ניצב ג'מאל חכרוש עמד בשקט והביט בעיניים עצובות ברכב הדומם. מסביב, ההמולה הרגילה של זירת רצח שזה עתה התגלתה: חוקרים, כוחות תגבור, אנשי מז"פ שמחפשים ראיות וסקרנים שמתגודדים מרחוק. חכרוש עוד הספיק לראות את כוחות מד"א מוציאים מהרכב את קורבן הירי ודוהרים לבית החולים פוריה בטבריה, שם נקבע מותו. על פרטי הפרשה הוטל צו איסור פרסום.
בשנותיו הארוכות במשטרה חכרוש כבר נכח בהרבה מאוד זירות פשע – חלקן קשות מאוד — אבל משהו בכל זאת היה שונה הפעם, ולא רק בגלל שהרצח התרחש בכפר־כנא, היישוב שבו חיים הוא ומשפחתו. הפעם, הפשיעה הגואה במגזר הערבי הגיעה גם אל משפחתו של הניצב: קורבן הירי היה אחיינו האהוב, ענאן חכרוש, בן 48.
וזו הסיטואציה שאומרת הכל בעצם: יום שישי האחרון, כפר־כנא. ניצב ג'מאל חכרוש, הניצב המוסלמי הראשון במשטרת ישראל ומי שעומד בראש המינהלת החדשה שתפקידה להיאבק בפשיעה במגזר הערבי – עומד ומביט ברכב שבו לא מכבר נורה למוות אחיינו.
ניצב חכרוש, איך נודע לך על האירוע?
"ביום שישי בשעות הבוקר הייתי בביקור בבית משפחת אשתי בכפר־כנא, ואז שמענו לפתע קולות ירי. בהתחלה לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות, כי לצערי קולות ירי כאלה נשמעים מדי פעם בכפרים הערביים. אבל לאחר כמה דקות שמענו צעקות וקריאות בחוץ: 'זה ענאן, ענאן!' ואז הגיעה הבשורה המרה, כי אחייני הוא זה שנפגע ונהרג כתוצאה מהמקרה הנורא".
מה עבר לך בראש כשראית אותו?
"המפגש עם מותו של קרוב משפחה, על אחת כמה וכמה בנסיבות כאלה, הוא קשה מאוד. לראות את האחיין שלי מתבוסס בדמו, זאת תמונה נוראית שאראה לנגד עיניי לעולמים".
הטרגדיה הזו פוגשת אותך לא רק כבן משפחה, אלא גם כראש המינהלת שאמורה להיאבק בדיוק ברציחות כאלו.
"כן", נאנח חכרוש, "ידעתי שאני יוצא לשליחות קשה ומאתגרת, אבל לא שיערתי לעצמי כי הקושי הזה יפגוש אותי כשם שהוא פוגש אחרים על סף דלתי. אבל לצורך העניין, ילדיו של אחייני אינם שונים מילדיהם של כל קורבנות האלימות באשר הם. במצב הקיים, הקלות הבלתי נסבלת של נטילת חיי אדם זועקת לשינוי קיצוני".
לא הרחק מהזירה שבה נורה למוות האחיין מתגוררת משפחת חכרוש: אב המשפחה ג'מאל, אשתו סנא וארבעת ילדיהם. למרות שחכרוש עצמו, כמובן, לא ממונה על תיק החקירה, הרצח הזה בכפר־כנא הוא אחד מהמצבים האלו, שמבהירים באיזה מצב רגיש הוא נמצא: מצד אחד, הוא הערבי־ישראלי הבכיר ביותר במשטרת ישראל והניצב המוסלמי הראשון; ומצד שני, הוא סופג מצד מכריו ושכניו ביקורת – חלקה מוצדקת – על אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בפשיעה ביישובים הערביים.
המתיחות הזו היא אולי הסיבה שבגללה חכרוש לא חשב פעמיים, כשלדרגות הניצב שהוצמדו לכתפיו הוצמד גם תפקיד חדש – וטעון במיוחד — במשטרה: ראש המינהלת האחראית על המאבק בפשיעה שמשתוללת במגזר. "ממילא", כך הוא אומר בראיון מקיף ראשון, "אני רגיל לחטוף משני הצדדים: אלו קראו לי משת"פ, ואלו לא רצו ששוטר מוסלמי יטפל להם באירוע".
וכשעלבונות כאלו הוטחו בך, מה ענית?
"אזרח שכועס על המשטרה - לא משנה מה מוצאו, ערבי או יהודי, לא משנה אם הוא אשם או לא - תמיד ייאחז במוצא שלך. האזרח הערבי הממוצע, למשל, יגיד לך שתפקיד השוטר הוא לרשום דוחות תנועה לא מוצדקים, לעצור אנשים חפים מפשע ולהרוס בתים. לתפיסתו, השוטר היהודי רואה בו אויב. אבל אם תשאלי אותו: 'או־קיי, אז אתה יכול להסתדר בלי המשטרה?' הוא ישתתק. ואם תשאלי אותו: 'ונניח שהייתי שוטר יהודי — היה עדיף לך?' הוא גם ישתוק".
ואם האזרח יהודי?
"בהתחלה גם אזרחים יהודים לא אהבו ששוטר ערבי טיפל בהם. הייתי מגיע לאירוע, והיו אומרים: 'מה פתאום ערבי מטפל באירוע שלי?' עניתי: 'אני שוטר, זה תפקידי'".
ההערות האלו מכאן ומכאן, כל כך הרבה שנים, לא פוגעות?
"בהתחלה אולי זה קצת הפריע, אבל עם השנים כבר לא. שוטר במשטרת ישראל לא בוחר את הקליינטים שלו. כשהוא יוצא לאירועים, הוא לא יודע מראש את מי הוא יפגוש. גם בתפקידים הראשונים שעשיתי, לא היה לי פשוט להיות ערבי־מוסלמי במשטרת ישראל או לפקד, למשל, על תחנת עפולה בתקופת הפיגועים ב־2004. אני יודע שהיו באותה תקופה כאלו שהרימו גבה. והאמת? אני מבין אותם".
מבין אותם? למה?
"כי גם אני במקומם הייתי חושב אותו דבר. אבל לא לקחתי את זה קשה".
