מחלון משרדו רחב הידיים של איש העסקים מיקי גנור נשקפים בנייני מחנה הקרייה בתל־אביב. הוא יושב מאחורי שולחן מהודר, לבוש חליפה כהה, שיחד עם גילוחו ותסרוקתו המוקפדת משווים למעמד אווירה של הוד ויוקרה. קולו העבה, לחיצת ידו האיתנה ומבטו שננעץ ברוב קשב בבן שיחו תורמים אף הם לתחושה שכאן נוח לעשות ביזנס.

את המפגש עימו קיימנו במאי 2011, בעקבות מידע שהתגלגל אלינו לפיו הוא מעורב בעסקי הצוללות של ישראל וגרמניה, על רקע הדיונים שהתקיימו אז לגבי הוספת צוללת שישית לצי של חיל הים. גנור הודה בפנינו שהוא משמש כנציג המספנה הגרמנית HDW בישראל, אך את השיחה משך שוב ושוב לעסקי הנדל"ן הפרטיים שלו. אחד ממקורביו סיפר לנו אז כי הקשר בין גנור והמספנה נוצר לאחר שאחת החברות בתאגיד הגרמני "טיסנקרופ", לו שייכת המספנה, שכרה משרדים במבנה מסחרי בבעלותו של גנור בגרמניה. אותו אדם גם התעקש כי באותה עת כיהן גנור כנציג החברה בישראל ללא תשלום. "הפעילות שלו עבורם היא מינורית בהשוואה לשאר הפעילויות העסקיות האחרות המשותפות ביניהם", הוסבר לנו אז. "מצד שני, זה תפקיד דיסקרטי שיכול לסייע בבניית קשרים, אז הוא הסכים בשמחה להצעה".

עד סוף השבוע שעבר היה גנור אלמוני כמעט לחלוטין. אלא שאז הגיעה חשיפת ערוץ 10, שהבהירה כי גנור חולק לפחות שני דברים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו: הרצון לרכוש עוד צוללות מגרמניה, והעובדה שאת כל אחד מהם מלווה עו"ד דוד שמרון. לפי הפרסומים קידם נתניהו מהלך לרכישת שלוש צוללות מגרמניה בניגוד לעמדת שר הביטחון דאז משה (בוגי) יעלון ואנשי משרדו – מהלך שיאפשר לגנור, לקוחו של שמרון, לגזור קופון שמן. במקביל פעלו גנור ושמרון כדי שאחזקת הצוללות תעבור מידי המספנה של חיל הים למספנה הגרמנית שמייצג גנור. כתב "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע חשף השבוע את מסכת הלחצים שהפעילו השניים על יו"ר ההסתדרות ועל יו"ר ארגון עובדי צה"ל בניסיון לשכנעם שיסירו את התנגדותם למהלך.

בשבוע האחרון חזרו נתניהו ושמרון שוב ושוב על גרסתם לפיה שמרון לא יידע את נתניהו לגבי מעורבותו בעסקת הצוללות. שמרון עצמו טען כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו. ביום רביעי הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי הורה למשטרה לפתוח בבדיקת הפרשה.

בעוד שהסיקור התקשורתי סביב הפרשה התמקד בנתניהו ובשמרון, דמותו של הגיבור השלישי בסיפור נחשפה אך במעט. השבוע ניסינו לחזור אליו, אבל גילינו כי הדלת שהייתה פתוחה בפנינו לפני חמש שנים נסגרה. גנור סכר את פיו. "הוא לא מתראיין", הסבירה רעייתו אילנה כשביקשנו לשוחח עימו. זה לא מפתיע: עוד לפני שהתפוצצה הפרשה נמנע גנור מחשיפה שלא לצורך, וגם כשהתראיין בעבר בנוגע לעסקיו הוא עשה זאת בצורה מדודה וחפוזה ואז שב ונעלם – ממש כמו הצוללות שאותן הוא מנסה למכור לישראל.

