yed300250
הכי מטוקבקות
    ש
    24 שעות • 23.11.2016
    האיש שהיה שם
    הוא היה במבצעים ובמקומות הכי רגישים של המודיעין הישראלי. עכשיו הוא מפרסם ספר עלילתי על המתרחש מאחורי הקלעים של עולם הצללים ושופך מעט אור על היחסים המורכבים בין הפוליטיקאים לאנשי המודיעין. וכן, השם יריב ענבר שבו חתם על ספרו הוא בדוי בהוראת הצנזורה
    אלעד זרט | צילום: יובל חן

    גם אחרי שהשתחרר משירות ארוך בתפקיד בכיר בקהיליית המודיעין, יריב ענבר (שם בדוי) לא באמת הצליח להשתחרר מהתפקיד. ההרגלים, המתח, הזיכרונות — המשיכו ללוות אותו בכל רגע בחייו החדשים. אז הוא החליט לכתוב ספר בדיוני המבוסס בקווים כלליים על עבודתו בשירות המודיעין. אחרי שעבר את מכשולי הצנזורה והתבקש לפרסם את הספר תחת שם עט — הרומן המסקרן "המטרה מקדשת" (הוצאת ידיעות ספרים), שעוסק במתרחש מאחורי הקלעים של עולם הריגול, נוחת בחנויות.

     

    בחור מאוד רציני, ענבר. מוקפד ומסודר. לפני כל משפט הוא שוקל וחושב, נזהר במילים. שנים אחרי שהשתחרר הוא עדיין נושא על כתפיו את עול התפקיד, ברית הסודיות שמלווה כל איש מודיעין. הוא גאה במה שעשה אך מסביר כי השנים שבהן היה בשירות בודדו אותו מן העולם, כמו היה דג בתוך אקווריום. "לעבוד בקהילת המוידעין", הוא אומר, "זה במובן מסוים כמו לחיות בבועה".

     

    תסביר.

     

    "במקומות האלה שבהם העשייה מבצעית ואינטנסיבית ביותר, אתה קם בבוקר נכנס לאוטו, נוסע לאיפה שאתה נוסע ואתה שם עד אמצע הלילה, אם בכלל אתה חוזר. וכל הזמן אתה על הקו הזה, כל הזמן אתה רק בתוך הסיפור הזה כאילו אין שום דבר אחר. אבל מצד שני, אתה עובד על הסיפור הזה שכולם במדינה מדברים עליו, אבל אתה לא באמת מתחכך עם רעשי הרקע. אתה לא קורא עיתונים, אתה רק מתעסק בעשייה הזו".

     

    וזה הפריע לך?

     

    "זה הגיע לרגע שמספיק. פתאום כשאתה מתנתק מזה אין את ההצקות, אתה יכול ללכת לחדר כושר ואתה מתחבר, שומע, מחליף דעות עם אנשים. בסופו של דבר פרשתי בגלל שהגעתי לעמדה שבשביל להתקדם ממנה הייתי צריך להיות פוליטיקאי, ואמרתי לעצמי שזה לא בשבילי הדבר הזה. רציתי להשאיר טעם טוב".

     

    לכל אחד יש מחיר

     

    עלילת "המטרה מקדשת" מגוללת את סיפורו של אורי, קצין ביון בכיר שמוטל עליו להציל סוכן חשאי לפני גילויו. האיום הזה מלווה את הסיפור על רקע פרשת חייל צה"ל השבוי בידי חמאס. דרך הפוליטיקה המסועפת וביטחונה של המדינה שעומד בסכנה, ניצבים גם חייהם האישיים של כל המעורבים בפרשה. מזכיר במשהו את פרשת גלעד שליט — הדמיון בכלל לא מקרי. אבל על זה בהמשך.

