yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: יונתן בלום
    7 לילות • 29.11.2016
    פה זה כן אירופה
    לנתן גושן יש להיט של 50 מיליון האזנות, אבל הוא לא מעכל את המספרים ועדיין מתרגש מכניסה לפלייליסט גלגלצ. הוא רוצה להצליח בחו"ל אבל מסרב להופיע בשבת ולאכול משהו שספג אדים ממיקרוגל לא כשר. רוצה להקים משפחה אבל נפרד מארוסתו כי היא לא הייתה מספיק דתייה. 48 שעות בקופנהגן עם הזמר הישראלי שמאיים לכבוש את היבשת, אם אלוהים ירשה
    יניב חלילי, קופנהגן | צילום: יונתן בלום

    רעש מוזר בוקע מבעד לדלת חדר המלון שבו מתאכסן נתן גושן בקופנהגן. הדלת נפתחת ומקור הרעש מתברר כמייבש שיער, הפועל בעוצמה רבה. שרה נתניהו לא נמצאת בסביבה ולגושן אין שיער על הראש. למה צריך מייבש? ובכן, הוא אוחז במכשיר ומכוון אותו אל בגט מדוכא עם נקניק שהיה טרי כשהזמר היה בצבא. מייבש השיער לא יפסיק לחמם עד שהכריך יהיה אכיל בסטנדרטים הצנועים של גושן, כלומר יגיע לטמפרטורת החדר.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    צילום: עפר מאיר ויניב חלילי, עריכה: ווינט

     

     

    "אני אוכל כשר ומקפיד על כך מאוד", הוא אומר ומסביר שבחו"ל הוא לא אוכל אפילו פירות וירקות שמקום לידתם לא נודע. את הבגט העבש הוא קיבל אחרי שמנכ"ל הלייבל שלו בדנמרק התקשר לבית הכנסת המקומי ותהה אם הם יכולים לספק את ה"כושר פוד" הזה, שגושן מתעקש לאכול.

     

    "אסור לחמם אוכל במיקרוגל או בתנור שאינם כשרים", הוא מסביר, ולכן מייבש השיער עובד שעות נוספות ביומיים וחצי שבהן גושן מבלה בבירה הדנית.

     

    מבלה היא כנראה לא המילה הנכונה. גושן כאן בשביל לעבוד. מהר מאוד מתברר שממילא הוא לא נהנתן גדול. גם כשאנשי הלייבל האירופי מונים בפניו את שורת הישגיו בשנה האחרונה, גושן לא יודע איך לעכל ובטח לא לחגוג. כשמירה, המנהלת האישית שלו, מציעה שילכו לשתות בבר, עיניו של גושן מוארות לרגע: “כן, בואי נשתה יין". אבל אז הוא נזכר שהוא בקופנהגן ולך תמצא יין כשר. "חבל שלא קניתי יין בדיוטי פרי. אולי נתקשר לבית הכנסת ונשאל אם יש להם יין קידוש", הוא מציע וקובר את הלילה סופית.

     

     

    בלייבל הדני  אומרים שהוא משהו בין קולדפליי לוואן ריפבליק. גושן בקופנהגן
    בלייבל הדני אומרים שהוא משהו בין קולדפליי לוואן ריפבליק. גושן בקופנהגן

     

     

    * * *

     

    ודווקא יש לו מה לחגוג. הרמיקס לשיר שלו, Thinking About It, שיצא באירופה כמעט במקרה, חלף בשבוע שעבר את רף 50 מיליון ההאזנות בשירות הסטרימינג הגדול בעולם, ספוטיפיי. בחודשים האחרונים כבש הסינגל הזהה את המקום הראשון בתחנת הרדיו הפופולרית ביותר ברוסיה, התפוצץ בנורווגיה, בדנמרק, בשוודיה, בהולנד, שחה במצעדים לצד כרישים כמו אדל וג'סטין ביבר והשתחל לאוספי להיטים שנמכרו היטב. הבאזז הזה סידר לגושן חתימה בלייבל הדני 'דיסקו וקס' ששייך בחלקו לסוני העולמית. עכשיו הוא בקופנהגן עם פמליה צנועה, המנהלת האישית והמפיק הישראלי שלו, כדי לסגור פרטים לקראת צאת הסינגל השני שלו. אבל כאן חיכתה להם הפתעה.

