להראות להם מי הבוס

מעל כתף הר פורח אי שם בפאתי העמק הירוק, היכן שהרכבת החדשה פולחת את השמיים הכחולים, וכפר ערבי נושק לשפתיו של יישוב יהודי חדש, מסתלסל קולו של מואזין הקורא למאמינים לבוא לתפילת הבוקר. הרבה טקס בגרון יש לאיש בראש המגדל. הוא מרעים בקולו דקות ארוכות – הזמן הממוצע הדרוש לאחיינים שלי להתעורר בבכי משנתם – ואז מטעים את הפסוקים הקדושים וחותם ב"אללה הוא אכבר". לפעמים זה לא כל כך פסטורלי לגור ליד מסגד פעיל, במיוחד אם יש לך שלושה ילדים קטנים שמתעוררים בבהלה בארבע לפנות בוקר וכל שנותר לעשות הוא לשאת תפילה לאלוהי איכות הסביבה שינמיך את הווליום.

הפניות של ועד היישוב למשרד לאיכות הסביבה לא נענו. אחרי שאירגנו עצומה והחתימו עליה רבים מיושבי העמק, על כלל מושביו וקיבוציו, הבינו המנהיגים המקומיים שהגיעה העת לשוחח על הבעיה. הן בצד הערבי והן בצד היהודי קלטו מיד את המשמעויות החבויות בסוגיה הנפיצה מהזן של "אקולוגיה פוליטית" (המכונה כך על שום אפיוני איכות הסביבה שלה, המשמשים לפרקים כעלה תאנה לערוותם של בעלי אינטרסים). הם ידעו היטב כמה קל להבעיר שריפה בשדה קוצים. לפיכך, מיהרו שני הצדדים לשבת ולשוחח והגיעו לסיכום שלפיו ישנו את כיוון הרמקול וינמיכו משמעותית את גובה הדציבלים, ובאה מנוחה ליגע, ומרגוע לעמל. מאז עברו שבע שנים, האחיינים גדלו ומבחינתם המואזין יכול לשיר כל הלילה, אמא שלהם התרגלה מזמן והיא צולחת בשלום אפילו את ציוץ הציפורים – המואזין של הטבע – ורוב התושבים מרוצים למדי מההסדר.

זה אינו משל וגם לא חלום, רק דרך שפויה לפתור בעיות בין שכנים, דגם מוקטן של מה היה צריך לקרות בעולם נורמלי שבו אין חברי כנסת בהולים לטיהור זיהומי רעש סביבתיים, ובו יש מנהיגות אחראית שמזהה בעיה ומביאה לפתרונה האופטימלי בלי לגזור קופון נוסף לחיזוק מעמדה.

יוזמי חוק המואזין (לפני שנתיים רוברט אילטוב מישראל ביתנו, וכעת מוטי יוגב מהבית היהודי בתגבור שורת ח"כים מהימין), שנימקו את הצעתם בטיעון המוחץ כי מדובר ב"פגיעה במרקם איכות החיים של תושבים רבים הגרים בסמיכות למקומות אלה", ודאי לא שמו לב לפגיעות אנושות נוספות הזועקות לטיפול מיידי, כמו ביוב שזורם ברחובות ואשפה שנערמת לצד פחי הזבל. הם ודאי לא שמו לב גם ל"פגיעה האנושה" שמעוללים מנהגים יהודיים לאיכות החיים של חלק מתושבי ישראל, מגבילים את תנועתם ומכתיבים להם סדרי נישואים וגירושים, לידה וקבורה. הדאגה שמפגין איש הדחפורים, מי שהציע לעלות עם D9 על בית המשפט העליון, לאיכות חייהם של התושבים היהודים אינה יותר מסך רצונו לכופף עוד קצת את הציבור הערבי ולהראות לו מי כאן הבוס.

לשוחרי הסביבה הצטרף גם ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, שהקדיש כמה מילים בפתח ישיבת הממשלה לחוק החשוב וחלק מחוויותיו: "אני לא יכול לספור את הפעמים שפנו אליי אזרחים, מכל חלקי החברה הישראלית, שקובלים על הרעש והסבל שנגרם להם מרעש עודף מכריזות בתי תפילות", אמר בטון שהיה יכול לשכנע אפילו את אל גור בכנות דבריו. והוא שיכנע. בסוף הישיבה אושר החוק העאלק אקולוגי, והשרץ הפוליטי שבעבר לא צלח את הקריאות הראשונות בכנסת הוכשר. מה שיכול היה להגיע לפתרון בדרכי שלום ושיג ושיח שוב נפל לידי פוליטיקאים כפרי בשל. את כאב הבטן נחטוף אנחנו כבר בזמן הקרוב. ¿