     

    "אני מכיר טוב מאוד את העולם הזה של גיוס סוכנים", מסביר ענבר ומיד מסייג שהוא בעצמו לא הפעיל סוכנים באופן ישיר. "גיוס סוכן זה ריגול, זה לגייס מישהו שימסור מידע על המדינה שלו. פגשתי עשרות סוכנים, אם לא יותר, במהלך השירות שלי, ובסוף מה קורה? אתה לוקח בן אדם וגורם לו לבגוד בכל מה שהוא מאמין בו. לא כל בן אדם מתאים לך. אתה צריך קודם כל שתהיה לו נגישות למידע כלשהו. יכול להיות אדם שמגיע ישירות אליך, אבל יכול להיות גם אדם שאתה סימנת ואז אתה אוסף עליו מודיעין. אומרים שלכל אחד יש מחיר, ואולי זה נכון. כי ברגע שאתה יודע מה אדם באמת צריך, הוא יהיה מוכן לעשות הכל כדי להשיג אותו. זה לא תמיד נמדד בכסף. בדרך כלל זה בא מצרכים יותר גדולים. ולכן צריך ללמוד את בן האדם כדי לבנות עבורו את ההצגה הזו שתפיל אותו".

     

    כמו מה למשל?

     

    "זה יכול להיות למשל טיפול רפואי לבן שלו שחולה במחלה חשוכת מרפא. אתה מתחזה לאיזה ארגון בינלאומי שבא להגיש לו עזרה, ושנייה לפני הניתוח אתה אומר לו 'חביבי, אנחנו המודיעין הישראלי, תמסור מידע או שאין ניתוח'. ככמות בני האדם, כך גם כמות הסיפורים והטריגרים לגיוס".

     

    בסיפור שלך הסוכן משוכנע שהוא פועל לטובת המדינה שלו.

     

    "יש כאלה שבאמת משוכנעים שהם פועלים מתוך כוונה טובה עבור המדינה שלהם. הם אומרים לעצמם, 'אני לא מרגל'. הם מאמינים שביום מן הימים הם יוכרו ככאלה שעשו טוב למדינה שלהם".

     

    מזכיר במובן מסוים את מסעב חסן יוסף, בנו של השייח' חסן יוסף ח'ליל ממנהיגי תנועת החמאס, שהיה סוכן חשוב מאוד של השב"כ.

     

    "זה סיפור מאוד חריג בנוף. גם בזה שהוא עצמו אומר שהוא היה סוכן של השב"כ. טוב, נו. בחייך. מוכרים לו את זה. פגשתי סוכנים שהיו משוכנעים שהם קצינים בצה"ל; עשו להם איזה טקס, הלבישו אותם במדים ואמרו להם אתם קצינים. העיקר שהם היו מבסוטים.

     

    "הסיפור שלו הוא לא דוגמה מייצגת להפעלת סוכנים. אין ספק שהיה שם משהו חריג לגמרי גם מבחינת המפעיל והרכז. אבל זה באמת מדגים את מה שדיברתי עליו. אם בן אדם כזה יכול לצאת נגד כל המשפחה והחינוך שלו ולבגוד בהכל, והוא אומר שהוא לא בוגד, ושלהיות איש חמאס מבחינתו זה לבגוד, זה בדיוק הדקויות שצריך לזהות כשמגייסים בן אדם. צריך להביא אותו להכרה הזו, לתודעה הזו".

     

    אבל יש קווים ברורים לתפקיד כזה?

     

    "לא באמת. קח את סדרת הכתבות של רונן ברגמן ב'7 ימים' על כל המעללים של הקג"ב בישראל. ישראלים בכירים, חברי כנסת, עבדו לטענת הקג"ב כסוכנים שלהם. תשאל את אותם ישראלים שטענו את זה עליהם והם יענו לך שלא היה ולא נברא. הם יגידו ששוחחו איתם על עניינים אינטלקטואליים, על הא ודא, והם לא קיבלו כסף אלא רק מתנות ודרינקים. מה סוכן בזה?! הם שואלים. אבל מה שהם לא מבינים זה שסוכן לא חייב למסור מידע במודע. יש כל מיני דרכים אחרות להוציא מידע מאנשים".

