הם נפגשו לפני ארבע שנים, במקרה. "בשיא המקריות", שניהם מדגישים ומחליפים ביניהם חיוכים לוהטים.
ברק לביא (29, כדורגלן, קפטן מכבי הרצליה) מתנדב לספר: "קבעתי תור לעשר בבוקר אצל רפאל ברמת־השרון, הספר הקבוע שלי. קמתי מוקדם, התנעתי את האוטו וגיליתי שהלך לי המצבר. חיפשתי אנשים שיתניעו אותי עם כבל, נסעתי לדרום תל־אביב לקנות מצבר חדש, בלגן, רק בשתיים בצהריים הגעתי למספרה. פתחתי את הדלת, ואיך שהכנסתי את הרגל – בום, ראיתי אותה".
יולי מאנה (22, מאפרת) ממשיכה: "גם אני מסתפרת אצל רפאל, אבל דווקא באותו היום לא קבעתי תור. יצאתי לרחוב בלוק הכי פשוט, בחצי פיג'מה ובלי איפור, והחלטתי לעצור, בתקווה שיהיה לו זמן בשבילי. ואז ברק נכנס, חתיך כזה, והתיישב על הכיסא לידי".
דקות ארוכות הם החליפו מבטים דרך המראה שמולם. "ליולי יש עיניים שאי־אפשר לפספס", הוא אומר. "העיניים שלה הם כמו שני פרוז'קטורים, והיא עשתה לי משהו ממש־ממש חזק בלב. תביני, אני לא אחד שנוהג להתחיל עם בחורות בבר או במועדון. למרות שלא רואים עליי, אני מה־זה־ביישן. כשהיא גמרה להסתפר והלכה שאלתי את רפאל מי זאת, והוא ענה, 'מה, אתה לא מכיר את יולי מאנה?' לא, לא הכרתי אותה, אפילו לא בשם".
ויולי מצחקקת במבוכה: "כשהסתכלנו אחד על השנייה היה באוויר משהו שבחיים לא הרגשתי. בחיים! אין לזה שום הסבר הגיוני, אבל הלב שלי אמר לי שהבחור הזה יהיה בעלי. לא החלפנו טלפונים, אפילו לא דיברנו, אבל ידעתי שזה מה שיקרה".
ההמשך התרחש ביום המחרת, קצת אחרי חצות. "חזרתי ממסיבה", הוא מספר, "נסעתי בהרצליה, עצרתי ברמזור אדום, הסתכלתי לצד – ומי יושבת במכונית שלידי? חטפתי הלם".
"הוא חזר ממסיבה ואני חזרתי מהעבודה, עשיתי בייביסיטינג", היא משחזרת. "כשראיתי שהוא מסתכל עליי אמרתי לעצמי, 'מה, אני אתעלם ממנו?' אז עשייתי לו היי קטן כזה, עם היד".
כשהרמזור האדום התחלף בירוק כל אחד מהם המשיך לדרכו. "נסעתי וחשבתי שאולי זה לא סתם", הוא נזכר. "שאולי יש מישהו, למעלה, שסידר את צירופי המקרים. אני בנאדם שמחובר לדת ומאוד־מאוד מאמין. חיפשתי אותה בפייסבוק, התחלנו לדבר, ואחרי כמה ימים הזמנתי אותה לדייט, בנמל".
התרגשת?
"נורא. כבר הספקתי להתעדכן שהיא 'הבת של'. מצד אחד ניקול הלפרין, מלכת יופי לשעבר, ומצד שני רוני מאנה המיליונר. איך לא להתרגש? התיישבנו, התחלנו לדבר, ומאותו הרגע אי־אפשר היה להפסיק את זה. פשוט לא יכולנו להיפרד".
"אתה זוכר מה אמרתי לך?" היא מתרפקת עליו.
"ברור", הוא מתלהב. "השיחה התגלגלה לכסף, לא סיפרתי ליולי שאני בחור מסודר, עם דירה, ופתאום היא אמרה, 'אני מוכנה לגור איתך אפילו בקרטון'. זה גמר אותי לגמרי. הבנתי כמה שהיא בוגרת בנפשה, שיש לה ערכים וחוכמת חיים".
