מלחמת העולמות

חצי דקה לפני שעלתה לאוטובוס נפתח אצלי הברז – נוהל צפוי בקרב אמהות ישראליות שנוהגות להזדכות על ילדים בגיל 18 לטובת צה"ל, ונסגר רק אחרי שנופפנו לשלום לעבר 50 מלש"ביות ומלש"בים שהפליגו לעבר שרשרת החיול, וייקרא שמם בישראל "גיוס נובמבר 2016".

אצל הראשונה עברה כמעט יממה טרם יבש מעיין הדמעות, אבל עם השנייה זה נגמר מהר יחסית (תוך יומיים היא תחזור לשבת ותדבר צה"לית שוטפת). בדרך החוצה, תוך שאנו מפלסים בקושי את דרכנו בין ההמון, נגלה לעינינו הגיוס של הבני"שים (בני ישיבות), עשרות צעירים חובשי כיפות סרוגות בכל הגדלים, לבושי ג'ינס וטי־שירט שממנה גולשות ציציות. הם רקדו במעגלים, הרכיבו על כתפיהם את המתגייסים שליוו, ושרו: "שומרים הפקד לעירך, כל היום וכל הלילה" – מהשירים היותר אקסטטיים הידועים בציבור הדתי־לאומי, ומורכבים ממשפט אחד שחוזר על עצמו שוב ושוב במנגינה הולכת ומתגברת.

השיר הזה, שכל כך אהבנו לשיר באולפנה תוך התעלות הנפש ומעומק הלב התמים, נתקע אצלי חזק לאיזה יומיים של פיזום כפייתי, ורק כשהתפוגג לבסוף התפניתי להבין את עוצמתן המילים: הגיוס הוא ציווי אלוהי, השירות הצבאי הוא פסק הלכתי, ושליחותו של החייל במדים היא דתית.

אייל קרים, המיועד לתפקיד הרב הראשי הצבאי, הוא אחת מדמויות המופת של הנוער הזה והוריו. עבורם הוא מורה דרך, פוסק הלכה ומודל לחיקוי. כל שייאמר, ייפול על אוזניים כרויות ועל לב חפץ וכל שישמיע יתקבל בהכנעה. קרים התרגל לדבר בשפה הפנימית של שומרי ההלכה, היכן שהאוזן החילונית לא שומעת, באולמות סגורים שבהם מתירים בעת מלחמה לשכב עם אישה בניגוד לרצונה רק כי היא לא יהודייה, ולא מתפוצצים מצחוק כשמישהו מציע לשרוף את הברית החדשה.

אלא שכעת, ימים ספורים לפני מינויו הרשמי, קיבל קרים תזכורת לכך שבצה"ל לא מדברים ככה. אם רק היה יודע כמה חיילות לא־יהודיות על פי ההלכה יש בצה"ל ודאי היה מבצע תיקון לפסיקה, ואולי גם היה חושב פעמיים לפני שהסביר כי "אופיה הסנטימנטלי" של אישה "אינו מאפשר לה לעמוד בחקירות שתי וערב של בתי המשפט" ולכן היא פסולה לעדות.

התבטאויותיו של קרים מאפשרות הצצה לא רק לעולם תורני־גברי שמנהיג ביד רמה את שלטון ההלכה, אלא גם לקונפליקט בין ההלכה האורתודוקסית לבין השירות הצבאי. הערפל התקשורתי המוצלח שגזרו עליו יועצי תקשורת חכמים עם פרוץ הפרשה הבטיח שקרים לא ייאלץ להסביר את דבריו הקודמים, ואז לחזור בו מהם. זהו אותו ערפל שאופף גם את הסתירה בין דת לצבא, בין פקודות למצוות, בין ריבון הארץ לריבונו של עולם. קרים הוא רק דוגמה לפרדוקס הזה, ואין מתאים יותר מסמכות רוחנית כמוהו להדגים את מלחמת העולמות שבה הוא שרוי ובה אינו מסוגל להכריע.

ממה נפשך, כבוד הרב? אם אתה מאמין בדברים שצוטטו מפיך, זה הזמן להעלות על נס ולקבל תפוצה נרחבת לפסיקותיך בעניין הומוסקסואלים, נשים ומחבלים. אם אינך מאמין, או אולי התחרטת ואתה מבין שטעית, קום ועשה מה שסמכות רוחנית אמורה לעשות: דבר צלול וחזק, אל תתחבא מאחורי "דברים שהוצאו מהקשרם" או "חילונים שלא מבינים בהלכה".

בינתיים, עד שתפרסם את פתרון התעלומה "מי המפקד העליון של הצבא אלוהים או הרמטכ"ל", אינך צריך לדאוג. החיילת שלי תודה לאל, לא זקוקה כרגע להדרכה רוחנית מיוחדת, ודאי לא בנושא זכויות נשים, ושאר החיילים קרוב לוודאי יצליחו להחזיק מעמד בלעדיך עד שתחליט אם אתה ראוי להם.