שמונה כבאיות חצו ביום חמישי בלילה את המעברים גלבוע ליד ג'נין וג'יב ליד רמאללה, כשעליהן ארבעים כבאים פלסטינים — ארבעה צוותים בדרך לחיפה הבוערת ולאזור נטף וארבעה לנווה אילן שבהרי ירושלים, שם חברו לצוותי הכיבוי הישראליhם ונלחמו לצידם במוקדי השריפות.
"בלילה דילגנו בין כמה מקומות", סיפר נקיב (סרן) פהד תלאחמה, מפקד כוח הכיבוי שהופנה לאזור ירושלים. "התחלנו בהגנה על תחנת חשמל גדולה, אחרי שלוש שעות עברנו להגן על קווי מתח גבוה שהיו בסכנת שריפה, ולבסוף עם אור ראשון עברנו לכיבוי שריפות חורש יחד עם הכבאים הישראלים".
פגשנו אותם מאובקים ועייפים בצהרי יום שישי, כשהם ממתינים להקפצה הבאה. במהלך שהותם בישראל ספגו הכבאים ביקורת לא מועטה מגורמים פלסטיניhם שהתנגדו לסיוע, אבל נראה שאת פהד ואת שאר אנשי הצוות זה ממש לא מטריד. "אנחנו מרגישים מצוין עם זה שאנחנו יכולים לעזור. המשימה היא אחת — לכבות את השריפה, בין אם אנחנו צוות פלסטיני או ישראלי", הוא אומר. גם הכבאי מוחמד עמאירה נשמע נחרץ. "אני משוכנע במה שאני עושה. זו העבודה שלי. כשאנחנו זקוקים לסיוע בשריפות בגדה המערבית — הכיבוי הישראלי נרתם, וכך גם אנחנו מסייעים לכם".
שלוש שעות מאוחר יותר הוקפצו פהד והכבאים שלו לשריפה הגדולה שפרצה בנטף, וגם הצוותים הפלסטיניים ששהו בחיפה הועברו לגזרת הרי ירושלים כדי להשתת; במאמצי הכיבוי. הם עבדו במשך כל הלילה ובבוקר שבו לחפ"ק שהוקם בנווה־אילן, שם ציפתה להם הפתעה: יוסף נסאר, מפקד ההגנה האזרחית הפלסטינית (המקביל הפלסטיני לנציב כבאות ראשי בישראל), הגיע מרמאללה כדי לדרוש בשלומם ולוודא שהם מחזיקים מעמד. "אני מרוצה מאוד מהתפקוד שלנו בכיבוי", אמר לנו. "הצוות ששלחנו לכאן מאומן לכל תרחיש במטרה להגן על אזרחים".
הכבאיות הפלסטיניות החדישות בוהקות. מודל 2016, מתנת האיחוד האירופי. “הלוואי שכל הכבאיות שלנו היו משוכללות כמו שלהם”, אומר בחיוך אחד הכבאים הישראלים שפעלו במהלך הלילה עם הצוות הפלסטיני בשעה שהם מצטלמים יחד למזכרת. “הכבאים הישראלים מעולים”, אומר לנו עמאירה. “למדתי מהם הרבה דברים, כמו החשיבות של סבלנות בשריפות בסדר גודל כזה”.
