אין לה כמות אדירה של כוכבים – לראייה, אל־חדארי בן ה־43 עדיין בסגל – אבל יש לה אחד ברמה שבמצרים לא הכירו בעבר, והתקווה היא שיצליח למשוך אותה קדימה. מיודענו מוחמד סלאח רק בן 24, ונמצא בכושר הטוב בקריירה. הוא תפס עמדה משמעותית ברומא, והנבחרת בנויה עליו, לצד הקשרים האחוריים אחמד אל־מוחמדי מהאל ומוחמד אלנני מארסנל. וכמו בימי באזל העליזים, נראה ששוב יהיה זה סאלח שיעמוד בפני הצלחה ישראלית.