     

    הלקח שלא נלמד

    ענבר השתחרר מהשירות ב־2011, כמה חודשים לפני שגלעד שליט שוחרר. "הפרשה הייתה אז בשיאה", הוא אומר. "יצא לי במהלך השירות לגעת בפרשה בכל מיני מעגלים. כאיש מודיעין אני חושב שהפרשה הזו מטרידה מאוד. כמו עם רון ארד. איך יכול להיות שקהילת המודיעין הכי טובה בעולם, עם כל הסיפורים וכל המעשים לא מצליחה. איפה הבן אדם? וזה מקונן בך. זה לא עוזב".

     

    אז ענבר, 39, ששמו האמיתי אסור לפרסום כמו גם היחידה שבה שירת במודיעין, לא הפסיק לחשוב על אותם ימים גם לאחר שהשתחרר; על הפוליטיקה שהתערבבה בהחלטות המבצעיות, על המחיר שהתפקיד גובה מאנשי המודיעין, על הלקח שלא נלמד. את הכל הוא פרק בכתיבת ספר הביכורים שלו.

     

    "פרשת גלעד שליט הציקה לי הכי הרבה כשהשתחררתי", אומר ענבר. "ניסיתי לברר עם עצמי למה. היה לי המון זמן, ורציתי להבין מה האינטרסים של הקברניטים, מה הסיפור, למי מחכים? הרי ברור שבסופו של דבר ישחררו אסירים. מה, לא שיחררנו בעבר? מה קורה פה?"

     

    זה באמת היה ברור לך שבסוף ישחררו אסירים בתמורה להחזרת גלעד שליט.

     

    "כן, כמו שהיה בעבר. אבל אם אתה שואל אותי, הזמן שמחכים עד לעסקה, נובע מעניין של תעדוף. עבור הצד המדיני, זה רק צרות. אם תשחרר איך תיתפס? ישבתי מספיק זמן במקומות שמקבלים החלטות, ואתה רואה תמיד מתי הם מבינים שהם חייבים לקבל החלטה".

     

    מתי? כשהלחץ הציבורי מגיע לעוצמה כזו שאי־אפשר כבר לשאת אותו בלי לשלם מחיר.

     

    "יש הרבה אינטרסים בדבר הזה. מאבק, משפחה, לחץ וכדומה. בסופו של דבר הלחץ הציבורי הוא שהביא לשחרור. במהלך כתיבת הספר גלעד שליט שוחרר ואני הייתי אחרי 40 עמודים ואמרתי 'פאק, הרסו לי את הסיפור'. עזבתי את זה לזמן מה, אבל אז הבנתי שזו סוגיה ממש מרכזית וזה יקרה שוב. הקטע הזה של חייל חטוף מעורר רעש גדול בציבור. זה נושא כבד. נושא שמשפיע מאוד על המדינה".

     

    כמה אירוע כזה מטריד באמת את קהילת המודיעין?

     

    "מאוד. זה אמנם לא האסון הכי גדול, כי זה לא איום קיומי. זה לא הגרעין האיראני, אבל אין ספק שזה מטריד. אתה רואה מה זה גורם במדינה. אתה משחרר מאות אם לא אלפי אסירים. הם תמיד ינסו לחטוף, המוטיבציה הזו קיימת אצלם כל הזמן".

     

    זה לא מארב של גולני

     

    ענבר גדל בצפון, למד בפנימייה הצבאית בחיפה והתגייס לצנחנים. במהלך השירות התגלגל ליחידת המודיעין, ושם שירת שנים ארוכות בתפקידי מפתח רגישים, עד שהבין שכדי להתקדם הוא צריך להקדיש זמן רב גם לפוליטיקה פנימית ולא רק לעבודה המבצעית, ולכן פרש. כיום עוסק ענבר ביזמות ובייעוץ בתחומי המודיעין והטרור. הוא נשוי ואב לשתי בנות.

