דוברמנים, קרנפים וצוללות

לא מִנשך שמאלי, גם לא ימני, מָשָה צוללות גרמניות ממעמקי עולם הדממה. לא מנשך שמאלי, גם לא ימני, נגס באקווריום של רחוב בלפור וחשף מגדל קלפים יצרי ורווי תככים.

יושרה, סקרנות, תעוזה ותבונה, אך בעיקר גרון עמוק, שיניים חדות ופה גדול מאפיינים קומץ עיתונאים יעילים, ולא רק אלה העונים לשמות אילנה דיין ורביב דרוקר, שהם ראשי החץ בתקשורת המשודרת. למרבה הצער, יש סביבם לא מעט מרכיני ראש, חנפנים ומתקרנפים, שפיהם חתום בליקוק.

בימים כתיקונם לא היה ראוי לעטר את ישרי הדרך והאמיצים, אך בשעה שהשמיים מתקדרים, ראוי גם ראוי. דוברמנים נשכנים העונים לשמות ברנע, קדמון, שיפר, כספית, קרא, וייץ, פלג, אורן, סרנה, ורטר, שטרסלר, סגל ואברמוביץ, וזו רשימה חלקית מאוד שאני דולה בחופזה מזיכרוני. וגם הם לא חפים לעיתים מטעויות.

לא שליחי השמאל הם, גם לא נציגי הימין, אלא שליחי העובדות, ואותן הם חושפים באמצעות מקורותיהם, אוזניהם, עיניהם ועיני תחקירניהם. סיפור הצוללות וחשיפת האקווריום מרחוב בלפור הן רק שתי דוגמאות אקטואליות הבוהקות בחשכתן. להם מייעד ראש הממשלה, שהוא לא במקרה גם שר התקשורת, טיפול דנטלי פולשני. לא טיפול שורש, לשם החלמה, אלא עקירה לשם השתקה, סירוס וחיסול.

עד כה הצליחו חדי השיניים לנשוך ולהרתיע את היד החודרנית, אבל הוד רוממותו המנתח נחוש להרדימם ולהשתיקם כפי שלא היה נחוש מעולם. הוא מתבכיין בלי סיבה. לא היה בתולדות המדינה ראש ממשלה שכה פורגן ומפורגן בחלקי התקשורת על ידי עיתונאים שבאמת ובתמים מאמינים בו ובדרכו, ועל ידי אחרים שהתקרנפו מרצונם החופשי לטובת נוחיותם, מעמדם וכיסם.

במרוצו אל קו המטרה כבר הצליח עוקר השיניים לרשום לזכותו הצלחות לא מבוטלות, בהרדמות מקומיות, בחסימת פיות ובגידול בקטריות של מעודדים ומעודדות. “מי לנו ומי לצרינו”, ממיינים עכשיו ברחוב בלפור, ועל פי מקורות זרים מכינים שם רשימות מפורטות. בלשון מכובסת, מבטיחים לנו תקשורת חופשית של עיתונאים בעלי השקפות עולם מגוונות, ובלשון פחות מכובסת, של שרת התרבות למשל: השלטון שלנו, וכך גם התקשורת.

פעם, בעבר היותר רחוק, למי ששכח, השלטון היה בידי המפא”יניקים, הזכורים בחלקם לשמצה. הייתה להם אופוזיציה לוחמת וקולנית בכנסת ובתקשורת המודפסת, וגם הם ניסו למיין “מי לנו ומי לצרינו”. ניסיונם להשיג שליטה צלח בעיקר בתקשורת המשודרת, ולא תמיד.

חיים יבין היה במשך שנים ארוכות עורך “מבט” והמגיש הראשי של המהדורה המרכזית. כמנהלו מעולם לא החלפתי עימו מילה על השקפת עולמו. יעקב אחימאיר היה באותה עת כתב מדיני, ולמרות שמו, המסגיר לכאורה השקפת עולם, גם עימו לא החלפתי מילה על כך. שניהם, ולא רק הם, עשו את מלאכתם ביושר ובמקצועיות חסרת פשרות, והמפא”יניקים חרקו שיניים.

בחשיפת שחיתויות יש מקום לעובדות ולדברי פרשנות, תוך מתן זכות תגובה, כפי שעשתה אילנה דיין, ובתנאי שתהיה עניינית. אין לאזן חשיפת עובדות אפלות בדיווחים מלבבים על תבונתו ונפלאותיו של השליט. האסיסטנט הדנטלי, יו”ר הקואליציה, מלקט בימים אלה, ללא חיטוי, את כלי העקירה. הוא לעולם לא יבין את משמעות שליחותו, אבל הבוס, המנתח, הדנטיסט עצמו, צרתו ובני משפחתו מבינים גם מבינים, ולפי שעה אינם נרתעים.

ויש גם קרן אור צרה בקצה המנהרה. מי שאולי תצליח לטרפד את הניתוח הפולשני היא הצוללת החמישית, או השישית, או צוללת גרעינית כלשהי. הדגש על אולי. √