אזהרת צבע אדום

כמה גרם יש בכפית סוכר, שכל כך מלהיטה את הרוחות בין יצרני המזון והוועדה של משרד הבריאות? הוועדה יושבת בימים אלו על מדוכת הסימונים השליליים והחיוביים של מזון, שנחשפה לפני שבועיים ב"ממון". שנים היה מקובל בקרב אנשי מקצוע שבכפית יש 5 גרם סוכר. הגדרות המשרד, במסמך שעמד בפני הוועדה, ייחסו לה משקל של 4 גרם, אחרי שמינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) "כיווץ" אותה לאחרונה ל־4.2 גרם. כיוון שהיצרנים יידרשו לסמן על האריזה כמה כפיות סוכר יש במוצר, מבחינתם זו הרעה של 20%. על פחית קוקה־קולה, למשל, שבה 34 גרם סוכר, יצביע האיור על 8.5 כפיות, ולא כ־7. הרבה יותר מפחיד.

המלחמות מול היצרנים נמצאות במרכז סימוני האזהרה על חזיתות מוצרי מזון, תופעה מתפשטת בעולם. אז איפה נהוגים סימונים כאלו? והאם תמומש התוכנית של הוועדה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות, וכמחצית ממוצרי המזון בארץ יקבלו סימון שלילי, עקב יותר מדי נתרן, סוכר או שומן רווי? הציבור, לפחות, בעד. לפי סקר שערך מכון מדגם של מינה צמח עבור "ממון", אף שרק 40% קוראים תמיד או בדרך כלל את התוויות הקיימות, הציבור רוצה מאוד סימון על חזית המוצר. 93% תמכו בכך שיצרני מזון ומשקאות יחויבו להציג סימון של תכולת הרכיבים הלא־בריאים, וסימון אחר לבריאים. לדברי צמח, "הציבור רוצה לקבל הכל על כפית זהב. הוא לא רוצה לטרוח". זו ללא ספק רוח גבית למהלך שמתכנן משרד הבריאות.

בדקנו מה קורה בעולם. בשוודיה, דנמרק ונורווגיה נהוג לסמן מזון בסמלים, כשנפוץ במיוחד הוא "חור מנעול", לבן על רקע ירוק, למזון בריא, ובעיקר דל שומן. בשוודיה הונהג הסמל כבר ב־1989, ובדנמרק ובנורווגיה כמה שנים אחר כך. תגובות הצרכן לסימון היו טובות, והיום אי־אפשר לתאר מעדניות בשר או גבינות במרכולים בלעדיו. בכל רחבי סקנדינביה, הרשויות למען הצרכן מקבלות תהודה רבה בתקשורת וברשתות החברתיות. הן גם יוזמות מבצעי ביקורת מוצרים, ונותנות דגש על אקולוגיה ועל יחס ידידותי לבעלי החיים בתקופת גידולם, לא פחות מאשר ההיבט הבריאותי. כל רשתות השיווק בדנמרק, למשל, הודיעו שמראשית 2017 הן לא ימכרו ביצים ממגדלי עופות בכלובים.

צ'ילה: מדבקה שחורה מזהירה מכמות גדולה של רכיב מזיק

המכירות לא ירדו

בדרום אמריקה, אקוודור וצ'ילה – בשתיהן השיעור הגבוה ביבשת של ילדים עם משקל יתר – הפכו לנושאות החץ של סימון מזהיר על מזון, ובקנה עוד מדינות באזור. אקוודור הייתה ראשונה להחיל סימון מוצרים, עוד ב־2014, בתוויות גדולות. "רמזור" באדום, צהוב וירוק, מעיד אם יש יותר סוכר, מלח או שומן מהקבוע בחוק, ו־95% מהמוצרים מסומנים. שרת הבריאות במדינה, מרגריטה גברה, אמרה, בעקבות תוצאות איכותיות מסוף 2015, כי "הציבור נוטה לבחור מוצרים בסימונים צהוב וירוק, מה שהוביל יצרני מזון להפחית מלח ושומן, למרות הלחץ שהם הפעילו נגד החוק. אין להם ברירה אלא להשלים עם המצב. המציאות הוכיחה שהמכירות לא ירדו". כך, בין המוצרים שעברו באקוודור "מאדום לצהוב", עוגיות, קרקרים, ממתקים, משקאות קלים, גלידות ושימורי טונה.