זרועות גם באוסטריה

הרומן של גנור (65) עם כלי השיט החל עם גיוסו לחיל הים, בסוף שנות ה־60. לאחר סיום קורס החובלים הוא התקדם בתפקידים פיקודיים במערך ספינות הטילים עד שהתמנה למפקד סטי"ל. "הכרתי אותו כשהיה קצין מחלקה צעיר", מספר תת־אלוף (מיל') אריה רונה, ששימש כמפקד שייטת סטי"לים בתחילת שנות ה־80. "זכור לי שהוא היה קצין טוב. בסך הכל רק הטובים ביותר מתקבלים להיות מפקדי ספינות". קצין נוסף ששירת באותה תקופה בחיל הים מספר גם הוא כי גנור היה "קצין מצוין, אחד שאני זוכר לטובה".

לאחר שהשתחרר משירות קבע בדרגת רב־סרן החל גנור לעבוד כמהנדס אלקטרוניקה בחברת תדיראן. "הייתי נציג של החברה בווינה", סיפר ב־2009 בראיון לעיתון "דה־מרקר". "כשבני גאון ז"ל החליט לפרק את תדיראן, נשארתי בלי עבודה".

משם התגלגל לעסקי הנדל"ן. עורך דין ישראלי שעימו שוחחנו השבוע סיפר כי גנור הצליח ליצור קשרים טובים עם הבנק האוסטרי "פולקס־בנק". הקשרים הללו סייעו לו כמתווך בין הבנק ליזמים שביקשו אשראי עבור פרויקטים נדל"ניים במזרח אירופה. במקביל החל להשקיע בעצמו בתחום הנדל"ן באירופה. בשנת 2006 חבר לד"ר הלמוט טומאנק, אחד מבכירי הבנק האוסטרי, והשניים הקימו חברת השקעות בינלאומית בשם "הולמרק פרופרטיס", שמשרדיה ממוקמים כיום בקומה 18 של מגדל המוזיאון היוקרתי בתל־אביב. סניף נוסף של החברה נמצא בווינה, בירת אוסטריה. באתר האינטרנט של החברה נכתב כי היא ביצעה עסקאות בלמעלה משני מיליארד יורו. על גנור נכתב שם כי הוא "בעל ניסיון עשיר של כ־15 שנה בשוק הנדל"ן האירופי (...) איש עסקים מוכר ומוערך בשוק הישראלי, בעל מערכות יחסים קרובות עם גופים מוסדיים וממשלתיים".

בדיקה ברשם החברות מעלה כי גנור מעורב כיום כבעלים או שותף בלא פחות משמונה חברות. אחת מהן היא "ט.ג ישראל – ייעוץ ימי בע"מ", שלפי מסמכיה פועלת לצורך "מתן ייעוץ לגופים וצדדים שלישיים בניהול מו"מ ועסקאות עם משרד הביטחון".

"גנור ממעט להיות בבית", מספר אדם שעובד במחיצתו. "הוא נמצא על הקו גרמניה־קפריסין־ישראל". הניסיון לאתרו השבוע הביא את כתב "ידיעות אחרונות" איתן גליקמן לקיסריה, אז התברר כי גנור מתגורר בבית שכור שאינו נחשב למפואר במיוחד ביישוב היוקרתי, דבר מפתיע בהתחשב במעמדו. אגב, לחובבי הקונספירציות: הבית ממוקם בתים ספורים בלבד מהווילה של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ב־2003 כמעט נכנס גנור למועדון המצומצם של בעלי קבוצות כדורגל בישראל, כשבחן את רכישת הפועל חיפה יחד עם מספר אנשי עסקים נוספים. "גנור היה אוהד הפועל חיפה, והבן שלו שיחק אז בנוער של הקבוצה", מספר אבי קאופמן, שהיה אז מנכ"ל הקבוצה. "באותם הימים אשתו אילנה התנדבה לשמש כמנהלת קבוצה בנוער ובאמת הבית שלהם, שהיה אז בחיפה, היה פתוח והם אירחו הרבה ערבי קבוצה. המועדון היה בקשיים ורצינו ליצור מצב שכמה אנשי עסקים ייקחו את הקבוצה. שכל אחד יגייס 200 עד 250 אלף דולר וככה הנטל לא ייפול על אדם אחד. בסוף זה לא הסתדר. בתקופה ההיא הוא היה מגיע עם אשתו והילד למשחקים. איש חייכן, נעים הליכות, קשוב, בחור אינטליגנטי מאוד".

