מנוחת הלוחמים

יום חמישי, 10:30: שריפה פורצת "הכי קרוב לבית" – בתחנת מכבי האש בחיפה.

מפקד מכבי האש בחיפה, טפסר בכיר אבי תמרי, מספר: "בזמן שאנחנו מגינים על התחנה שלא תישרף, מגיע דיווח על שריפה ברחוב אח"י דקר ברוממה החדשה. אני מזרים לשם צוות, ואחרי כמה דקות מקבל מהם דיווח שזה נראה קשה מאוד: האש מתפשטת בין הרחובות. אני מוציא לשם כבאים מכל התחנות בעיר. להערכתי יש פוטנציאל שזה יתפתח למשהו גדול – עם סכנה לחיי אדם".

11:00: לוחם האש ישראל גרינברג עומד מול הלהבות שמבעירות את הבניינים. "אנשים בורחים לכל עבר, אנחנו רואים אנשים צועקים 'הצילו' מהקומה הרביעית של בניין. בקשר מעבירים אלינו עשרות קריאות מבניינים סמוכים. צריך להחליט מי במצב הכי מסוכן".

12:30: מ"מ נציב הכבאות, טפסר בכיר שמעון בן נר, מכריז על גיוס כללי למען חיפה. כל לוחמי האש בארץ, כולל משאיות כיבוי מאילת וכבאים שנמצאים בנטף שבהרי ירושלים, יוצאים לעבר העיר.

15:30: בשטח הכינוס, חניון ענק סמוך לאיצטדיון סמי עופר, כל משאית כיבוי שנכנסת מקבלת כתובת מדויקת ויוצאת לזירה הבוערת. צוות מתחנת הרצליה בפיקודו של להב משנה דודו ארביב מקבל את גזרת דרך פרויד, העולה מהכניסה לעיר אל הכרמל.

16:00: אחרי דקה של טיפוס בכביש התלול והמפותל – הלוחמים מול הלהבות בשיפולי ההר, המאיימות להבעיר את מרכז הקונגרסים והקניונים שבמורד. "תומר, עוד מים, תן עוד מים", מכוון ארביב את שלושת הלוחמים בצוות שלו, המנסים לדכא את מוקד השריפה. "חייבים לכבות את האש, אחרת תוך דקות זה יכול להגיע לבתים ולעסקים למטה. אנחנו במלחמת בלימה", הוא מסביר.

16:30: מיכל המים ברכב הכיבוי מתרוקן. 4,000 ליטר הותזו לעבר השריפה – שסירבה לכבות. רכב כיבוי מתחנת אשדוד מגיע לסייע. אחרי 7,000 ליטר מכריזים על שליטה.

17:00: הכבאים יורדים למלא את הרכב במים ומתחילים לטפס חזרה בדרך פרויד. כעבור 500 מטרים הם מזהים עוד להבה בין העצים. הם מסתערים עם צינור, אך האש מתפשטת במורד ההר. "עוד צינור", צועק דודו, החבר'ה זורקים לו אחד, והוא רץ לתוך האש. הארבעה ממשיכים במאבק במשך שעות, עד שהאש דועכת, לא לפני שכילתה עשרות דונמים של צמחיה במורד ההר.

חצות: אחרי שבמהלך הערב הגיעו שלל קריאות למוקד, והכבאים תיזזו בכל העיר, מושגת שליטה על כל זירות האש הגדולות.

שש בבוקר, יום שישי: אין מוקדי שריפה חדשים. לוחמי האש יורדים להתרעננות בשטח הכינוס. דילול כוחות מתחיל. משחררים לוחמי אש חזרה לתחנות האם במרכז הארץ.

12:00: על כיסא הנהג במשאית הכיבוי ישן להב משנה דודו ארביב. העייפות הכריעה אותו. מיום שלישי הוא על הרגליים.

12:30: רכבים פרטיים נעצרים ליד חבורות לוחמי האש העייפים. אזרחים יוצאים מהם ומסתערים עליהם עם עוגות, קפה ואוכל בקופסאות. "באנו להגיד לכם תודה", הם אומרים, "הצלתם לנו את הבית". חבורה אחת מקימה אוהל עם מיטות עיסוי, לשחרר מעט את השרירים של לוחמי האש.

13:00: צוות מתחנת חיפה חילץ בלילה כלבה מבית בוער. מאחר שלא מצאו את הבעלים, היא הייתה איתם בתא הנהג בכל שעות הלחימה. הם מעבירים אותה לאישה שתשמור עליה עד שהבעלים יחזרו הביתה.

16:30: אין שריפות חדשות. טפסר בכיר תמרי מתחיל לסכם. "פחדתי מאסון לאומי עם מאות הרוגים", הוא מודה. "בשעות הראשונות, כשעוד שכונה ועוד שכונה הצטרפה למעגל האש, זה נראה כאוס חסר שליטה. פחדתי לשמוע בקשר על הרוגים. רק בסביבות ארבע, כשהכוחות מכל הארץ תפסו גזרות, הרגשתי הקלה".

יו"ר ארגון הכבאים אבי אנקורי, לוחם אש בתחנת הכיבוי בחיפה, מוסיף: "תשמע, פעם ראשונה בהיסטוריה של מכבי האש ששלושה צוותי כיבוי הגיעו מאילת לחיפה. הייתה פה היסטוריה".