"אחרי שבועיים עברתי לגור איתו", היא מצחקקת במבוכה.
מה אבא שלך אמר על זה?
"הוא לא אהב את זה", היא מסמיקה. "הייתי בסך הכל בת 18, בהתחלת הצבא. ואל תשכחי שאבא שלי עיראקי. מה יכולתי להגיד לו? שהתאהבתי?"
"עוד לא העזתי להתקרב לאבא שלה", הוא מוסיף, "נתתי ליולי לעשות את העבודה השחורה".
אז מה אמרת לאבא שלך?
"לא אמרתי. פשוט עברתי", היא מסכמת. "אחרי כמה חודשים אבא עיכל את זה, ועכשיו הוא הכי מאושר בעולם".
האבא, מתברר, כל כך מאושר עד שהזמין יותר מאלף אורחים. "אילו זה היה תלוי רק בנו, היינו עורכים חתונה מצומצמת, מפני שאנחנו לא אוהבים תשומת לב ורעש וצלצולים וטררם", אומר החתן, "אבל רוני הוא רוני. אישיות נדירה. כשאני הולך איתו למסעדה, הוא עובר משולחן לשולחן ועושה צחוקים עם כולם".
"לאבא שלי יש חוג חברים ענקי", היא מעידה, "הוא מכבד את כולם והולך לאירועים של כולם, ואני לא יכולה להגיד לו, 'אל תזמין'. נתתי לו יד חופשית. יש לנו את כל החיים להיות לבד".
ואם הצ'קים לא יכסו את ההוצאה הענקית?
"רוני ייתן לנו גב מלא", ברק משוכנע.
שני בתים
מאנה לא חוששת מנישואים בגיל כל כך צעיר. "ממה יש לחשוש?" היא שואלת, "מצאתי את האחד והיחיד. חלום חיי היה להיות אמא צעירה, כמו שאמא שלי הייתה. אמא שלי התחתנה כשהייתה בת 20". אחר כך היא אוספת לחיקה את החתולה האפורה העונה לשם מילה (על שם מילה קוניס) ומוסיפה: "בתור ילדה שגדלה במשפחה מפורקת תמיד חלמתי על יציבות, על הקן הקטן שלי ועל משפחה".
יולי היא בתם הבכורה של הלפרין ומאנה. שנתיים אחריה הם הביאו לעולם את סער (20, חייל). "כשהוריי נפרדו הייתי בת שבע וזה היה נורא", היא מספרת. "אלה היו גירושים מכוערים, שארכו ארבע או חמש שנים, והתקשורת סיקרה אותם ללא הפסקה. כל המדינה דיברה על הזוג המלכותי שמתגרש וכולם ידעו על זה. המורים שלי בבית הספר, ההורים של החברות שלי. בכל פעם שפתחתי עיתון ראיתי תמונה, ואפשר לומר שעברתי את הגירושים יחד איתם".
הם הסבירו לך מדוע הם מתגרשים?
"לא, ולא שאלתי. ידעתי שזה לא ענייני ושעדיף לי לא להתערב, אבל שמעתי הכל. גם דברים לא נעימים שאני לא רוצה לחזור עליהם".
היא ואחיה עברו עם אמם לרמת־השרון. "ברור שזה לא קל לעבור מחיים בבית אחד, עם אמא ואבא, לחיים בשני בתים", היא מעבירה את רעמת שיערה מצד אחד לשני. "בהתחלה היינו אצל אבא פעמיים בשבוע, שני ורביעי, ואחר כך גם כל שבת שנייה. אבא עבד אז קשה נורא ולא תמיד הוא היה יכול לאסוף אותנו, אבל הוא דאג שסער ואני לא נהיה לבד, ויותר מזה - שיהיה לנו כיף. הנהג שלו אסף אותנו מבית הספר ובבוקר המחרת הסיע אותנו לשם. שמרית, העוזרת האישית של אבא, לקחה אותנו לסינמה סיטי עד שהוא חזר. עד היום אני בקשר טוב איתה".
וכשראית את אבא עם נשים אחרות?
"פירגנתי לו על כל בחורה שהייתה איתו".