נכנס לנעליים של ברקת

ב־11 במאי 2015 חתמו משרד הביטחון ומספנת HDW הגרמנית שמייצג גנור על הסכם לרכישת ארבע ספינות סיור עבור חיל הים. "הספינות נרכשו במסגרת תוכנית ההצטיידות שאישרה הממשלה להגנה על ה'מים הכלכליים' של מדינת ישראל – האסדות לחיפוש ולהפקת גז במרחב הימי הכלכלי שממערב לחופי ישראל", נאמר בהודעה שפירסם משרד הביטחון באותו יום. "היקף העסקה נאמד ב־430 מיליון יורו. כשליש ממנו ימומן באמצעות מענק מיוחד של ממשלת גרמניה בגובה 115 מיליון יורו". בתמונה שצולמה במהלך טקס החתימה על ההסכם, שנערך בקרייה בתל־אביב, נראים מנכ"ל משרד הביטחון דאז דן הראל ומנכ"ל המספנה אנדריאס בארמסטר חותמים על המסמכים בעוד גנור, מחויך במיוחד, עומד מאחוריהם ואוחז בכתפיו של הגרמני.

הקשר בין גנור למספנה הגרמנית החל חמש שנים קודם לכן, ב־2010. הוא לא היה הישראלי הראשון בתפקיד. קדם לו תת־אלוף בדימוס ישעיהו (שייקה) ברקת, שכיהן בין השאר כראש מחלקת מודיעין של חיל האוויר במלחמת ששת הימים וכעוזר הנספח הצבאי בוושינגטון במלחמת יום הכיפורים. ברקת עבד עם המספנה כ־25 שנה, והיה מעורב בעסקת רכישת חלק מצוללות הדולפין. "בניגוד לאופי העבודה של גנור, שמזכיר יותר ביזנסמן, ברקת היה קרוב למספנה עצמה, ולא עסק כלל בפן הפיננסי של העסקאות", אומר גורם שמעורה בפרטים. בעבר פורסם כי גנור התמנה לאחר שברקת הוזז מתפקידו בפתאומיות, פרט אותו סירב ברקת לאשר או להכחיש השבוע. "אני לא מדבר על העניין הזה", חזר ואמר.

ב־2011 שוב מצא עצמו גנור בעמדת השפעה, כשקפריסין החליטה למנותו לקונסול הכבוד שלה בישראל – תפקיד שלא היה קיים עד אז. בטקס שנערך עם כניסתו לתפקיד התחייב גנור "לקדם פרויקטים כלכליים מגוונים מול ישראל", בדגש על תחום "התשתיות ופיתוח שדות הגז". בתמונה שצולמה במהלך הטקס, ושהתפרסמה השבוע שוב, ניצב גנור לצידו של אביגדור ליברמן, אז שר החוץ וכיום שר הביטחון. ליברמן הקפיד השבוע להבהיר כי הוא אינו חבר של גנור כפי שאולי ניתן להסיק מהצילום המשותף. בישיבת סיעתו אמר השר שפגש את גנור רק פעמיים בחייו – כמה דקות לפני הטקס, ובזמן הטקס עצמו. מעבר לזה, ציין ליברמן, הוא לא מכיר אותו.

אנג'ל דווקא לא מכיר

ליברמן אינו השר היחיד שמנסה להרחיק עצמו מגנור. גורם בסביבתו של שר התשתיות והאנרגיה יובל שטייניץ הודה בפנינו ששטייניץ נפגש בעבר עם גנור בפורומים רחבים של קצינים יוצאי חיל הים במסגרת תפקידו כחבר וכיו"ר ועדת החוץ והביטחון, אך הדגיש כי השר לא ראה אותו לפחות שלוש שנים, וכלל לא ידע שהוא מייצג את החברה הגרמנית.

