ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    ניצב ג'מאל חכרוש . "בסופו של דבר המשימה שלי היא לחסוך כאב מיותר של אם על אובדן בנה, ושל בכי אישה על מותו בטרם עת של בעלה"
    7 ימים • 23.11.2016
    מהפכת חכרוש
    ג'מאל חכרוש, הניצב המוסלמי הראשון במשטרה, נכנס לאחד התפקידים הרגישים במערכת החוק: הוא הממונה על מיגור הפשיעה הגואה במגזר הערבי. אלא שבסוף השבוע האחרון, המציאות הקשה הזו הגיעה גם אל משפחתו: אחיינו האהוב נפל קורבן לרצח בדם קר. בראיון מקיף ראשון מסביר חכרוש למה הרצח הזה הוא בדיוק הסיבה שבגללה לקח את התפקיד, מדוע הוא יגייס מאות שוטרים ערבים, וגם מה עושה קצין מוסלמי בסיום טקס משטרתי - כשכולם קמים לשיר את "התקווה"
    שוש מולא | צילום: אלעד גרשגורן

    ניצב ג'מאל חכרוש עמד בשקט והביט בעיניים עצובות ברכב הדומם. מסביב, ההמולה הרגילה של זירת רצח שזה עתה התגלתה: חוקרים, כוחות תגבור, אנשי מז"פ שמחפשים ראיות וסקרנים שמתגודדים מרחוק. חכרוש עוד הספיק לראות את כוחות מד"א מוציאים מהרכב את קורבן הירי ודוהרים לבית החולים פוריה בטבריה, שם נקבע מותו. על פרטי הפרשה הוטל צו איסור פרסום.

     

    בשנותיו הארוכות במשטרה חכרוש כבר נכח בהרבה מאוד זירות פשע – חלקן קשות מאוד — אבל משהו בכל זאת היה שונה הפעם, ולא רק בגלל שהרצח התרחש בכפר־כנא, היישוב שבו חיים הוא ומשפחתו. הפעם, הפשיעה הגואה במגזר הערבי הגיעה גם אל משפחתו של הניצב: קורבן הירי היה אחיינו האהוב, ענאן חכרוש, בן 48.

     

    וזו הסיטואציה שאומרת הכל בעצם: יום שישי האחרון, כפר־כנא. ניצב ג'מאל חכרוש, הניצב המוסלמי הראשון במשטרת ישראל ומי שעומד בראש המינהלת החדשה שתפקידה להיאבק בפשיעה במגזר הערבי – עומד ומביט ברכב שבו לא מכבר נורה למוות אחיינו.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ניצב חכרוש, איך נודע לך על האירוע?

     

     

    האחיין המנוח ענאן חכרוש
    האחיין המנוח ענאן חכרוש

     

    "ביום שישי בשעות הבוקר הייתי בביקור בבית משפחת אשתי בכפר־כנא, ואז שמענו לפתע קולות ירי. בהתחלה לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות, כי לצערי קולות ירי כאלה נשמעים מדי פעם בכפרים הערביים. אבל לאחר כמה דקות שמענו צעקות וקריאות בחוץ: 'זה ענאן, ענאן!' ואז הגיעה הבשורה המרה, כי אחייני הוא זה שנפגע ונהרג כתוצאה מהמקרה הנורא".

     

    מה עבר לך בראש כשראית אותו?

     

    "המפגש עם מותו של קרוב משפחה, על אחת כמה וכמה בנסיבות כאלה, הוא קשה מאוד. לראות את האחיין שלי מתבוסס בדמו, זאת תמונה נוראית שאראה לנגד עיניי לעולמים".

     

    הטרגדיה הזו פוגשת אותך לא רק כבן משפחה, אלא גם כראש המינהלת שאמורה להיאבק בדיוק ברציחות כאלו.

