עושות הצגות

עכשיו הן חברות טובות, אבל הפגישה הראשונה בין עדנה מזי"א וסנדרה שדה, אי שם ב־1969, בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל־אביב, הייתה מועדת לפורענות. "זה היה שיעור המשחק הראשון שלנו", מספרת מזי"א. "התבקשנו להכין אימפרוביזציה. ביוהרה חסרת כיסוי התנדבתי ראשונה. ואז, באמצע רגע של משחק עתיר רגש מבחינתי, קמה בחורה שלא הכרתי, וצעקה בנואשות ממש, 'בבקשה, די, תפסיקי'. עצרתי המומה. היא מיד התנצלה מעומק הלב, ואמרה שהקטע היה כל כך חשוף ומופרז, שהיא הייתה חייבת לעצור אותי כדי לשמור עליי. איבדתי עשתונות וצעקתי בעלבון, 'מי את שתעזי להחליט בשבילי'. היא מיד ענתה, 'אני סנדרה ואני רוצה להיות חברה שלך'. עד היום אני חושבת שזה היה השיעור המשמעותי ביותר שקיבלתי במשחק. בכל הפעמים שאנחנו עובדות יחד, הקטע הזה הפך עבורנו לשם קוד למשחק שמתלהב מעצמו. שזה אסור בתכלית האיסור".

מאז הן הספיקו להיות החברות הכי טובות, רבו, השלימו, ושוב הפכו לחברות קרובות. בשנים האחרונות הן לא מפסיקות לשתף פעולה, ובהצלחה גדולה. קודם ב"הפושעים החדשים" בתיאטרון הקאמרי, שמזי"א כתבה וביימה, ועכשיו במחזה החדש של מזי"א ובבימויה, "החדר האחורי" (שיתוף פעולה של הקאמרי ובית ליסין), עם שדה ומוני מושונוב כזוג נשוי, לצד דודו ניב, ידידיה ויטל והילה פלדמן. סיפור שבו הגיהינום המשפחתי מטואטא לחדרים האחוריים עד שהכל מתפוצץ. "העבודה המשותפת היא תענוג שמתמכרים אליו", אומרת שדה. "הבגרות הביאה לנו שכל. העיקר והטפל ברורים כמו השמש. כשיש אינטרס משותף — שההצגה תצא הכי טובה שאפשר — כל המיותר נושר. אתה ממש מרגיש איך העבודה הולכת ומזדככת".

בגילנו לא מקנאים

העבודה על ההצגה "החדר האחורי" הייתה עבורן כיף גדול. "כתבתי את התפקידים של הזוג הנשוי למוני וסנדרה. סנדרה היא בשבילי השראה להרבה מהדמויות שכתבתי. יש לה מבנה אישיות כל כך מורכב, ובשביל מחזאי זה כמו להיכנס למעבדה ולראות דרך מיקרוסקופ המון אופציות אנושיות שאפשר להשתמש בהן. המחזה מדבר על הפער בין הדימוי שיש למשפחה במחזה על עצמה, לבין המציאות האובייקטיבית. זה פער קומי וטרגי גם יחד".

שדה: "המסע של 'החדר האחורי' התחיל לפני כמה שנים. לעדנה היה רעיון על דמות של אישה מתנשאת, בטוחה בדרכה, ששולטת במשפחתה במניפולציות מתוחכמות על מנת להשיג את מה שהיא מאמינה בו, והמחיר שהיא ובני משפחתה משלמים על יוהרה, עיוורון והדחקה. מאז היא כתבה 12 גרסאות. היא איתגרה את עצמה שוב ושוב. בגלל הגרעין הדרמטי שבסיפור, ובגלל חוש ההומור והציניות של עדנה, ההצגה גם מצחיקה ואירונית. אגב, מוני קרא לעצמו עוזר במאי שני. הוא כל הזמן בא עם רעיונות שאני מודה שלא תמיד תפסתי אותם, אבל עדנה מיד תפסה. הוא הצחיק אותנו כל הזמן".

מזי"א: "מוני תרם לא רק בבימוי אלא גם בשלב הכתיבה.יש לו אוזן מאוד מחודדת. זה לא רק הניסיון. יש אנשים מבורכים".

החברות ההדוקה של מזי"א ושדה ידעה הפסקה ארוכה כשמזי"א הפכה לחברת הנפש של ענת גוב. "עדנה כתבה לי את התפקיד הכי יפה שלי בתיאטרון עד אז, רות שטיין ב'רומן משפחתי', ואז היינו ברוגז עשר שנים בגלל המפגש העוצמתי שלה עם ענת. החברות ביניהן הייתה כל כך טוטלית, עד שכל דבר אחר לידה נמס כמו גלידה בחום".

מי אחראי לפיוס?

שדה: "עדנה עשתה את הצעד הראשון. היא שלחה לי את הספר שלה 'רומן משפחתי' והפכה לשכנה שלי".

מזי"א: "הייתי פוגשת את אמא שלה בשכונה ואומרת לה 'מה זה השטויות האלה?'. אמא שלה הייתה דווקא לצידי. מאוד חיבבנו זו את זו. שלחתי לסנדרה את הספר, והיא צילצלה אליי ואמרה לי, 'רק רציתי להגיד לך שאהבתי את הספר'. אמרתי לה 'יאללה, אז בואי אליי'. היא באה וישבנו חצי שעה ודיברנו סמול טוק מנומס, ואז היא אמרה: 'טוב, אני אלך'.