איך הקשר שלך עם אשתו הנוכחית, הדוגמנית וכוכבת "הישרדות" ג’ני צ'רוואני?
“נהדר. אחרי הגירושים אבא הביא הרבה בחורות הביתה וכולן נראו לי סתם, לא משהו רציני. בפעם הראשונה שראיתי את ג’ני ידעתי שזה זה. אני מכבדת אותה כאשתו של אבא שלי ושמחה לעזור לה עם אמילי, כשהיא צריכה”.
ובני הזוג של אמא?
"גם לאמא פירגנתי. לדירה שלנו הצטרף עופר לוי, שהפך לבעלה השני. סער ואני הדבקנו לו את הכינוי 'ששון', לא זוכרת למה, וככה אנחנו קוראים לו עד היום. הוא ואמא הולידו לי אח ואחות שאני מתה עליהם – יהונתן (10) ואריאל (8) – וכלפי חוץ הכל היה ורוד".
וכלפי פנים?
"היה לי קשה מאוד בלימודים בגלל הפרעות קשב וריכוז, היה לי קשה להסתגל לעיר חדשה, וגם מה שקרה בבית השפיע עליי. אכלתי הרבה ג'אנק והפכתי לשמנמנה. אני לא רוצה לגלות כמה בדיוק שקלתי, אבל בכיתה ה' שקלתי יותר ממה שאני שוקלת כיום. בסוף החופש הגדול אחת מחברותיי הטובות, שהייתה שמנמנה כמוני, חזרה לבית הספר רזה. היא גילתה לי בסוד שהלכה לשומרי משקל. עוד באותו היום נסעתי לשם, באוטובוס, על דעת עצמי. רק אחרי שנרשמתי ביקשתי מאמא שתבוא לשלם עליי, וזהו".
מה זהו?
"אימצתי את שיטת הנקודות שעד היום יושבת לי עמוק־עמוק בראש. תוך שנה ירדתי 20 קילו, וכשהגעתי לחטיבה כבר הייתי בתת־משקל. עד היום אני שומרת על ספורט ותזונה בריאה. המקרר שלנו מלא בירקות, גבינות וטונה. אין אצלנו ג'אנק".
גיל 18 היווה נקודת מפנה בחייה. "קצת אחרי שהתגייסתי הכרתי את ברק שאין כמוהו, החבר הרציני הראשון שלי, ועברתי לגור איתו. וקצת אחרי זה ששון־עופר, בעלה של אמא, שעבד כל השנים באבטחה, קיבל הצעת עבודה מ'נייקי' בארצות־הברית, להיות אחראי על מאבטחים באולימפיאדה ובמונדיאל. הספקתי להביא את ברק לקידוש אצל אמא וששון, והוא היה לצידי כשנפרדנו מהם בשדה התעופה. בכיתי, ברור שבכיתי, אבל כל שנה, ביוני, כשברק בפגרה, אנחנו נוסעים אליהם לחודש, והם מגיעים ארצה כל שנה, בדצמבר. השנה הם מגיעים בנובמבר, בגלל החתונה".
חשבת על דוגמנות?
"מגיל 14 אני עובדת – לא רק בשביל הכסף, אני אחת שאוהבת לעבוד. גילגלתי טורטיות ועשיתי רולים במסעדות, מלצרתי, עשיתי בייביסיטינג, ובתור בת של מלכת יופי ציפו ממני לגשת לתחרות. בגיל 17, כשנרשמתי, עוד לא הייתי מספיק גבוהה. רק 1.65 מ'. אחרי שנה נוספו לי שישה סנטימטרים ויכולתי לגשת, אבל כבר הייתי עם ברק וירדתי מזה. הצטלמתי לכמה בוטיקים, בקטנה, ואם כיום יציעו לי לדגמן אז בשמחה, אבל זו לא המהות שלי. אני מאפרת מקצועית וזה העיקר".