צ'ילה הלכה בסוף יוני רחוק יותר. לדברי שרת הבריאות שלה, כרמן קסטיליו, חוק המזון קובע סימון בחזית של מרכיבים שעוברים את הגבולות שנקבעו בו על סוכר, נתרן, שומן רווי – וגם קלוריות. הסימון עגול, דומה לשלט "עצור", באותיות לבנות על רקע שחור. הנורמות במדינה, הנחשבות חלוציות, הן חלק ממדיניות שלמה, שכוללת פעילויות חינוך והגנת בריאות הציבור. בבתי ספר אסור למכור מוצרים כאלו, וחלקם גם מחוצה להם, ויש עליהם גם הגבלות על פרסום לקהל מתחת לגיל 14.

בצ'ילה גם אסור למכור מזון הכולל צעצוע – מכה למותגים כמו ביצת השוקולד של קינדר, או לארוחות הילדים של מקדונלד'ס ובורגר קינג. פררו רושה, יצרנית קינדר, הגישה מחאה לממשלת צ'ילה, ואיימה לנסות לבטל את החוק, במוסדות מקומיים ובינלאומיים. גם פבלו אראיה בן ה־10 לא אוהב את השינוי. "אני אוהב ממתקים עם צעצוע", אמר לנו בדרכו לבית הספר. "יש לי אוסף מכוניות מביצי קינדר, ואתגעגע אליהן". מקדונלד'ס, לעומת זאת, שינתה את הרכב הארוחות בקופסה, וסילקה את החומרים הנחשבים קריטיים. עוד התנגדות חזקה בצ'ילה באה מאיגוד יצרני מזון והמשקאות. לדברי יו''ר האיגוד, רודריגו אלוורס, שעדיין מנהל מו''מ עם הממשלה, "זה מצב חמור. יש מלאי מוצרים קרוב ל־50 מיליון דולר שאי אפשר יהיה למכור".

לאור הדוגמאות באקוודור וצ'ילה, חוקים דומים מקודמים במקסיקו, בוליביה ופרו. איך נקבע הרף? הארגון הפאן־אמריקאי לבריאות קבע, לכל המדינות ביבשת, כי במוצר יותר מדי סוכר כאשר 10% מהקלוריות שלו נובעות מסוכרים חופשיים; בשומן רווי הרף הוא 30% מהקלוריות; ובמלח, אם כמות הנתרן (במ"ג ל־100 גרם) שווה או גבוהה מכמות הקלוריות.

בריטניה: כל הרכיבים המזיקים מפורטים, והגבוה מביניהם מודגש בצבע שונה

השימוש בצ'ילה ואקוודור, שתיהן צוינו בנייר העבודה של משרד הבריאות כדוגמאות לסימון, מעלה לתעשיינים את לחץ הדם. בכיר בענף אמר בזעם: "איך אפשר לקחת דוגמה ממדינות עולם שלישי? הרגלי התזונה שם דומים לישראל? למה לא מציינים שבארה"ב אין סימון מחייב, ולא באנגליה ולא באיחוד האירופי?".

בעולם יש עשרות סוגי סימון למותגי הבית של רשתות קמעונאיות, ובולטות בכך טסקו וסיינסבורי'ס הבריטיות, או אלברט היין (Albert Heijn) ההולנדית. בישראל, הרשתות, כולל חסידות של מותגים פרטיים כמו שופרסל, עדיין לא שם. לדברי ספק, "סיפורו של המותג הפרטי בישראל הוא סיפור של כוחנות, איך מעיפים מותגים אחרים מהמדף. בצרפת ובאנגליה כדי לקדם מותג פרטי חייבים לתת ערך מוסף מלבד המחיר". קניין בכיר ברשת U הצרפתית, שבה 40% ממחזור של 18 מיליארד יורו מגיעים ממותגים פרטיים, אומר: "אם אתה נלחם על מחיר, אתה מוריד חצי יורו, והמתחרה מוזיל מיד את שלו. הצרכן היום מבקש לקבל ערך מוסף, והנושא הבריאותי מאוד מדבר אליו".

בארה"ב אין אזהרות

יש גם סימונים ביוזמת יצרנים, כמו קראפט, יוניליוור ופפסיקו, וכאמור, גם יותר ויותר ממשלות נכנסות לתמונה. כולם הפנימו שלצרכן יש בעיה, והיא דורשת מענה. לדברי מומחה בתחום, "כאן נכנסים אינטרסים של המעורבים השונים, בעיקר היצרנים, בכל הרמות – הקטגוריה, המוצר הפרטני והאריזה הבודדת. כאן החל הבלגן בכל העולם, והמאבק על מה נכון ומה צריך".