     

    "אני אף פעם לא הייתי בדרג בכיר שקובע מדיניות", הוא מסביר. "החוויות שלי עם הקברניטים הפוליטיים מגיעות לכאורה ממקום טקטי של פעילויות מסוימות, אבל זה לא עוד פעילות כמו מארב של גולני. הפעילויות הקריטיות שבהן עסקתי, דרשו אישור של ראש ממשלה ושר ביטחון".

     

    אתה מתאר בספר בין היתר את המתח שבין הממשלה לגופי המודיעין.

     

    "במהלך השירות שלי, הצגתי לקברניטי הממשלה את מה שידוע לי. עניתי על שאלות ששאלו אותי. אין משחקים. נמצאים איתך דרגים כאלה של שר ביטחון וכו' — הפוליטיקה מתערבבת. הייתי בתקופה של אולמרט, וראיתי את המתחים בין ראש הממשלה לשר הביטחון. יש פוליטיקאים שמבינים, כאלה שפחות, כאלה שיורדים לרזולוציות. אולמרט, למשל, הרשים אותי מאוד בשאלות שלו".

     

    כמה המודיעין מתייחס לביקורת מצד הממשלה?

     

    "מתייחסים, ברור, זה המקצוע שלנו. אבל אנחנו לא נותנים לביקורת הזו לחלחל פנימה. דעת הארגון קיימת והיא נשארת כזו. בסיפור של שליט זה בא לידי ביטוי טוב מאוד. איך יכול להיות שראש השב"כ יובל דיסקין הציג דעה ברורה מאוד לגבי עסקת החילופים בהסתמך על מפת המודיעין, על מחקר, על כל התמונה המלאה. ופתאום אחרי שהוא מתחלף יש דעת ארגון אחרת? איך זה יכול להיות? מה תמונת המודיעין השתנתה בן רגע?".

     

    איך זה קורה באמת?

     

    "המודיעין הוא עובדות. אבל ההמלצה היא בסופו של דבר של הדרגים הגבוהים. התחושה שלי היא שלא תמיד מה שלמטה עולה למעלה כמו שצריך. כל אחד יודע להציג לעצמו איך להציג את הדברים שיתאימו למטרה שלו. אתה לא יכול לשנות את האמת? תנסה לסובב אותה אחרת או להגיש את זה אחרת, זה ייכנס בדלת האחורית. כמו שהיה עם שליט. זה לא משנה כמה תמשוך את זה, מה שהיה אמור לקרות, קרה".

     

    קהילת המודיעין נכשלה בחטיפת שליט?

     

    "הדעה הרווחת בקרב הציבור היא שיותר מחמש שנים יש חייל בשבי חמאס ואף אחד לא יודע להגיד איפה הוא. אם ידעו או לא ידעו בפועל — זאת רק ספקולציה, כי כמובן יכול להיות שידעו טוב מאוד אבל המיקום היה כל כך בעייתי שלא הייתה יכולת לפעול כירורגית ולחלץ אותו. אם אכן לא ידענו כלום, אני אישית חושב שכל איש מודיעין שמכבד את המקצוע שלו, צריך להודות בלב שלם באי־הצלחתה של המערכת לספק את הסחורה. "מה שיותר חשוב בעיניי, זה שאירוע מהסוג הזה אינו עומד ותלוי רק בקהיליית המודיעין. זה לא אחד או אפס: אם יודעים איפה אז מחלצים ואם לא יודעים אז מחכים".

     

    מה יקרה בפעם הבאה שייחטף חייל?

     

    "בפעם הבאה, ותהיה פעם הבאה, כך ההיסטוריה הוכיחה, למערכת הביטחון תמיד יהיה את אותו התפקיד — לעשות את כל המאמצים, למצוא ולייצר אופציה צבאית לשחרור החטוף. הלקח הגדול יותר קשור לאיך ינהג הדרג המדיני. אבל זה אולי כבר נושא לספר הבא". •

     


    פרסום ראשון: 23.11.16 , 22:27
    yed660100