     

    מהומות בכפר־כנא בעקבות מות צעיר מירי שוטרים בנובמבר 2014
    מהומות בכפר־כנא בעקבות מות צעיר מירי שוטרים בנובמבר 2014

     

    "כן", נאנח חכרוש, "ידעתי שאני יוצא לשליחות קשה ומאתגרת, אבל לא שיערתי לעצמי כי הקושי הזה יפגוש אותי כשם שהוא פוגש אחרים על סף דלתי. אבל לצורך העניין, ילדיו של אחייני אינם שונים מילדיהם של כל קורבנות האלימות באשר הם. במצב הקיים, הקלות הבלתי נסבלת של נטילת חיי אדם זועקת לשינוי קיצוני".

     

     

    * * *

     

    לא הרחק מהזירה שבה נורה למוות האחיין מתגוררת משפחת חכרוש: אב המשפחה ג'מאל, אשתו סנא וארבעת ילדיהם. למרות שחכרוש עצמו, כמובן, לא ממונה על תיק החקירה, הרצח הזה בכפר־כנא הוא אחד מהמצבים האלו, שמבהירים באיזה מצב רגיש הוא נמצא: מצד אחד, הוא הערבי־ישראלי הבכיר ביותר במשטרת ישראל והניצב המוסלמי הראשון; ומצד שני, הוא סופג מצד מכריו ושכניו ביקורת – חלקה מוצדקת – על אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בפשיעה ביישובים הערביים.

     

    למטה: זירת הפיגוע שבוצע על ידי ערבי־ישראלי בגן־שמואל, אוקטובר 2015 . "עבריין הוא עבריין , ולא משנה מה האידיאולוגיה שלו"
    למטה: זירת הפיגוע שבוצע על ידי ערבי־ישראלי בגן־שמואל, אוקטובר 2015 . "עבריין הוא עבריין , ולא משנה מה האידיאולוגיה שלו"

     

    המתיחות הזו היא אולי הסיבה שבגללה חכרוש לא חשב פעמיים, כשלדרגות הניצב שהוצמדו לכתפיו הוצמד גם תפקיד חדש – וטעון במיוחד — במשטרה: ראש המינהלת האחראית על המאבק בפשיעה שמשתוללת במגזר. "ממילא", כך הוא אומר בראיון מקיף ראשון, "אני רגיל לחטוף משני הצדדים: אלו קראו לי משת"פ, ואלו לא רצו ששוטר מוסלמי יטפל להם באירוע".

     

    וכשעלבונות כאלו הוטחו בך, מה ענית?

     

    "אזרח שכועס על המשטרה - לא משנה מה מוצאו, ערבי או יהודי, לא משנה אם הוא אשם או לא - תמיד ייאחז במוצא שלך. האזרח הערבי הממוצע, למשל, יגיד לך שתפקיד השוטר הוא לרשום דוחות תנועה לא מוצדקים, לעצור אנשים חפים מפשע ולהרוס בתים. לתפיסתו, השוטר היהודי רואה בו אויב. אבל אם תשאלי אותו: 'או־קיי, אז אתה יכול להסתדר בלי המשטרה?' הוא ישתתק. ואם תשאלי אותו: 'ונניח שהייתי שוטר יהודי — היה עדיף לך?' הוא גם ישתוק".

     

    ואם האזרח יהודי?

     

    חכרוש בעת סיור משטרתי בשפרעם. "אני מתכוון לנצח את המציאות"
    חכרוש בעת סיור משטרתי בשפרעם. "אני מתכוון לנצח את המציאות"

     

    "בהתחלה גם אזרחים יהודים לא אהבו ששוטר ערבי טיפל בהם. הייתי מגיע לאירוע, והיו אומרים: 'מה פתאום ערבי מטפל באירוע שלי?' עניתי: 'אני שוטר, זה תפקידי'".

     

    ההערות האלו מכאן ומכאן, כל כך הרבה שנים, לא פוגעות?

     

    "בהתחלה אולי זה קצת הפריע, אבל עם השנים כבר לא. שוטר במשטרת ישראל לא בוחר את הקליינטים שלו. כשהוא יוצא לאירועים, הוא לא יודע מראש את מי הוא יפגוש. גם בתפקידים הראשונים שעשיתי, לא היה לי פשוט להיות ערבי־מוסלמי במשטרת ישראל או לפקד, למשל, על תחנת עפולה בתקופת הפיגועים ב־2004. אני יודע שהיו באותה תקופה כאלו שהרימו גבה. והאמת? אני מבין אותם".