סתם סטיגמה
בהשוואה אליה, סיפור חייו של לביא (בנם של קבלן ומנהלת חשבונות, ילד סנדוויץ' בין שתי אחיות) נע סביב נושא אחד – כדורגל. "כילד עסקתי בכל מיני סוגים של ספורט, יצאתי לתחרויות והבאתי הרבה מדליות לבית הספר, עד שהחלטתי להתמקצע בכדורגל. בתיכון 'ראשונים' בהרצליה דווקא למדתי טוב והוצאתי בגרות יפה. הסיפורים על כדורגלנים טיפשים, כמו על דוגמניות שנמשכות לכדורגלנים, הם סתם סטיגמה. לפני הצבא החתימו אותי על חוזה במכבי הרצליה, שבה אני משחק כבר עשר שנים. קיבלתי מעמד של ספורטאי מצטיין, שירתתי במודיעין ואיפשרו לי להתאמן".
גם שתי פציעות לא קלות, שדרשו ניתוחים בברכיים, לא גרמו לו להרים ידיים. "אם לא הייתי כדורגלן מקצועי, הייתי נדל"ניסט", הוא מספר. "בגיל 24 הוצאתי רישיון תיווך – זה תחום שמעניין אותי, בלי קשר לאבא של יולי – אז יהיה לי מקצוע כשהסיפור של הכדורגל יסתיים, בסביבות גיל 35. בינתיים אני מאושר עם מה שיש. המשכורת טובה, פעמיים בשבוע אני מאמן ילדים ובמקביל לומד אימון מבוגרים".
שבועיים אחרי שהכיר את יולי הוא הביא אותה לקידוש בבית הוריו. "היא כבשה את כולם. החבר הכי טוב שלי ראה אותה ואמר, 'ברק, הילדה הזאת תהיה אשתך'. בחיים לא התאהבתי ככה, ואני מודה לאלוהים על הזיווג שהוא עשה. כבר לפני שנה הצעתי לה נישואים, בבית של חבר שלי, עם בריכה וגינה. סידרתי שביל עם נרות ואמרתי לה שאנחנו קופצים אליו לשתות משהו, לפני שנצא למסעדה. הוא שם ברקע מוזיקה רומנטית, וויטני יוסטון, וגם צילם את המעמד. אבל האמת? לא חשבתי שבגלל שיולי היא הבת־של ייקח להוריה כל כך הרבה זמן למצוא תאריך שיתאים לכולם".
איך אתה ורוני?
"חברים. אנחנו רואים ביחד משחקים, יוצאים, אבל בכל פעם שאני מגיע אליהם אני קודם כל מביא חיבוק לג'ני, שהיא אישה מדהימה".
"וגם לנסיכה אמילי", יולי מזכירה לו. "היא בת שלוש וחצי, ואני מקווה שיהיו להם עוד ילדים".
כמה ילדים אתם רוצים?
"כמה שיותר", הם עונים בדואט מושלם.
רק דבר אחד מעיב, לפעמים, על אושרה של יולי מאנה־לביא. "אני אוהבת לבשל ולאפות, אבל לברק יש תפריט אחיד. כל צהריים הוא אוכל חזה עוף נקי, אורז נקי וסלט נקי, בלי תבלינים ורטבים. למי אני אעשה סירים של קובה וקוסקוס?"
"יולה", הוא מסגיר את שם החיבה שלה, "אל תדאגי. כל החיים לפנינו, וגם הבישולים".
הפקה: מיטל ברונר, איפור: יולי מאנה, שיער: דקל בן־ציון
בשער: יולי: שמלה, עידן כהן (שלוש 27, ת"א; 053־7101639); עגילים, Saga Revivo שגית רביבו ברק: ז'קט וחולצה, פקטורי 54; מכנסיים, אוסף פרטי; פפיון, ZARA.
יולי: שמלה, ZARA; שרשרת וטבעת, סה קלייר; טבעות, Saga Revivo שגית רביבו ברק: חולצה, רנואר; ז'קט, Zadig & Voltaire (ה' באייר 48, ת"א); מכנסיים, רנואר.
יולי: סווטשירט וג'ינס, פקטורי 54; טבעות ושרשראות, סה קלייר (בוטיק המעצבים, דיזנגוף סנטר, ת"א), Saga Revivo שגית רביבו (ראול ולנברג 2, ת"א; Sagarevivo.com) ברק: טי־שירט, פקטורי 54; מכנסיים, ZARA
