עד סוף האהבה

ניו־יורק. כאשר ביום חמישי בלילה התפרסמה ההודעה על מותו של לאונרד כהן הקימו מעריצים פינת הנצחה ליד דלת הכניסה למלון צ'לסי, ברחוב 23 במנהטן. כהן התגורר במלון בתחילת שנות ה־70. "מלון צ'לסי" הוא גם שמו של אחד משיריו הידועים ביותר.

קראו את הטור של רז שכניק: מכשף של מילים

קראו את הראיון האחרון עם לאונרד כהן

אנחנו משופעים בפינות הנצחה, טרגיות יותר וטרגיות פחות. כל פיגוע טרור מוליד פינת הנצחה. בירושלים, בתל־אביב, בפריז, בבריסל, במדריד, בניס; כל מוות שלא בעיתו, כמו מותה של הנסיכה דיאנה או רצח רבין, מוליד פינת הנצחה. המתכונת דומה: תמונות של המת, מכתבים למת, זרי פרחים, נרות דולקים. נערות כורעות ברך, מדליקות נר, מזילות דמעה, משאירות מזכרת. לאונרד כהן היה יכול לכתוב על הטקסים האלה שיר מלנכולי, עם סוף סרקסטי, מפוכח, סוף מר. הוא היה שר אותו בבריטון צרוד, חרוך, סוחף.

יום שישי היה יום שמש בניו־יורק. מלון צ'לסי היה עטוף בפיגומים. על דלת הכניסה הודבקה הודעה של עיריית ניו־יורק, שאוסרת על המשך הבנייה. למרות ההודעה, מפעם לפעם יצאו מהבניין גברים חובשי קסדות, קבלנים ופועלי בניין. המלון עומד במרכז מאבק ציבורי מאז שנמכר ליזם נדל"ן ב־2011. התוכנית היא להפוך אותו לבניין מגורים מפואר, בניין לעשירים.

מלון צ'לסי נבנה לפני 130 שנה. שורה ארוכה של אמנים השתכנו בו במשך שנים, ביניהם המשורר האירי דילן תומס, הסופרים מארק טוויין והנרי וארתור מילר, חתן פרס נובל בוב דילן, הזמרים ג'ניס ג'ופלין, פטי סמית ואיגי פופ, במאי הקולנוע סטנלי קובריק ומילוש פורמן ועוד רבים. רק שלושה מהדיירים זכו לשלט שנושא את שמם לצד הכניסה למלון: המשורר דילן תומס, הסופר תומס וולף והזמר לאונרד כהן. השלט, זהוב על רקע שחור, נקבע ב־2009, כשלכהן מלאו 75.

השיר "מלון צ'לסי" יצא לשוק ב־1974. כהן מספר בו על מערכת היחסים הקצרה שהייתה לו עם ג'ניס ג'ופלין כשהתגוררו במלון. ג'ופלין הייתה מפורסמת, ליבה היה אגדה. היא העדיפה גברים יפים אבל הסכימה לקבל את כהן הלא־יפה, רק בגלל המוזיקה. "אני זוכר אותך היטב ממלון צ'לסי", כתב כהן בסוף השיר. "לא יותר מזה. אני אפילו לא מרבה לחשוב עלייך". הטקסט, שהועתק והודבק ליד תמונות של עטיפות האלבומים של כהן, היה קשה ומריר. הנרות עצובים ורומנטיים.

"היית אחת האהבות הגדולות של חיי", כתבה אישה בכתב יד. "אהבתי אותך, אתגעגע אליך. תודה על הכל. נוח בשלום על משכבך", כתבה אישה אחרת. אישה שלישית כתבה לו על חייה: "גרתי במלון צ'לסי חודשים אחדים. כתבתי הרבה — על מכונת כתיבה. אתה היית ההשראה שלי. את המילים שלך קראנו בחתונה שלי. חלק מהן מופיעות בהודעה על הולדת בני". היא צירפה את השיר של כהן שאימצה: "לרקוד עד סוף האהבה".

ניו־יורק הייתה מוכת אבל בסוף השבוע: אנשים השוו את בחירתו של טראמפ לנשיא לפיגוע במגדלי התאומים. קריקטורה באחד העיתונים הפגישה את כהן עם טראמפ: גבר קורא את הידיעה על מותו של לאונרד כהן. "בדיוק כשהיינו זקוקים לידיעה משמחת..." הוא אומר במרירות.