     

    מבין אותם? למה?

     

     

     

    "כי גם אני במקומם הייתי חושב אותו דבר. אבל לא לקחתי את זה קשה".

     

     

    המתח המובנה הזה בין מוצאו לתפקידו מלווה את חכרוש לכל אורך הדרך. באוקטובר אשתקד, למשל, חכרוש – אז מ"מ מפקד מחוז חוף - פיקד על חקירת אירוע פיגוע־דריסה. המחבל דרס חיילת וחייל שהמתינו לאוטובוס ליד המרכז המסחרי גן־שמואל, יצא מרכבו ודקר שני אזרחים. בתוך זמן קצר התברר שהפיגוע בוצע על ידי אזרח ערבי־ישראלי, עלא ראיד זיוד, בן 20 מאום אל־פחם.

     

    מה הרגשת כשהבנת שהמחבל הוא ערבי־ישראלי?

     

    "זאת עובדה ואין עליה ויכוח. אבל יש הפרדה מוחלטת בין המחבל והעבירה שביצע — ובין זהותו או מוצאו. כמו שרופא לא שואל שאלות, שוטר מטפל באירוע. זה תפקידו וזאת נקודת המוצא שלי. נקודה".

     

     

    אבל בוודאי קרה שפעילות משטרתית התנגשה עם הערכים שלך.

     

    "בפירוש לא. אם מישהו ביצע עבירה — זאת עבירה. זה דבר חמור ואסור, ולא משנה מה מוצאו של הפוגע".

     

    או־קיי, אז נשאל את זה אחרת: באירוע רשמי של המשטרה, קמים בסוף ושרים "התקווה". מה אתה עושה?

     

    "אני ישראלי לכל דבר ואני משרת כ־40 שנה במשטרה. לא למדתי לשיר את 'התקווה' בבית הספר, אבל בטקסים אני עומד דום. אין לי שום בעיה".

     

    גם כששרים את המשפט "נפש יהודי הומייה"?

     

    "את זה", חכרוש מחייך, "נשאיר לפוליטיקה".

     

    יש משבר אמון

     

    אז זהו, בדיוק — בתפקיד שלקח על עצמו ניצב חכרוש (59), פשוט אי־אפשר להתעלם מהפוליטיקה.

     

    אולי כדי להנמיך ציפיות, השם הרשמי של הגוף החדש שעליו חכרוש מפקד הוא "המינהלת לשיפור שירותי המשטרה ביישובים הערביים". בסך הכל "שיפור שירות", לא יותר. אבל בתכלס, לכולם – גם במשטרה, גם למנהיגי המגזר – די ברור שהפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית משתוללת (ראו גרף תיקי רצח) ושמשהו מאוד בסיסי חייב להשתנות כאן. המשימה הזו הוטלה על כתפיו של הניצב המוסלמי הראשון, שמבחינתו משוכנע: "אני מתכוון לנצח את המציאות, שהיא כרגע לא לטובת האזרח ברחוב הערבי — ולשנות אותה".

     

    מציאות שהגיעה אליך הביתה ביום שישי האחרון.

     

    "מי ייתן וקורבננו יהיה הקורבן האחרון. המינהלת שבראשה אני עומד היא נדבך חשוב ביותר בהשפעה על תחושת הביטחון, שלה זכאי התושב הנורמטיבי בכפרים ובערים הערביים והיהודיים כאחד. אז כן, בסופו של דבר המשימה שלי היא לחסוך כאב מיותר של אם על אובדן בנה, ושל בכי אישה על מותו בטרם עת של בעלה".

     

    חכרוש נולד וגדל בכפר־כנא, במשפחה בת עשרה ילדים, "ממוצעת כלכלית ומטה", כדבריו. אחרי התיכון עבד כפועל בניין ולמד במקביל הנדסת בניין. מודעה שראה בעיתון שינתה את ייעודו בחיים, ובגיל 21 הוא התגייס למשטרה. מאז הוא במדים.