הרמזור של אקוודור: אדום - רכיב מזיק בכמות גבוהה, צהוב - כמות בינונית, ירוק - כמות נמוכה

ארה"ב, כאמור, לא הנהיגה סימון שלילי על מזון. ב־2009 ה־FDA נאבק בשיטות של דירוגי מזון בחזית האריזה, בהובלת Smart Choices, אות של ארגון הסופרמרקטים והמכולות, והזהיר כ־20 גופים ויצרנים להימנע מדירוגים כאלו, בעיקר לאור הבלבול שזרע הסימון. ד"ר מרגרט המבורג, רופאה שעמדה אז בראשו, אמרה כי "היו מוצרים שקיבלו את האות והכילו 50% סוכר". ב־FDA יזמו מחקרים בנושא, אך 7 שנים אחרי, טרם גיבשו שיטת סימון בחזית האריזה. הם התמקדו בשיפור תוויות המזון באחורי האריזה, ובעקבות הנחיות שיצאו במאי, אלה ברורות הרבה יותר מבעבר, ובוודאי מהתוויות בישראל.

בבריטניה נהוגה שיטת ה"רמזור" הוותיקה (צבעי אדום, צהוב או ירוק בחזית המוצר). השיטה וולונטרית, אך בחסות ממשלתית. כשני שלישים ממוצרי המזון במדינה מסומנים, ויש קריאה להפוך אותה למחייבת. ניסיון להרחיבה לכל אירופה סוכל באפריל, בהובלת איטליה, פורטוגל וספרד, שטענו שהדבר יפגע ביצוא של מוצרים כמו נקניקים וגבינות. ואילו באוסטרליה הונהגה, ב־2015, שיטה וולונטרית לדירוג מוצרי מזון על ידי כוכבים.

בארץ נוסו שתי שיטות של סימון חיובי בלבד בחזית המוצר. על שתיהן נשפכו מיליונים, אך שתיהן כשלו כישלון חרוץ. צ'ויסס (Choices), עמותה בחסות יוניליוור, הושקה ב־2011 עם 53 מוצרים ושלוש חברות – יוניליוור, שמן ואנג'ל – ובהמשך הגיעה לכ־100 מוצרים. אבל אז שמן פרשה, וב־2013, צ'ויסס ישראל הלכה לעולמה. זו שיטה שמפעילה יוניליוור העולמית מאז 2006, של דירוג חיובי בלבד. התו מופיע על מוצרים הנחשבים מומלצים, לפי קריטריונים שקובעות ועדות שנחשבות לרציניות. עם אנשי הוועדה המדעית בצ'ויסס ישראל נמנתה פרופ' רונית אנדוולט, כיום מנהלת המחלקה לתזונה במשרד הבריאות, וממובילת מהפכת הסימון.

אבל השראת יוניליוור ריחפה, והרחיקה מתחרות מהצטרפות. "כשאין בפנים שחקניות כמו אסם, קוקה־קולה, תנובה, שטראוס, אף אחד לא מצטרף", אומר מי שליווה את צ'ויסס. עוד בעיה: הסימון החיובי, וההתעלמות של חברה כיוניליוור מכך שהיא מייצרת מוצרים כמו כריות או קליק. כיום התו הזה מצליח רק בהולנד, מדינת המוצא של יוניליוור, ובה מסומנים מעל 7,000 מוצרים של כ־100 יצרנים.

עוד כישלון ישראלי, שעדיין חי על גבי מוצרים מסוימים, הוא "אפשרי בריא". מדובר בתו חיובי של משרד הבריאות, שאכן גרם לכמה יצרנים לשפר את מוצריהם כדי לקבל אותו, למשל לחמים של מאפיות אנג'ל, אבל נכשל בהיותו לא ברור ונטול גיבוי תקשורתי.

