אִם אָדָם נוֹפֵל מִמָּטוֹס בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

רַק אֱלֹהִים לְבַדּוֹ יָכוֹל לְהָרִים אוֹתוֹ.

אֱלֹהִים מוֹפִיעַ אֶצְלוֹ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

וְנוֹגֵעַ בָּאִישׁ וּמֵפִיג אֶת יִסּוּרָיו.

אֱלֹהִים אֵינוֹ מוֹחֶה אֶת דָּמוֹ

כִּי הַדָּם אֵינוֹ הַנֶּפֶשׁ,

אֱלֹהִים אֵינוֹ מְפַנֵּק אֶת אֲבָרָיו

כִּי הָאִישׁ אֵינוֹ בָּשָׂר.

אֱלֹהִים גּוֹחֵן אֵלָיו, מֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ וּמַבִּיט בּוֹ.

בְּעֵינֵי אֱלֹהִים הָאִישׁ הוּא יֶלֶד קָטָן.

הוּא קָם בִּכְבֵדוּת עַל אַרְבַּע וְרוֹצֶה לָלֶכֶת,

וְאָז הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם לָעוּף.

עֲדַיִן הָאִישׁ מְבֻלְבָּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ

שֶׁנָּעִים יוֹתֵר לְרַחֵף מֵאֲשֶׁר לִזְחֹל.

אֱלֹהִים מְבַקֵּשׁ לְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ

אֲבָל הוּא מִתְמַהְמֵהַּ,

הוּא אֵינֶנּוּ רוֹצֶה לְהַבְהִיל אֶת הָאִישׁ

בְּאוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה.

אִם אָדָם נוֹפֵל מִמָּטוֹס בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

רַק אֱלֹהִים מַכִּיר אֶת סוֹף הַנְּפִילָה.

מתוך: כל השירים /

הוצאת הקיבוץ המאוחד