"הודעתי לפרקליטה שאני מרימה ידיים"

"אני אישה דתייה. ערב אחד, לפני כחודשיים, חזרתי מקורס שבו השתתפתי בסביבות עשר בלילה. אדם שהלך אחריי ניגש אליי ושאל אותי 'אפשר חיבוק?' נבהלתי ואמרתי 'לא'. המשכתי ללכת. הוא הלך אחריי, ובפנייה הבאה הוא התנפל עליי, נישק אותי בכוח ונעל את הידיים שלי בידיים שלו. 'את הזונה שלי', הוא אמר לי. ביקשתי שיעזוב אותי, שייתן לי ללכת, אבל הוא השתיק אותי והתחיל ללטף לי את החזה ואת הישבן. נתתי לו בעיטה והצלחתי להיחלץ, רצתי לכביש בין מכוניות נוסעות. הוא הצליח להשיג אותי ושמתי את החברה שלי בטלפון על רמקול. היא צרחה עליו שיתרחק ממני והמשטרה בדרך אלינו. הוא נבהל וברח.

"כל החיים אני מציירת בראש תרחישים איך אגיב אם יקרה לי כזה דבר. אני תמיד עם גז פלפל בתיק, אבל ברגע האמת לא הצלחתי לפעול. ממש כעסתי על עצמי. למחרת הגשתי תלונה במשטרה. תמיד הייתי האישה החזקה שאומרת שנשים לא צריכות להתבייש ובטח שלא לשתוק, אז אמרתי לעצמי שזו ההזדמנות להוכיח לעצמי ולסביבה.

"אחרי שבוע חזרו אליי ואמרו שתפסו אותו והוא במעצר. ביקשו שאגיע לעימות, שאין תיאום בין הגרסאות שלנו. העימות היה עבורי קושי נוראי. הוא הכחיש הכל, ובכלל היה לי קשה לראות את הפרצוף שלו שוב. במהלך החקירות שאלו אותי כמה וכמה פעמים אם אני מסכימה לוותר על חסיון התיק הרפואי שלי. אין שם משהו מיוחד, אבל סירבתי. הרגשתי שמנסים להתיש אותי, ששואלים שאלות שלא שייכות לתקיפה שעברתי, כמו איך יחסי המין שלי עם בעלי ועוד שאלות חודרניות.

אחרי כמה ימים הודיעו לי שהתיק עובר לפרקליטות. בבוקר אחד קיבלתי טלפון שאני צריכה להתייצב באותו יום בצהריים בעיר שאינה עיר מגוריי. ביקשתי שידחו לשעה מאוחרת יותר משום שאין לי אפשרות לצאת מהעבודה. הודיעו לי שאין מצב. הפרקליטה ממש שיכנעה אותי ונתנה לי את כל הסיבות לרדת מהתיק ולוותר. היא הצליחה. אמרתי לעצמי: הוא לא אנס אותי, למה לי להמשיך בתהליך שיפגע לי בעבודה, בבית ובילדים? הודעתי לפרקליטה שאני מרימה ידיים.

"ברור לי שעם אישה אחרת, או בזמן אחר, זה יכול היה להיגמר באונס ברוטלי, ואולי זה עוד יקרה. אבל התהליכים הם כל כך מתישים שקשה לא להתייאש ולוותר. אם אני, שכל כך הרגשתי חזקה ורציתי לשמש דוגמה, הרמתי ידיים, אז המצב במדינה ממש עצוב. לכן מסתובבים בינינו כל כך הרבה מטרידנים ואנסים".