שיעור התמותה צנח

זכות היוצרים לאזהרות על מוצרי מזון שמורה לד"ר פקה פוסקה, בשנות ה־70 רופא פיני צעיר, שהתבקש בידי ממשלתו להוביל מהפכת בריאות במחוז קרליה, שהשפיעה על המדינה כולה. האזור נחשב אז לבעל שיעור מחלות הלב הגדול בעולם – מדי שנה נרשמו 1,000 התקפי לב באוכלוסייה בת 180 אלף איש, מחציתם מתחת לגיל 65. עשירית מהתושבים בגילאי 45־59 הוכרו כנכים ופרשו מעבודה עקב מחלות לב. ירקות ופירות היו נדירים בצלחת, וכולם חגגו עם הררי חמאה ונקניקיות. עד תחילת שנות ה־2000, ירד שיעור התמותה ממחלות לב ב־82% במחוז, וב־75% בפינלנד כולה, ותוחלת החיים לגברים עלתה ב־7 שנים.

המהפכה הייתה משולבת. עלונים בסופר קראו להעדיף מרגרינה על פני חמאה (עוד לפני המודעות לשומן טראנס), או להפחית מלח, גם במסעדות. המלח שהוצא מהמנות נערם במכלי ענק כדי להמחיש כמויות. תוכנית טלוויזיה פופולרית עקבה אחרי שינויי תזונה במשפחות. הספורט בבתי הספר תוגבר, ותוויות המזון שונו – במחוז ואחר כך בכל פינלנד. תפקיד משמעותי שיחק סימון ברור למוצרים דלי שומן ומלח. מזון טוב קיבל "לב", וב־1993 נכנסו חוקים ראשונים על סמלי אזהרה, שדירגו מאות מוצרים לפי שומן, סוכר, נתרן ולעיתים גם סיבים. התוצאה: הכולסטרול ירד ברמה הלאומית ב־18%.

"חבל קרליה ופינלנד בכלל, זה הסיפור הכי ידוע עם מספר המחקרים הגדול ביותר, המראה שינוי תזונתי גדול – שהראה צניחה בשכיחות של מחלות לב וסוכרת", אומר פרופ' רם וייס, מנהל המחלקה למטבוליזם ותזונת האדם באוניברסיטה העברית. "רוב המחקרים בעולם על שינויי תזונה וסימון מזון, הם מחקרים נקודתיים. חלקם נעשו על ידי החברות עצמן".

מחקר מעניין כזה פורסם החודש ב־American Journal of Preventive Medicine – מחקר אינטרנטי בקרב 2,495 בני 12־18, כולל ייצוג להיספניים ושחורים, הסובלים מהשמנה. הנחקרים חולקו ל־6 קבוצות שראו משקאות קלים בכיתובים שונים, מתווית ללא סימון אזהרה (לקבוצת הבקרה), דרך תוויות שהדגישו את תכולת הקלוריות, ועד תוויות עם סימוני אזהרה בניסוחים שונים, שהקיצוני בהם היה "שתיית משקאות מסוכרים גורמת להשמנה וסוכרת, והורסת את השיניים". על המסך ראו המשתתפים 20 סוגים של משקאות, כולל פופולריים כמו קולה ומים, והתבקשו לציין לאיזה מהם היו רוצים לקבל קופון. התוצאות העלו ירידה חד־משמעית ברצון לרכוש משקאות נושאי אזהרה.

החיסרון במחקר, יאמרו המתנגדים, כמו במחקרים רבים בעולם, הוא היותו אינטרנטי והיפותטי. לדברי ד"ר ירון תימור, סגן דיקן בית הספר למינהל עסקים בבינתחומי, לא מדובר בהחלטת קנייה אמיתית ולא בתנאי השטח בסופרמרקט העתיר פיתויים ולחץ, "כשהקונה הממוצע עסוק בשיחה בנייד, בווטסאפ או בילדיו, ומשליך את המוצרים לעגלה". על פי מחקרים אחרים, קונים מקדישים מול כל מוצר כ־15 שניות בממוצע, ו־10 שניות, במקרה הטוב, לקריאת הסימון התזונתי.

בקפיטריית בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד נערך מחקר שטח דו־שלבי, שדווח ב־American Journal of Public Health. בשלב ראשון, ב־2012, סומנו בצבע מוצרי מזון, כולל ארוחות מוכנות – ירוק לבריאים, צהוב לפחות בריאים, ואדום לחסרי או מעוטי ערך תזונתי. גם בדף החשבון סומן הצבע לצד הרכישות. בשלב שני, שונו מיקומי המוצרים. מים, משקאות דיאט ומוצרי חלב דלי קלוריות מוקמו בגובה העיניים, ומשקאות עם תווית צהובה או אדומה במדפים הנמוכים. התוצאות: מכירות המוצרים ה"ירוקים" עלו ב־12%, משקאות "ירוקים" ב־10%, מזונות "אדומים" איבדו 20%, ומשקאות "אדומים" – 39%. כל השינויים, התמידו בבדיקה חוזרת ב־2014.