     

     

    כובש את אירופה
    כובש את אירופה

     

    המנכ"ל ובכירי הלייבל יושבים מולו, על הקירות תלויים פוסטרים של האמנים הבינלאומיים של סוני - ביונסה, פארל, כריס בראון. יש לאן לשאוף. "היינו אמורים להוציא את השיר החדש, Home, החודש", מסביר תומאס דגן, מנכ"ל הלייבל, לגושן. "אבל Thinking About it צובר תאוצה בארה"ב. הוא מושמע שם המון בתחנות רדיו ובספוטיפיי". נתונים כמעט דמיוניים במונחים של אמן ישראלי מתחילים להישלף: "השיר הזה מתנגן 236 אלף פעמים ביום בסטרימינג בכל העולם. הנה", אומר אלכס פדרסן, הסקאוטר, פותח לפטופ ומראה לגושן גרפים בצבעים זרחניים. "במנהטן לבדה יש לך 2.6 מיליון מאזינים בספוטיפיי". "אתה מתכוון 2.6 מיליון האזנות בסטרימינג", גושן מנסה לתקן אותו, אבל אלכס מסביר לו - לאט ובזהירות - שמדובר במשתמשים שונים, יוניק יוזרס בעגה מקצועית. "2.6 מיליון אנשים שונים? ורק במנהטן?" - פוער גושן את פיו בתדהמה אמיתית.

     

    בקיצור, המנכ"ל אומר שצריך להמתין עד ינואר. “אנחנו רוצים להגיע למאה מיליון השמעות בספוטיפיי. ואז נחליט מתי לשחרר את השיר הבא בכל העולם בו־זמנית, כמו שעושים כל הזמרים הגדולים", הוא מסביר. רק אז, חצי שעה מתחילת הפגישה, גושן פושט את המעיל השחור העבה שלו. נהיה לו חם מהמספרים. בהמשך הפגישה קיים החשש שהוא יצטרך להתפשט לגמרי. הדנים רוצים לדבר על חוזה חדש. במקום ארבעה שירים - אלבום שלם שיאפשר חדירה לשווקים הגדולים בארה"ב, אנגליה וגרמניה.

     

    "צריך למצוא את הסוכנים הכי טובים להופעות חיות, להשיג חוזים ולהתחיל לעשות כסף", מודיע לו המנכ"ל.

     

    גושן מאזין לדברים ומבטו נודד החוצה, אל נוף הלבנים האדומות של קופנהגן. העיר הקרה והזרה עוד עשויה להפוך לביתו בשנה הקרובה, אבל הוא לא מעכל. "מה הם אמרו?" הוא שואל כשאנחנו יוצאים מהפגישה. "הם הציעו לך אלבום, מה יש להבין", מירה צוהלת ונוזפת כאחד. גושן עומד המום, לא מצליח להוציא מילה. צפצוף של הודעת ווטסאפ מעיר אותו. ואז תורו לקפוץ על מירה. השיר החדש שלו, 'חיכיתי', נכנס לפלייליסט גלגלצ. "אני לא מאמין, איזה אושר", הוא צורח בהתרגשות. עוברי האורח ברחוב הקפוא מביטים בו באימה.

     

     

    גושן בקופנהגן
    גושן בקופנהגן

     

    פלייליסט גלגלצ מרגש אותך יותר מהצעה לאלבום באירופה ומיליוני האזנות בספוטיפיי?

     

    “האחד לא בא על חשבון השני וישראל היא תמיד הבית. אבל כן, את ההצלחה בארץ יותר קל לי להבין, כי תכף יוצא האלבום הרביעי. את מה שקורה כאן, בחו"ל, אני לא מצליח לעכל. אני צריך שיסבירו לי".

     

    אז בואו ננסה. באלבום האחרון הקליט גם שיר באנגלית, Thinking About It, סתם בשביל הכיף. "אף אחד מאיתנו לא חשב על חו"ל. שרתי אותו קצת בהופעות, השמיעו אותו ברדיו ברמה סבירה. השיר נעלם והמשכתי הלאה. יום אחד קיבלנו מייל מהלייבל בדנמרק. הם סיפרו שילד בן 15 עשה רמיקס לשיר, העלה אותו ליוטיוב והשיר התחיל לתפוס. הם שאלו מי אני, אם יש לי עוד שירים.

