חמישי 13 בדצמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    גלעד מוליאן על רקע ביתו באזור השריפה
    חדשות • 27.11.2016
    מלחמת דו־קיום
    הקהילה הדו־לשונית בחיפה נפגעה לא רק מהשריפות, אלא גם ממי שמנצל את המצב כדי להתנגח בערביי ישראל • "יותר מהאש הגדולה שפקדה אותנו, אנחנו מודאגים מאש השנאה"
    צחי דבוש

    "השכנה התקשרה כי ידעה שאני בבית עם שני הילדים חולים ואמרה לי שצריך להתפנות. שכנה נוספת, שעובדת באינטל, התקשרה ואמרה שהאש מתפשטת בוואדי מתחת לשכונה שלנו", מספרת תושבת רמת אשכול, שביתה פונה מיושביו ביום חמישי בצהריים, כשהאש התפשטה לכיוון השכונה.

     

    המשפחה שפונתה היא ערבית, שתי השכנות שהתקשרו הן יהודיות, וכולן חלק מהקהילה הדו־לשונית שמשלבת יהודים וערבים שחיים ביחד עם חינוך משותף. "קשה מאוד לשמוע כל פעם מחדש שמאשימים את הערבים במה שקורה במדינה. אנחנו ערבים, אבל לא עשינו את זה. חלק מהאוכלוסייה הערבית נפגעה בעצמה", אומרת אם המשפחה. "אנחנו פונינו מהבית כמו כל משפחה יהודית. הבן שלי חווה את הטראומה של לראות בתים בשכונה שעולים באש כמו כל ילד יהודי. אם יגלו שהמציתים הם ערבים, הם צריכים להיענש בצורה הכי חמורה שיכולה להיות. אבל אסור להאשים את כל הערבים בגלל כמה מחבלים".

     

    חן רפול-נתן והבנות
    חן רפול-נתן והבנות

     

    משפחת רפול־נתן, משפחה ערבית־יהודית המתגוררת בשכונת אחוזה, לא הייתה בבית כשהשריפות השתוללו בדרכן אל שכונות חיפה. האם רובא (35), האב חן (42) ושתי בנותיהם, בנות 4 ו־6, הם חלק מהקהילה הדו־לשונית בעיר. "אנחנו חיים פה בדו־קיום, אני מתה על העיר הזאת", אומרת רובא. "אני לא פוליטיקאית ולא חוקרת שריפות, אבל אם אלו הצתות צריך להעניש במלוא החומרה. אבל נשמע לי הזוי שערבים ירצו לשרוף את העיר הזו, הרי חיים פה גם ערבים".

     

     

    רובא רפול-נתן
    רובא רפול-נתן

     

    רובא מספרת שהיא אוהבת את אזור הכרמל, שבו היא מתגוררת. "אם מישהו הצית את הבתים האלה, הוא מחבל לכל דבר. זה אזור פסטורלי, אני חיה ונושמת את המקום הזה. השריפות נוגעות בי אישית. מי שבא לשרוף פה, לא אכפת לו אם זה יהודים או ערבים. הוא בא להזיק לכולם". ביום שישי בערב חזרו בני המשפחה לביתם, לאחר שלמרבה המזל לא ניזוק.

     

    גלעד מוליאן (35), אשתו יפית ושני ילדיהם מתגוררים בשכונת רוממה הישנה ומשתייכים גם הם לקהילה הדו־לשונית בחיפה. גם הם פונו מביתם במהלך השריפות. "כששמעתי שמתחילה השריפה הגעתי הביתה כדי לנסות להציל כמה דברים", משחזר מוליאן. "האש ממש נגעה בבניין והיה לנו חשש גדול שהיא תגיע לבלוני הגז. הפועלים הפלסטינים שעבדו בבניין עזרו לי בכיבוי האש. שני בניינים ליד, האש הגיעה לבלוני הגז. הם התפוצצו וכל הבניין התלקח. אם הם לא היו עוזרים לי, גם הבניין שלנו היה מתפוצץ".

     

    אחרי החוויה הקשה שעבר, חשוב למוליאן להעביר מסר נגד ההכללה שנעשית כלפי האוכלוסייה הערבית. "אני סומך על גורמי החוק ולוקח מהאירוע את הסולידריות הענקית שהפגינו כלפינו החברים הערבים מהקהילה. זה מוכיח שיש לנו גורל משותף בארץ הזאת. מחמם את הלב איך שהמשפחות עטפו וחיזקו אותנו ובאו לעזור. גם אם אלו פרחחים ערבים שהציתו את האש, הם החריג שלא מעיד על הכלל", הוא אומר. "יותר מהאש הגדולה שפקדה אותנו אני מודאג מאש השנאה. צריך להנמיך את גובה הלהבות".