מנגד, מחקר באוניברסיטת בירמינגהם טוען ששיטת ה"רמזור" (סימון בצבע, מאדום למאכל ירוד ועד ירוק לבריאותי) מבלבלת את הצרכנים ככל שהיא מתייחסת למספר מרכיבים גדול יותר. לדברי ד"ר שינה ליק מהמחלקה לשיווק במוסד, שהובילה את המחקר שהתבסס על שיחות עם צרכנים, "אדם תוהה אם להפסיק לקנות לחלוטין מוצר עם סימון אדום, ומה ההבדל בין שומן ושומן רווי, ובסוף מתרכז בנתון או שניים, כמו שומן וקלוריות, שלא בהכרח הופכים את המוצר לבריא".

ד"ר ענת גסר־אדלסבורג, ראשת תחום בריאות הציבור בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, שחוקרת את הנושא מאז 2010, אומרת כי "יש מחקרים רבים, חלקם סותרים, על היעילות של שיטות סימון שונות בחזית המוצר, רמזור או אזהרות. גם לפי העדכון על סימון תזונתי, בדוח מ־2015 של European Food Information Council, נראה שעוד הרבה שנים ימשיך ויכוח על איזה תו הכי יעיל, אם בכלל".

לדבריה, "לפי מחקרים שערכתי, המידע התזונתי שבגב המוצרים מסובך מדי להבנה לצרכן הממוצע. לגבי סימון בחזית, עולה בעיה שזו עמוסה במידע שיווקי ובריאותי, דבר שגורם בלבול. לכן ההמלצה היא לתו אינטגרטיבי, שירכז לצרכן באופן ברור ונגיש את המידע הבריאותי בחזית האריזה. חשוב שיהיה של גוף ציבורי, כגון משרד הבריאות, שיחסית ליצרני המזון ייתפס בציבור כאובייקטיבי. תו כזה צריך לגשר על הפערים בין האינטרס של חברות המזון, לדאגה לבריאות הציבור".

"הרף בלתי אפשרי"

פרופ' וייס, מומחה להשמנת ילדים ומי שהיה גם ראש הוועדה המדעית של Choices, מדגיש כי "שיטת הסימון נקבעת לפי האינטרס של המסמן. התעשייה, שרוצה לשמור על בסיס המכירות שלה, נוטה לתת מידע רב, שגם צרכן אינטליגנטי לא יכול להכיל בתנאי הסופר. קשה לכלול את כל הדברים יחד בסימון אחד. בכל המקומות שבהם נהוג סימון, מנסים לזהות את החשוב המיידי – הסוכר, המלח. יש מקומות שמעדיפים את המידע המלא, ומותירים את הצרכן לשפוט, וגם זה לא תמיד נכון. חשוב להתייחס למנה הנבחרת ולגודלה, ולהתייחס לכל רכיב מזון ספציפי כחלק מהתזונה היומית".

לדבריו, "הדרך האידיאלית, היא לשלב רגולציה של סימון, שצורתה המיטבית היא תלויית־מדינה, עם מיסוי שהוכיח את עצמו, כמו בסיגריות, ויוכיח את עצמו גם במשקאות קלים למשל, ועם מסעות הסברה, וגם איסור מכירה והגשה במוסדות חינוך – כולל אכיפה. כך, למשל, לאחרונה יצא חוזר מנכ"ל משרד החינוך, לגבי מה מותר ואסור להגיש ולמכור בבתי ספר. אם תהיה אכיפה של מה שנכתב בו, לא יידרשו אמצעים נוספים".

