למה נראה לך שאני אאמין לך
עדי, בת 22, מצאה את עצמה מוקפת באנשי חוק שמעבירים ביניהם צילומים אינטימיים שלה
"הייתי כמעט בת 17 כשקיבלתי את שיחת הטלפון ממשטרת ישראל. 'אנחנו רוצים שתבואי להגיש תלונה', אמרו לי. נבהלתי, ניסיתי להכחיש, אבל החוקר נקב בשמות של הפוגעים ונתן לי להבין שהם יודעים הכל. לא ידעתי שבעקבות תלונה אחרת הם פרצו לחשבון המייל של מי שתקף אותי במשך כמעט שנה, ונחשפו למיילים המחרידים והאיומים ששלח לי. הסכמתי לבוא רק אחרי שהובטח לי שאף אחד לא יידע. הגעתי לבד, אף אחד לא אמר לי שמגיע לי ליווי. החוקר אמר 'אין לנו כרגע חוקרת, זה בסדר שאני אקח ממך עדות?' הסכמתי. לא ידעתי מה זה עדות, לא ידעתי שאצטרך לתאר לפרטי פרטים את מה שקרה.
ישבתי מולו במשך חמש שעות וגוללתי כיצד אילצו אותי לעשות דברים במשך כמעט שנה. הוא שאל רק שאלות טכניות ולא ניסה לערער אותי, כי כבר נחשף לכל התכתובות ביננו. הוא קרא את המיילים שבהם סירבתי להיפגש ואת האיומים המחרידים והלחץ הפסיכולוגי שהופעל עליי. סיפרתי כיצד הם המתינו לי פעמיים מחוץ לבית הספר ומה קרה.
אחרי יומיים התקשר אליי החוקר ואמר שלצערו התיק עובר לעיר שבה למדתי, כי שם בוצעה העבירה. הגעתי למשטרה שם והמתנתי על ספסל בחוץ. חוקרת יצאה ושאלה אותי מה אני צריכה, הסברתי לה שאמרו לי לבוא. היא חיפשה על השולחן שלה את התיק שלי, ריפרפה מספר רגעים בין הדפים ואז פנתה אליי לפני כל האנשים שהמתינו בספסל: 'ולמה נראה לך שאני אאמין לך לכל הסיפור הזה?' השתתקתי, ואז שאלתי אותה אם נוכל לדבר על זה בפנים, לא ליד האנשים. היא הבינה שטעתה ואולי בגלל שכבר בכיתי היא התנצלה והזמינה אותי להיכנס.
בחדר היא אמרה לי שנראה לה שאני מגזימה וכנראה מאוהבת במישהו ומנסה להתנקם בו. הסברתי לה שבכלל לא רציתי להגיש תלונה, ומתחנה אחרת נחשפו לתכתובות ופנו אליי. 'כנראה שלא קיבלנו את כל החומר', היא אמרה וקראה לשוטר שעמד שם וביקשה ממנו לקחת אותי לחדר כדי שאדפיס את כל המיילים והתיעוד שיש אצלי. התחלתי להדפיס ובינתיים נכנסו עוד שוטרים לחדר, לשיחה עם השוטר שאצלו הדפסתי. הם התחילו להעביר ביניהם את החומר שהדפסתי, נתנו אחד לשני לקרוא מולי. היו שם חומרים מאוד קשים, מיילים שהכילו תמונות עירום שלי שהפוגע צילם. אחד מהשוטרים שאל אותי אם זו אני בתמונות, ואז העביר בין חבריו.
התביישתי, רציתי לצעוק עליהם שיעופו, שזה החיים הפרטים שלי, אבל כשמדובר בלובשי מדים הרגשתי שמותר להם, שכביכול הם בתפקיד. הבטיחו לי שיעצרו את התוקף אבל הוא סימס לי באחד הימים שהוא ימתין לי שוב ליד בית הספר. התקשרתי למשטרה, כי זה מה שהם הנחו אותי לעשות. הסברתי לשוטר על הקו במה מדובר אבל הוא אמר לי 'אז מה את רוצה שנעשה? אנחנו לא יכולים להצמיד לך שמירה 24 שעות'. הרגשתי כל כך לא מוגנת, נשארתי בבית שבועות ארוכים. פחדתי שהוא יודע מהתלונה וכועס עליי. אחרי כמה ימים התקשרו אליי שהוא עצור וביקשו שאבוא. לא הסכמתי. צרחתי עליהם שיעזבו אותי. פחדתי ששוב ישחררו אותו והוא ינקום בי. כבר איבדתי אמון במשטרה".