     

    התפקיד הראשון שלו היה בתחנת חדרה, "שם התחלתי בתור זקיף, שמרתי עם נשק על התחנה. התפקיד הכי זעיר ופשוט שיש". אחרי שורה של תפקידי שטח יצא חכרוש לקורס קצינים והחל לנסוק: מפקד משטרת עפולה, מפקד משטרת נהריה, סגן ראש אגף התנועה, סגן מפקד מרחב חוף – ועכשיו כאמור הטילו עליו המפכ"ל רוני אלשיך והשר לביטחון פנים גלעד ארדן להקים את המינהלת, שאמורה למגר את הפשיעה במגזר הערבי, ולפקד עליה. "כשהציעו לי את התפקיד, הייתי עם המון־המון מחשבות", אומר חכרוש בגילוי לב. "ידעתי מהרגע הראשון שזה אתגר לא פשוט, בגלל משבר האמון שקיים בין האוכלוסייה הערבית למשטרה. נכון שאנחנו מחנכים את השוטרים לתת שירות לכל האוכלוסייה, כולל הערבית, ללא הבדל; אבל מצד שני, האזרח הערבי הנורמטיבי לא מקבל את השירותים המשטרתיים כפי שהיינו רוצים. הבנתי שזה תפקיד שטמון בו סיכון, אבל השבתי בחיוב. בעיניי, אם הייתי אומר 'לא', זה היה לא אחראי, לא רציני ואפילו פספוס גדול".

     

    הריקושטים מהרחוב הערבי לא איחרו להגיע. חכרוש מגיב בדיפלומטיות לשאלה מדוע חברי הרשימה הערבית המשותפת נעדרו מטקס קבלת הדרגה שלו. "לא בטוח שצריכה להיות שם נוכחות של ח"כים", הוא אומר, "והם גם לא הוזמנו על ידי. מי שנכחו באולם היו ראשי רשויות ערביות וראשי ציבור מהמגזר הערבי, שהזמנתי והגיעו".

     

    גם פומבית, קבלת הפנים הייתה צוננת. היו ח"כים שחששו שחכרוש "עלול להיות עלה תאנה של המשך מדיניות גזענית של המשטרה"; אחרים תהו למה בכלל האוכלוסייה הערבית זקוקה להתייחסות נפרדת.

     

    ומה אתה עונה לכל אלו?

     

    "קראתי את זה בתקשורת, איש מהם לא בא ואמר לי את זה. תגובתי היא שלא שמעתי מה שאמרו, אבל אני מודה להם על הדברים. אני משתמש בזה כחומר למידה. אז כן, יש בעיות, ואני לא מתכוון למרוח אותן".

     

    והבעיות הן חמורות. על פי הנתונים של המינהלת עצמה, בעוד שהערבים הם כ־21 אחוז מכלל האוכלוסייה הישראלית, במגזר מתחוללים בממוצע כ־59 אחוז ממקרי הרצח, 55 אחוז מניסיונות הרצח, 58 אחוז מעבירות מהצתה ו־40 אחוז מהמעורבים בתאונות הדרכים.

     

    למה לדעתך המשטרה טעתה עד היום בטיפול בפשיעה במגזר?

     

    "יש כמה סיבות: מחסור בכוח אדם, ריחוק הכפרים מתחנות המשטרה הקיימות ואי־הבנת המנטליות של המגזר הערבי".

     

    תסביר בבקשה.

     

    "המשטרה לא הייתה מספיק חזקה ברחוב הערבי. אי־אפשר לדרוש מהשוטרים לטפל באירועים, בשעה שהם כמעט לא היו שם. זה בגלל מחסור בכוח אדם. בנוסף לכך, בגלל שאין מספיק תחנות, כשהשוטרים יוצאים לאירועים במקום מרוחק — הם גם מגיבים באיחור".