אז מה עושים כדי שסימון בחזית מוצרים יצליח? לדברי בכיר בענף המזון, "לא ייתכן להוליד קריטריונים שגורמים לכך שמחצית ממוצרי המזון שלנו מסומנים באדום". כפי שנחשף ב"ממון", 51% מבין 2,625 מזונות ארוזים שבחנה מחלקת התזונה במשרד הבריאות, היו מקבלים בין סימון שלילי אחד לשלושה (בבדיקת נתרן, סוכר ושומן רווי בלבד). והבכיר תוהה: "האם הענף יידרש לזרוק כל מה שייצר עד היום? כל הנקניקים, הגבינות הצהובות, רוב המשקאות הקלים, השוקולדים. זה רף בלתי אפשרי, שלא מספק תמריץ לתעשייה לשנות את עצמה". גם בפגישתם עם חברי הוועדה, טענו התעשיינים כי "הרף של המשרד צריך להיות כזה, שיכניס לתחום השלילי 10%־20% מהמוצרים. במקרה כזה יש סיכוי שהתעשייה תשנה הרכבי מוצרים, והצרכן יתייחס לסימון ברצינות".

וד"ר תימור ממליץ: "בשביל שינוי הרגלים, צריך בולטות. אל תתנו ציון לחיובי, צריך להבליט את השלילי, ולוותר על אדום וצבעוניות. אדום לא יבלוט על קוקה־קולה או דגני בוקר. אמצו את מודל הסיגריות שעבד – אזהרות גדולות בשחור על גבי לבן, במסגרת מלבנית. את הרמזורים תשאירו לכביש. הם מבלבלים כשמדובר באוכל. גם בכביש, כשהאור מתחלף לצהוב, נהגים רבים מתחילים לדהור".

צריך לזכור שהנזקקים הכי גדולים לסימוני אזהרה, הם הצרכנים פחות מתוחכמים, שלא בקיאים ברזי האותיות הקטנות של הערכים התזונתיים, וניזונים בעיקר מפרסומות. כמה חבל שקולו של הצרכן לא נשמע בוועדה של משרד הבריאות. אף ארגון צרכנים לא חבר בה.

הציבור עם ליצמן

נראה שהציבור מוכן ומזומן למהפכת סימון המוצרים המזיקים שמתכנן משרד הבריאות: 93% מהישראלים רוצים סימון שיראה אם מוצר מזון הוא בריא או מזיק, ורק 3% מתנגדים לכך. זוהי עלייה מרשימה לעומת המצב לפני שש שנים, אז רק 77% תמכו בסימון כזה. 86% מהישראלים אומרים שאם יהיה סימון כזה, הם יתחשבו בו בהחלטות הקנייה שלהם. כך עולה מסקר שנערך עבורנו על ידי ד"ר מינה צמח ומנו גבע ממכון "מדגם", בעקבות הצעת משרד הבריאות לצאת עם סימונים שליליים (באדום) וחיוביים (בירוק) על מוצרי המזון הארוזים, שנחשפה ב"ממון".

עם זאת, במצב היום (כשאין סימון בולט ומסכם, והצרכנים צריכים לטרוח לקרוא את תכולת המוצרים ולהסיק ממנה אם המוצר בריא או לא), פחות ממחציתם (40%) קוראים את סימוני המזון בדרך כלל או תמיד. כאן לא חל שינוי דרמטי בהשוואה לעבר, למרות העלייה במודעות הבריאותית. בסקר דומה שנערך ב־2010 טענו 36% שהם קוראים תמיד או בדרך כלל תוויות מזון. אם כי הצעירים קוראים יותר מאשר המבוגרים – 48% מגילאי 24-18 קוראים סימוני תזונה.

הצרכנים הישראלים רוצים כנראה את המידע התזונתי לעוס וברור ומוגש בכפית – אדום למוצר מזיק, ירוק למוצר בריא. בנוסף, הסימונים המוגשים להם היום לא ברורים להם מספיק. רק 38% סבורים שהסימונים היום ברורים כולם או רובם.

בין הממצאים הנוספים: רוב הנשאלים (77%) סבורים שיש לכלול גם את כמות הקלוריות בקני המידה שלפיהם ייקבע אם המוצר בריא, למרות שהפרמטר הזה לא נכלל בקריטריונים של משרד הבריאות. נשים (30%) באופן משמעותי יותר מגברים (22%). ועוד: הרוב המכריע (82%) רוצים להרחיב את השיטה גם למוצרים שנמכרים בתפזורת ולפי משקל. 76% חושבים שצריך לכלול גם את המאכלים במסעדות ובבתי קפה.

