האמת העירומה
עומר ברק החליט להתמודד עם השדים הפרטיים בדרך של טיפול בהלם. אז הוא בילה ערב במסיבת עירום בפאב במודיעין
אחי", מישהו דופק על דלת תא השירותים שבתוכו אני נעול כבר 20 דקות, "הכל בסדר?"
ובכן, אחי, אם אתה מוכרח לדעת, אז התשובה הקצרה היא "לא". התשובה הארוכה, אם כבר התעניינת, היא שלפני 20 דקות קלטתי שאני עירום באמצע פאב הומה אדם.
כן, עירום. לגמרי. לא עירום חלקי, לא בתחתונים, וגרוע מכל: לא חולם. לא שלא ידעתי את זה כשנכנסתי לשירותים, כן? עד עכשיו יש לי זיכרון מעומעם שבו אני מסיר את מכנסי הג'ינס שלי, אבל מתברר שזה דבר אחד לדעת שאתה עירום בפאב, ודבר אחר לגמרי לראות פתאום את גומות החן על החזה שלך ואת הבטן שלך ואת חריץ הישבן, משתקפים בחדר שירותים עמוס מראות. אז עכשיו אני בתא. נעים לי בתא. בתא אין אף מראה.
כן, אני יודע, אני רחוק מלהיות הבן אדם העירום היחיד בפאב הזה. למעשה, מחוץ לתא נמצאים עוד 74 אנשים שכולם — וזו בהחלט הפעם האחרונה בחיים שהאינפורמציה הזו תשמח אותי באיזושהי דרך — נטולי בגדים. ובכל זאת, אף שהלילה הזה הוא על טהרת הגוף הלא מושלם, ואף שלסאגת הפאניקה הזו קדמה שעה וחצי שבה ישבתי עם החבר'ה — נכון, בחושך, צמוד לקיר, משלב רגליים על כיסא, אבל היי — עירום לגמרי, אני לא מצליח לגרום לעצמי לשחרר את המנעול של הדלת, ובעיקר את מראה הגוף החשוף שלי, שהעיניים שלי מסרבות לעכל בסיטואציה הנוכחית.


מומלצים