     

    למעשה, למרות שכאמור האוכלוסייה הערבית מהווה כחמישית מהאזרחים, יש בישראל של 2016 רק שתי תחנות שממוקמות ממש בתוך יישובים ערביים: אחת בנצרת, והשנייה באום אל־פחם. זהו. יש יישובים שיש בהם נקודות שיטור; תחנות אחרות, כמו תחנת עירון בואדי ערה, למשל, נמצאות מחוץ ליישובים ואמורות לשרת כמה כפרים יחד, חלקם מרוחקים יחסית. חלק גדול מתפקידה של המינהלת החדשה יהיה להקים תחנות נוספות בתוך היישובים. על פי התוכניות של חכרוש, מדובר ב־12 תחנות חדשות בחמש שנים. "בניית תחנות בכפרים הערביים", אומר חכרוש, "תקרב את המשטרה לאוכלוסייה".

     

    תן דוגמה לאיך שתטפל במה שאתה קורא לו "אי־הבנת המנטליות של המגזר הערבי"?

     

    "קחי למשל את אום אל־פחם: אנחנו נקים שם ארבעה מרכזי שיטור קהילתי. למה דווקא ארבעה? אחד בכל אחת מהחמולות הגדולות בעיר — כדי שכולן יקבלו שווה בשווה".

     

    אבל זה מה שיעזור להתמודד עם תופעות כמו האמל"ח בכפרים או רצח על כבוד המשפחה?

     

    "זה לא תפקיד המינהלת. הפשיעה תטופל על ידי מחוזות המשטרה. אנחנו נספק להם את הכלים באמצעות בניית התחנות ביישובים הערביים ושילוב של שוטרים ערבים, שיבינו את המנטליות בהם. כל הפשיעה נבעה מפחות מדי נוכחות משטרה. יותר שוטרים יוכלו יותר לטפל. מחוזות המשטרה, אגב, עושים עבודה מצוינת ואין יום שלא נתפסים אמצעי לחימה וסמים".

     

    זה טוב ויפה, אבל לתחושתך, תיק רצח באום אל־פחם ותיק רצח ברעננה, למשל – שניהם זוכים לאותם משאבי חקירה? לאותה מוטיבציה לפצח את התיק ולהגיש כתב אישום?

     

    "כל רצח מטופל בשיא הרצינות בכל מקום. אנחנו רוצים שכל רוצח ייתפס. עם זאת, קחי בחשבון שברחוב היהודי יש יותר נוכחות משטרתית וקל יותר להגיע לפושע, ויש גם יותר שיתוף פעולה של האזרחים. ברור שעל ידי הגברת הנוכחות ובניית התחנות נטפל טוב יותר בנושא".

     

    אנחנו לא מפחדים

     

    לפשיעה הגואה בחברה הערבית יש גם גורמים שמוכּרים פחות לאזרח היהודי. כך, למשל, תולים מומחים רבים את העלייה בפשע במגזר בירידת קרנה של החמולה. פעם, ראש החמולה ונכבדיה היו גורמים ממתנים, שעל פיהם יישק דבר. אלא שבגלל תהליכים פנימיים בחברה הערבית, החמולה מתפוררת, והגורם הממתן הזה נשחק.

     

    ניצב חכרוש, אתה יכול להיכנס במקום ראש החמולה? להפוך לזה שיבואו אליו כדי ש"יעשה סדר"?

     

    "התופעה ברורה: פעם היה מנהיג לחמולות, היום זה דור ה־Y, שלא רואה את המנהיגים ולא שומע להם ועושה מה שהוא רוצה. אני לא צריך לבוא במקומם. תפקידי הוא לחזק את המנהיגים הקיימים — ואני רואה היום בראשי הרשויות את המנהיגים. אני עובד בשיתוף פעולה כמעט עם כולם".

     

    בוואקום שנוצר עם היחלשות החמולות — נכנסת לעיתים גם הדת. איך תתמודד עם ההסתה במסגדים, או עם תגובות נגד לפעילות בנוסח "תג מחיר"?

     

    "ברור שזה נושא רגיש. יש הסתה — ויש גם גורמים מקצועיים שמטפלים בזה — אבל בואי לא נטיל את עליית הפשיעה על מנהיגי הדת".

