כ־200 מלווים, רבים מהם דור שני ללוחמי מרד גטו ורשה, הגיעו אתמול לבית־העלמין בחולון, שם — בחלקת ההגנה — הובאה למנוחות פנינה גרינשפן־פרימר ז"ל (95), שהייתה אחת הלוחמות באותו מרד הירואי.
"גיבורה שלי", ספדה לה נכדתה, רב"ט י', שמשרתת ביחידת הלוט"ר (לוחמה בטרור) של צה"ל. "סבתוש. זכיתי בסבתא שהיא מודל לחיקוי. לוחמת. אחרי כל מה שעברת בחייך, אני מצדיעה לך. בכל יום שואה התגאיתי שיש לי סבתא שנלחמה במרד גטו ורשה ושרדה כנגד כל הסיכויים".
גרינשפן־פרימר, עם בעלה חיים ז"ל — שלצידו נקברה אתמול — ושאר חבריהם למרד הצליחו להימלט דרך תעלות הביוב מגטו ורשה והצטרפו אל הפרטיזנים ביערות. לאחר המלחמה עלו לישראל, שבה נולדו שני ילדיהם, נטע גולד ואבישי גרנות, וארבעת נכדיהם, ביניהם רב"ט י'.
"אני יודעת שתנזפי בי על שאני בוכה. שתגידי שבמשפחה של הלוחמים במרד גטו ורשה לא בוכים, כמו שתמיד אמרת", ספדה י'. "הספקנו להגשים כמה חלומות. אחד מהם כשהייתי מגיעה לביקור השבועי עם המדים, שגרמו לך לאושר ולסיפוק גדול. אמרת לי כל הזמן: 'תראי למה זכיתי והספקתי'".
נטע, בתה של גרינשפן־פרימר, סיפרה בדבריה על רוח הלחימה של אמה. "אמא תמיד תיארה: 'נלחמנו עד הסוף. אפילו היינו מוכנים להישרף בתוך הגטו'. מהיום שהגיעה לישראל אמא העבירה את המורשת של מרד גטו ורשה בהרצאות בפני בני נוער, לוחמים וקצינים בצה"ל. היא העבירה להם את רוח הקרב שפיעמה בהם במרד גטו ורשה".