התקשרנו השבוע לשגרירות קפריסין בניסיון להבין את תפקידו של גנור כקונסול כבוד, אך שם סירבו להתייחס לפועלו ואפילו לקבל מידינו שאלות בעניינו. "אנחנו לא נתייחס לשום דבר", הבהירה נציגת השגרירות. לפי האתר הרשמי של משרד החוץ הקפריסאי, גנור מחזיק במשרד מיוחד לצורך תפקידו במגדלי קיי באשדוד. התקשרנו למספר הטלפון של המשרד שמופיע באתר, באזור חיוג 08. "כן, מיקי", נשמע קול נשי, שציפה כנראה לשמוע את קולו של גנור מהצד השני של הקו. כשהבהרנו שאנחנו עיתונאים שמבקשים לשוחח עם גנור ולהבין את תפקידו הדיפלומטי, הסבירה נציגתו כי "מיקי הוא קונסול כבוד. זה כבוד שנותנים לכל אדם באשר הוא. אין לו תפקיד רשמי. תחפש בגוגל מה זה קונסול כבוד". במקום לחפש בגוגל נסענו לאשדוד כדי לחפש את משרדו של קונסול הכבוד גנור, אבל אז גילינו שבכתובת הרשומה אין וכנראה גם לא היה משרד כזה.

"אתה הראשון ששואל על משרד שקשור לקונסוליה של קפריסין", אמר השומר בכניסה, שנראה מבולבל מעצם השאלה. הוא לקח אותנו למשרדי חברת האחזקות של הבניין, שם פישפשו בניירת של שוכרי המשרדים. גם בדיקה זו העלתה שלקונסול הכבוד של ממשלת קפריסין לא היה מעולם משרד בבניין. התקשרנו שוב לטלפון שמופיע בדף האינטרנט. "הולמרק שלום", ענתה אותה מזכירה, שהודתה הפעם שהיא כלל לא יושבת באשדוד, אלא במשרדי חברת הנדל"ן של גנור בתל־אביב.

"אנחנו במגדל באשדוד. את יכולה לכוון אותנו למשרד הקונסול?" ביקשנו.

"אני לא מכירה את אשדוד אישית, ולהגיד לך איך להגיע אני לא יודעת", השיבה לפני שסיימה את השיחה.

והנה עוד תפקיד שבו מחזיק כיום גנור: חבר הוועד המנהל של המרכז האקדמי רופין. באתר המכללה מופיע גנור ברשימה של תשעת חברי הוועד המנהל, כשלצד שמו התואר "בעלים הולמרק נכסים". כמו כן מוזכר שמו ברשימת 47 חברי חבר הנאמנים של המוסד האקדמי, הכוללת אנשי עסקים מוכרים כדוגמת אודי אנג'ל לצד ביטחוניסטים כמו ראש המוסד לשעבר שבתי שביט והאלוף (מיל') אורי אור. כשביקשנו לברר כיצד התמנה לתפקידים הללו ואם תרם כסף למוסד, הופתעה דוברת המכללה רונית שוורץ בן דוד מפנייתנו. "אתה בטוח שהוא בוועד המנהל?" השיבה בשאלה. לאחר בדיקה שקיימה אישרה שהוא אכן אוחז בתפקיד ומסרה: "מיקי גנור נבחר ביוני 2014 לשמש כחבר בחבר הנאמנים ובוועד המנהל בהליך בחירות מסודר. מר גנור (או חברות שהוא מייצג) לא תרם למרכז האקדמי רופין".

ברופין סירבו לפרט כיצד מונה גנור לתפקיד או מי העלה את שמו והציעו שנדבר עם אודי אנג'ל. אנג'ל מסר כי הוא כלל לא מכיר את גנור.

מפקד חיל הים לשעבר האלוף (מיל') אלי מרום (צ'ייני) סירב לספר על הקשר ביניהם. "אין לי כוונה להתייחס לעניין הזה", אמר לנו ואז הוסיף: "אני גם לא מתעסק בצוללות. נראה לי שכל העיסוק בנושא זה לכלוך וטינופת, ואני לא רוצה להיות שם".

עו"ד שמרון מסר בתגובה: "ייצגתי את מיקי גנור מול המספנה הגרמנית בחלק מהתקופה שבה היה עימה בקשר. לא ייצגתי אותו בשום צורה ואופן מול משרד הביטחון בעסקת הצוללות וכלי השייט האחרים". ¿

good.guy953@gmail.com