ומהם הרכיבים המרתיעים ביותר את הצרכן במוצרי המזון (מבין אלו שמשרד הבריאות מציע)? במקום ראשון הסוכר – 72% נרתעים ממנו. במקום שני השומן הרווי – 65%, במקום שלישי הנתרן – 51%. הרתיעה מנתרן ומסוכר עולה באופן טבעי עם העלייה בגיל הנשאלים.

מה חושבות המומחיות

הגורואיות של הדיאטה על התוכנית החדשה של משרד הבריאות

מירי בלקין, מנחת קבוצות תמיכה ודיאטה באינטרנט:

"זה יקשה על אנשים לרמות את עצמם"

"הרעיון מבורך כי זה ייצור שיחה, כפי שכבר קרה, ויעורר תשומת לב של צרכנים. אנשים יתקשו יותר לרמות את עצמם מול המדף שבמבה זה בריא ולתת אותה לתינוקות בגיל 7־8 חודשים כאילו היא אחת מאבות המזון. או שחטיף האנרגיה הוא פסגת הבריאות. אנחנו חוששים מצריכת האלכוהול של ילדינו, אבל מערים לתוכם סוכר ברמה שמזכה אותנו במקום הראשון בעולם. סימון אדום על סוכר, נתרן ושומן רווי, יקשה על משחקי ההכחשה שלנו. והרי אין רמאים, שקרנים ותחמנים יותר מצרכנים בעלי נטייה להשמנה. כך הם יבינו טוב יותר מיהם אויביהם".

אולגה רז, ראש תחום תזונה קלינית באוניברסיטת אריאל:

"להשתמש בילדים כסוכני השינוי"

"אזהרות הן דבר מצוין, כי יכול להיות שאמא תחשוב פעמיים לפני שהיא קונה מוצר עתיר סוכר לילד, כמו שקרה בסיגריות. הייתי מתחילה בסימון תכולת הסוכר על כל המזונות המזיקים — ממתקים, ופלים, משקאות ודומיהם — ואפילו על המכונות למשקאות קלים, בנוסח: צריכת הסוכר עלולה לגרום לבעיות בריאות. רק אחר כך הייתי עוברת למוצרים אחרים. במקביל חיוני להכניס לבתי הספר שיעורי תזונה מעניינים ומשעשעים. ילדים יכולים להיות סוכני שינוי. הם משפיעים על הקנייה והצריכה הביתית ויכולים לשנות את הרגלי הצריכה, בדיוק כפי שקרה בקמפיין הלאומי להגנה על הצומח, שהשתמש בילדים כסוכני שינוי".

מיכל צפיר, מרצה לאורח חיים בריא:

"זה ידרבן את החברות להבריא את המזון שלנו"

"אני דוגלת כבר מזמן בסימון פשוט שמדרג רכיבים חשובים במוצרי המזון, אבל האמת היא שכל סימון שהוא לא יוכל לעולם להחליף את הידע והאחריות האישית של הצרכן בבחירותיו. סימון מן הסוג הזה חשוב יותר ליצרניות המזון, כי כשהוא יהיה קיים, הן יעשו הכל כדי שמוצריהן יסומנו בירוק ולא באדום. הן ייאלצו להבריא את המוצרים שהם משווקים לנו. אני אישית לא זקוקה לסימונים, כי בעיני ככל שהמוצר מתרחק מצורתו הטבעית, הוא פחות מזין, וזו כל התורה. הסימונים ידרבנו את החברות להפוך יותר ויותר מוצרים לפחות תעשייתיים".

חלי ממן, מנכ"לית ובעלי "חלי ממן" - קבוצות תמיכה לאורח חיים בריא:

"אפילו הפחתה של 5% בצריכה תהיה מועילה"

"זה מהלך מבורך לשומרי דיאטה ולמי שרוצים לשמור על הבריאות, במיוחד לאור העובדה שהפכנו לקורבנות של אריזות מבלבלות ושל חברות שאומרות לנו חלק מהאמת, ומשדרות בריאות כשהמוצר לא תמיד בריא. סימון ברור ומוסבר יגרום לאנשים לחשוב פעמיים, ולצרוך סל מזון נכון יותר. הסימון חייב להיות מלווה בקמפיין טלוויזיוני ובשיעורים בבתי ספר. אפילו הפחתה של 5% בצריכת מוצרים עתירי שומן, סוכר או נתרן תהיה עזרה גדולה. אנשים קוראים תוויות יותר ויותר, אבל לעיתים קרובות לא מבינים אותן ומשוועים לסימונים ברורים".