שדה: "מאז המטענים התמוססו. בהצגות האחרונות היה פה ושם חצי ויכוח, אבל אנחנו כבר כל כך מבוגרות שזה מגוחך לריב. אפשר להגיד את האמת בלי להתמוטט".

מזי"א: "אני קוראת עכשיו את הביוגרפיה של בלזק, ויש משפט שהוא כותב לאחותו, שנחקק לי בזיכרון. 'תכתבי לי מה הטעויות שלי, את השבחים תשמרי לעצמך'. ואת זה למדתי מסנדרה. הנוירוזה הזאת מאוד מחברת בינינו".

הגעגועים לענת גוב לא מרפים ממזי"א. "חשבתי אתמול שהזיכרון של ההורים שלי תמיד מלווה אצלי בצער ובפצע", היא אומרת. "עם ענת כל הזיכרונות מוארים. אבל בעיקר אני מרגישה שזכיתי להיות חברה שלה כל כך הרבה שנים. אין אדם שהשפיע עליי כמוה, וגם אם ברור לי שאף פעם לא אגיע לטוהר ולשלווה שלה, היא תמיד תהיה המצפן שלי. לפעמים חשבתי שהיא לא מהעולם הזה, שהיא הגיעה לביקור מעולם אחר, ואולי בגלל זה גם השהות שלה כאן הייתה קצרה יחסית. היא הייתה הבנאדם הכי שפוי שהכרתי".

סנדרה, את עדיין מקנאה?

שדה: "אני כבר זקנה מדי לקנא. אנחנו כבר בנות 67. בגילנו את רק רוצה להיות בריאה. כבר אין לך זמן לקנא, את משתדלת להוציא אנרגיה רק על דברים חיוניים. ובכל זאת, כשאני שומעת את עדנה מדברת על ענת — אני יכולה להבין למה אפשר לקנא בזה".

לאן המחזה הזה הולך?

מזי"א היא הפוליטית והאידיאולוגית מבין שתיהן, זאת שלא מהססת לבטא את עמדותיה. גם אם היא התמתנה מעט, היא עדיין יורה בלי חשבון. "לבת שלי, שמגדירה את עצמה כמרכז קיצוני, יש חברים ימנים מהתקשורת. אמרתי להם לא מזמן, שככל שהמדינה הולכת ימינה, אני הולכת שמאלה. אז הם אמרו, 'אבל אין שום דבר משמאלך. לאן את הולכת?' התנועה של 'נשים עושות שלום' מרגשת אותי ואני שמחה שהיא צוברת כוח. אולי הצעד הבא צריך להיות בעקבות ליזיסטרטה, שהכריזה על שביתת מין של כל הנשים עד שיהיה שלום בין ספרטה לאתונה. אני אומרת לך, אם הנשים באמת היו הולכות על זה — הקץ למלחמות".

גם שרת התרבות מירי רגב רחוקה מלהשאיר אותן אדישות. במיוחד את מזי"א: "אני מאחלת לשרת התרבות לעבור לג'וב הבא שלה ולעשות שם חיל, ובמקומה יבוא איש תרבות במובן הקונבנציונלי של המילה. אדם שמכיר ואוהב תרבות, ומבין שיש גם קנון בתרבות".

מה אתן חושבות על הוויכוח סביב הנכונות של תיאטרון הבימה לשחק בקריית־ארבע?

שדה: "אני משתדלת לא להיות בנאדם פוליטי, אבל אני בהחלט מכבדת את הזכות של הבנאדם לרצות לא לשחק שם, ולנסות לעקוף את הבעיה, אבל אתה גם לא יכול לקבל משכורת מהממסד שכבש את המקום הזה, ומצד שני להגיד שאתה לא מוכן להופיע שם".

מזי"א: "מבחינה חוקית, קריית־ארבע אינה תחת ריבונות ישראלית. כשיש הצגה בחו"ל, שחקן שלא רוצה להופיע שם, לא חייב לנסוע. הוא מחויב להופיע רק בשטח מדינת ישראל. פעם, מי שלא רצה להופיע מסיבות מצפוניות, קולגה החליף אותו. אפשר לנהוג בעדינות ובהתחשבות, הרי גם אצל השחקנים יש עקרונות, לא רק במשרד התרבות. מה שכל כך עצוב הוא שאתה מרגיש שאין דיאלוג, אז בסוף זאת סתם התנצחות מטופשת".

אז כבר די ברור מה אתן חושבות על התגובה של נתניהו לאילנה דיין.

מזי"א: "אילנה דיין היא אישה אמיצה. היא שימשה פה לכל כך הרבה אנשים, בלי קשר לימין ושמאל, שמביטים משתאים על ההתנהלות בבלפור ולא מבינים איך עולם כמנהגו נוהג".

הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות־הברית הפתיע־לא־הפתיע את מזי"א. "אין מישהו שמשקף את רוח הזמן יותר טוב מטראמפ", היא אומרת, "וגם אם לא היה נבחר — כמו שכתבה נעמי שמר — 'אם לא מחר, אז מחרתיים'. דף בהיסטוריה מתהפך".

המחזה "החדר האחורי" בהשתתפות סנדרה שדה ומוני מושונוב מוצג בתיאטרון הקאמרי ובית ליסין. מוני מושונוב יעלה הערב ב־21:00 בבית גבריאל את מופע היחיד שלו