גלויה אחרונה מהתופת

לפני שלוש שנים סגר אלי שטהל (82) מקיבוץ כפר־מסריק מעגל, כשהתייצב ביד ושם ומסר למשמרת את הגלויה האחרונה שאביו, ברנרד (בלה) ז"ל, שלח אליו ואל אמו, אליזבת, ממיידנק — אותה גלויה ששמרה האם במשך המלחמה "כמו קמע", כאילו נאחזה באמצעותה בתקווה שבעלה נותר בחיים.

הגלויה נמסרה במסגרת הפרויקט "אוספים את השברים" בשיתוף "ידיעות אחרונות", שבו מוסרים ניצולי שואה חפצים ומסמכים מימי השואה שמלווה אותם סיפור מיוחד.

שטהל נולד בנוביצה, סלובקיה, בן יחיד להוריו, ונשלח עם אמו למחנה נובקי במאי 1942. האב נשלח קודם לכן למחנה זה, ומשם למחנה הריכוז מיידנק בפולין.

"אבא הועסק כחשמלאי רכב בסדנת מכונאות מחוץ למחנה יחד עם שבויי מלחמה פולנים", סיפר שטהל. "באמצעות אחד הפולנים שעבד איתו הוא העביר מכתבים לאמא ואליי במחנה נובקי". בגלויה האחרונה כתב האב: "בושקה ואיגור היקרים. כותב לכם שאני בריא. קיבלתי חדשות משנדור (אחיו) שאת ואיגור נמצאים בנובקי. ידיעה זו מאוד משמחת אותי. כתבי לי לעיתים תכופות. שלום והרבה נשיקות, בלה — אבא".

שטהל | צילום: גיל נחושתן

בנובמבר 1943, בעקבות מעורבותו בהתקוממות של שבויי מלחמה פולנים במחנה, הוצא האב להורג. שטהל ואמו הצטרפו ליחידת פרטיזנים קטנה ביערות, וב־1948 עלה שטהל לארץ במסגרת עליית הנוער. אמו עלתה שבע שנים אחריו.

ד"ר דוד זילברקלנג, חוקר בכיר ועורך קובץ המחקרים של יד ושם, אומר שהגלויה מהאב היא נדירה, בעיקר כי אין עליה חותמת דואר. "ההערכה היא שהגלויה יצאה מהמחנה בדרכים לא חוקיות ולא דרך הדואר הגרמני שהיה מצנזר את תוכן הגלויות שנשלחו", הסביר.