     

    ובכל זאת, יכול להיות שבעוד כמה חודשים ייאלצו שוטרים ערבים, שאתה רוצה לגייס, לעצור מנהיג דת בחשד להסתה.

     

    "אם צריך לעצור אותו — הוא ייעצר. אנחנו פועלים תמיד לפי החוק. ברור שצריך להתייחס לכל מקרה לגופו ולהפעיל שיקול דעת. אי־אפשר לשלוח שוטר לעצור את המקורב לו, המכר שלו, או את מנהיג הדת שלו".

     

    גם צווי הריסה הם נושא מאוד רגיש במגזר. אתה רואה מצב שבו שוטרים שגויסו על ידי המינהלת מאבטחים בולדוזרים שהורסים בית משפחה בכפר?

     

    "ראשית, אני פוסל על הסף את הטענה שהמשטרה פוחדת לפעול ולאכוף את צווי ההריסה. המשטרה חזקה, אנחנו לא מפחדים ויכולים לבצע כל משימה שתוטל עלינו. אבל זאת סוגיה הרבה יותר מורכבת: המשטרה לא הורסת בתים — היא אמורה רק לאבטח את ביצוע ההריסות. ההריסה עצמה צריכה להתבצע על ידי הרשות המקומית, אבל מי שחוטף את הביקורת זה אנחנו".

     

    ושוטר מכפר־כנא, נניח, יבוא ויאבטח הריסת בית של תושב כפר־כנא?

     

    "לא, וזה גם לא יקרה. אנחנו נדאג ששוטר תושב המקום לא יעבוד ביישוב שבו הוא מתגורר, בדיוק כדי למנוע את אי־הנעימויות האלה".

     

    את ירושלים, בכל אופן, השאירו מחוץ לתחום של המינהלת.

     

    "המינהלת מטפלת בכל הארץ — למעט בירושלים. השר ארדן החליט שהיא תישאר כמובלעת בטיפול משטרת המחוז. יש שוני גדול בין הזהות והעוינות של תושבי הכפרים מסביב לירושלים לכפרי הגליל".

     

    לבד לא נצליח

     

    אחת המשימות הגדולות שחכרוש הציב לעצמו היא גיוס המוני של שוטרים ושוטרות מקרב האוכלוסייה הערבית. כמה? ב־2015 שירתו במשטרה רק 431 שוטרים ממוצא מוסלמי. היעד השאפתני שהציב חכרוש הוא שבתוך חמש שנים המספר הזה יוכפל.

     

    כיצד תשכנע צעיר ערבי־ישראלי להתגייס לשורות המשטרה?

     

    "האזרח הנורמטיבי שזקוק לשירותי המשטרה יותר חכם מכמה מסיתים ברשתות החברתיות. עובדתית, בשלושת החודשים מאז שהמינהלת פועלת, הוגשו קרוב ל־1,600 בקשות להתגייס למשטרה. איך? אני אומר להם: 'אתם רוצים לשרת את האוכלוסייה שלכם? חשוב לכם הביטחון האישי של האזרחים? יפה. אז חוץ משוטר, מי יכול לתת לכם את השירות הזה?'

     

    "כך הם גם יפסיקו להסתכל על שוטר מבני עמם כעל אויב. ברגע שהמינהלת תהיה חזקה ברחוב ותטפל בפשיעה — האמון במשטרה יחזור. אני נגד מי שטוענים כי האוכלוסייה הערבית היא אלימה; זאת אוכלוסייה טובה ולא אלימה. אבל יש בשוליים אנשים אלימים, שקיבלו פחות טיפול משטרתי עד היום".

     

    אז אתה בא לצעירים וצעירות ערבים ואומר להם: "זאת המדינה שלכם גם, בואו תהיו שותפים". אבל אז הם רואים בטלוויזיה את ראש הממשלה מכריז שהם "נוהרים לקלפיות" ונתקלים לא פעם במדיניות חלוקת קרקעות ומשאבים מפלה ובגזענות. ואז הם ישיבו לך: "להתגייס לאן? זאת לא המדינה שלי".

