קושניר, הדור הבא

כשיותם קושניר עמד לסיים את לימודי המשחק בסמינר הקיבוצים, הוא הרים טלפון למנכ"לית תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס, והציע את כישרונו. "אמרתי לה 'שלום, קוראים לי יותם קושניר, סיימתי את הלימודים בסמינר, אני רוצה לעבוד אצלך'. והיא אמרה, בסדר, לא ראיתי אותך משחק, אבל תבוא", הוא מספר. עכשיו קושניר נמצא בחזרות לגרסה הנשית של "הזוג המוזר", שתעלה בתיאטרון בכיכובן של טלי אורן ומגי אזרזר, הצטרף לצוות ההצגה "אילוף הסוררת" וממשיך לשחק בהצגה "סעדון אלמג'נון", בה שיחק עוד בסמינר ושתעלה הערב בתיאטרון יפו במסגרת "לילה פרינג'".

ההצגה, שכתב המחזאי המצרי לנין אלרמלי וביים יגאל עזרתי, היא סיפורו של צעיר מצרי (קושניר), שמתאשפז בזמן מלחמת ששת הימים עקב אי־יכולתו להתמודד עם תבוסת הצבא המצרי. כשהוא משתחרר מבית החולים לאחר 25 שנה, הוא מאמין שעברו רק חודשיים ושמצרים בדרך לניצחון הגדול. "זאת הצגה שאני נורא אוהב, ושמח שאני ממשיך להריץ אותה עם החברים שלי מבית הספר, שהפכו למשפחה השנייה שלי", הוא אומר.

קושניר, 29, בנו של אבי קושניר, החל את הקריירה שלו בתיאטרון הבימה (בין השאר ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", בכיכובו של אביו). למרות המחמאות שקיבל שם והאפשרות להמשיך כבר אז בתיאטראות הרפרטואריים, החליט ללכת ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים. "כשהתחלתי לשחק בהבימה, עוד לא הייתי בטוח שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים", הוא אומר. "ברגע שהבנתי שכן, היה לי ברור שאני צריך לעשות את זה כמו שצריך, ולימודים היו התשובה המתבקשת. גם ההורים תמכו בי. אם אתה הולך לעשות משהו כל החיים, אתה צריך לשייף את מה שיש לך".

לא תמיד קל לאמנים להתמודד עם התואר "הבן של".

"זה לא שאמרתי שאם אבא שלי שחקן, אני אלך ללמוד משחק. זה מה שאני אוהב. אבא שלי מקבל המון אהבה מהקהל שרואה אותו בהצגות וברחוב, ואם משהו מזה יחלחל אליי — הרווחתי בגדול. אני לא יכול להתעסק במה שקשור לאבא שלי. אני אוהב אותו ואת מה שהוא עושה, אבל זה לא יכול להיכנס איתי לחדר החזרות ולעלות איתי לבמה. מי שיביא מחזה או סרט שנוכל לשחק בו יחד, יתקבל בחיבוק".