האסון שמנע אסון

"אם השריפות של אתמול היו מתרחשות לפני אסון הכרמל, גם הן יכלו להסתיים באסון כבד" – כך אמר אתמול ל"ידיעות אחרונות" ממלא מקום נציב הכבאות וההצלה, טפסר בכיר שמעון בן נר.

44 בני אדם נספו באסון הכרמל שהתרחש בדצמבר 2010. כ־17 אלף איש פונו מבתיהם ו־25 אלף דונם של חורש טבעי עלו באש. הפעם זה היה שונה.

"מאז אסון הכרמל מערך הכבאות השתנה ללא הכר", אומר בן נר. "בזמנו הוא היה בנוי מעשרות איגודים שהתנהלו באופן עצמאי. כל איגוד טיפל בשריפה באמצעים הדלים שהיו ברשותו, ואם היה זקוק לעזרה הוא היה מתקשר לאיגודי הכבאות הסמוכים. אתמול אני ניהלתי את כל אירועי השריפות, במיוחד את הגדולים בנווה שלום ובזכרון־יעקב, ממוקד השליטה בנציבות הכבאות. היו שם מאות לוחמי אש, מאות משאיות כיבוי, ובכל רגע נתון ידעתי באמצעות הטכנולוגיה שהכנסנו היכן נמצאים כל אחד. כך יכולתי לנייד את הכוחות ולרכז מאמץ בהתאם לדרישות בשטח".

שינוי נוסף: לפני אסון הכרמל השתמשו במטוסי ריסוס רגילים. כשפרצה אש היו צריכים לאתר אותם, לצייד אותם ורק אז הם נשלחו לשטח. כיום יש טייסת ייעודית שבה 14 מטוסי כיבוי שמיועדים אך ורק לעבודה הזו. "מטוסי הריסוס האיטיים יכלו לשאת 1,500 ליטר. מטוסי הכיבוי מהירים ונושאים בבטנם 3,000 ליטר. לפני אסון הכרמל היו במחסנים 14 טון של חומר מעכב בעירה. היום יש אלף טון", אומר בן נר, סנוסף, "מאז אסון הכרמל, שם השתמשו במשאיות כיבוי בנות עשרות שנים שחלקן נתקעו בדרך לשריפה, נרכשו עשרות משאיות כיבוי חדישות, וגם ללוחמי האש יש ציוד חדיש בהרבה". הנקודה האחרונה היא כוח האדם. ב־2010 מנה המערך 1,200 לוחמי אש. כיום יש 1,900.

צילום: יאיר שגיא

אתמול ההשקעה הנרחבת הוכיחה את עצמה.