     

    "אני לא הבטחתי מהפכה, אלא לעשות את עבודת משטרת ישראל — כולה לתועלת האזרח. לא הבטחתי גם שהשינוי יתחולל ביום־יומיים. צריך הרבה סבלנות ורצון טוב כדי להגיע לתוצאה שנהיה מרוצים ממנה. ואני פונה מכאן לכל האזרחים הערבים הנורמטיביים: מספיק לשבת על הגדר. בואו תשתפו פעולה איתנו ותעירו לנו אפילו אם לטענתכם אנחנו לא מבצעים את תפקידנו כמו שצריך. לבד לא נצליח במשימה הכבדה הזאת. יד אחת לבד לא מוחאת כפיים, צריך שתיים".

     

    לילדיך שלך, למשל, תמליץ להתגייס למשטרה?

     

    "חלקם כבר עשו את זה", צוחק חכרוש וממשיך בגאווה של אב: "נאג'ם, בת הזקונים שלי, היא חוקרת בתחנת עירון. חאלד בני הוא עורך דין בפרקליטות מחוז חיפה, ואחי ג'לאל חוקר בימ"ר צפון. שתי בנותיי האחרות מורות".

     

    נניח שבמאבק בעבירות סמים, רכוש ואלימות — רוב הציבור הערבי יתמוך בך. אבל תיאלץ להתמודד גם עם אירועים על רקע לאומני. סתם לדוגמה: נער בן 61 מכפר בוואדי ערה, שכרגע מפיץ בפייסבוק סרטוני הדרכה לרצח יהודים. והנער הזה יאמר לך: אדון חכרוש, זה העם שלי, והעם שלי במאבק. מה אתה אומר לו?

     

    "נושאים כאלה מטופלים על ידי השב"כ. אבל לשאלתך, עבריין הוא עבריין, ולא משנה מה האידיאולוגיה שלו. אם צריך לעצור — עוצרים. כשאתה בא לעצור מישהו בגלל שביצע עבירה, אתה לא יודע מראש את מי אתה עוצר ומאילו מניעים הוא פעל, וזה גם לא צריך לעניין אותך. תפקיד המשטרה הוא לשמור על הנפש ועל הרכוש, ולא כתוב על איזו נפש ועל איזה רכוש.

     

    "ולגבי מה שמתרחש ברשתות החברתיות, נפעל גם שם: אנחנו מקימים לראשונה עמוד פייסבוק של המשטרה בערבית. נעביר למגזר הערבי מה משטרת ישראל עושה, וגם נשמע תלונות וטענות שם כלפינו".

     

    היו עבריינים ערבים שביקשו הקלות או הנחות ממך?

     

    "לא, לא קרה לי אף פעם שניסו ללחוץ עליי או לקבל הקלות כי 'אני משלנו'".

     

    המינהלת החדשה קיבלה תקציב של שני מיליארד שקל לחמש שנים (בעיקר לבינוי תחנות ולכוח אדם) ומעסיקה כרגע 25 שוטרים ושוטרות מכלל האוכלוסייה. יש כאן, למשל, את רפ"ק דוניה נסאר, הקצינה הערבייה המוסלמית הבכירה ביותר במשטרה, לצד סנ"צ ערן שקד, ראש מדור שותפויות בקהילה, שדווקא כיהודי אחראי על קירוב הלבבות בין המשטרה לאוכלוסייה הערבית.

     

    מה ייחשב בעיניך הצלחה בתפקיד?

     

    חכרוש: "אנחנו נכנסים לתהליך. עד ששוטר יסיים את הכשרתו ויתחיל לעבוד, זה עניין של שנה במקרה הטוב. אבל אראה כהצלחה את עליית אמון הציבור הערבי במשטרה והורדת הפשיעה ברחוב הערבי".

     

    ומה לגביך? יש חלומות גם להיות המפכ"ל המוסלמי הראשון?

     

    חכרוש מחייך. "קצין במשטרת ישראל שאין לו שאיפות להתקדם ולהגיע לטופ — אין לו מה לעשות במשטרה". •

     

    shosh-m@yedioth.co.il

     

     

     

     

     


    פרסום ראשון: 23.11.16 , 09:46