     

    "ישבתי משובלל בבית. פתאום הטיסו אותי לצילומי הקליפ בבודפשט. מיליון אנשים על הסט, הכי מקצועי שיש. בחורה מההפקה רדפה אחריי כל היום ושאלה אם אני רוצה לשתות ולאכול. בסוף אמרתי לה, 'כפרה עלייך, יש כאן קיוסק ויש לי כסף. אני אקנה מה שאני רוצה'. אבל היא לא הניחה, 'זה התפקיד שלי, לדאוג לך'. ואני אדם פשוט, כל ההמולה לא עושה לי את זה".

     

     

    גושן באולפן
    גושן באולפן

     

    השיר והקליפ היפהפה יצאו תחילה בדנמרק ומשם מאיימים לכבוש את היבשת.

     

    "אני מתעורר כל בוקר ומקבל הודעה שהשיר מתפשט לטריטוריה אחרת. התחילו לשלוח לי סרטונים באינסטגרם, של השיר מתנגן בשווייץ, ארה"ב ורוסיה. ישראלים העלו סרטון שלו מתנגן בכל מקום בתאילנד. הוא הגיע למקום הראשון באוזבקיסטן - אין לי מושג איפה היא נמצאת על המפה. ואז ארה"ב, שזה שוק אדיר. זה מפחיד, בגלל הגודל. הכל עצום בעיניי". הוא מוזמן לתוכניות טלוויזיה ורדיו ואף אחד לא שואל אותו על הכיבוש.

     

    "אני מקליט מיליון פרומואים של, 'היי, אתם מאזינים לנתן גושן וזוהי תחנת הרדיו הזו והזו'. מתי צחקתי? כששרתי את השיר בתוכנית טלוויזיה גדולה בדנמרק בשידור חי ובסוף השידור מעריץ המתין לי מחוץ לאולפן. כאילו מה, באת עד לכאן בשביל להצטלם איתי?"

     

    הסגנון של גושן קורץ לאירופאים. פופ אלקטרוני עם נגיעות מהורהרות ומילים ששולחות את המאזינים להתחבר לעצמם. "משהו בין קולדפליי לוואן ריפבליק", אומרים בלייבל. 50 מיליון האזנות בספוטיפיי שוות כמה מאות אלפי יורו, לדברי אנשי הלייבל, ולזה צריך להוסיף כסף מיוטיוב וכו', אבל גושן עוד לא ראה את הצ'ק. "אני נמצא בתחתית שרשרת האינפורמציה. הנתונים מגיעים ללייבל בדנמרק, אחר כך למנהלים שלי בארץ ובסוף אליי. אין לי מושג כמה השיר עשה עד עכשיו. אני מתפרנס סבבה. לא חשבתי שבחיים אוכל להרשות לעצמי חצי ממה שאני מרשה לעצמי עכשיו. אני לא חי בראוותנות, גם לא שואל שאלות. סומך בעיניים עצומות על המנהלים שלי. אני בטירוף של עבודה, אז לא יודע להגיד כמה יצא לי מזה. אבל החוויה היא העיקר. אני נוגע באנשים בכל העולם. מהו הכסף לעומת זה? אפשר לחשוב שאני חוזר הביתה ורוקד עם הכסף".

     

    ידענו שאנחנו  עושים דבר מסוכן.  עם הארוסה  לשעבר, עמית
    ידענו שאנחנו עושים דבר מסוכן. עם הארוסה לשעבר, עמית

     

    הסיפור שלו מאוד מזכיר את הפריצה של אסף אבידן באירופה באמצעות רמיקס שהפך לשוס. "נפגשנו פעם אחת, הוא זמר משוגע, המוזיקה שלו מרתקת אותי". אוהב את מארינה מקסימיליאן: "היא עילוי. אין זמרת דומה לה בארץ". חבר של אברהם טל ושל קרן פלס, מעריץ את דודו טסה. עברי לידר, שהפיק את סיבוב ההופעות הקודם של גושן, ניסה דווקא לפרוץ לחו"ל בשנים האחרונות, עם הצלחה מינורית ביותר. אולי הוא מקנא בך עכשיו, אני מציע. "מה פתאום, חס וחלילה", הוא מזדעק. "מסוכן מאוד להשוות בין דברים שקורים לזמרים שונים. עברי הוא אחד הזמרים הכי אהובים עליי, למרות שברמה האישית אנחנו לא מסכימים על שום דבר".

     

    * * *

     

    חוץ מהכישרון האדיר, בסיפור ההצלחה של גושן, 30, שמור גם מקום של כבוד ליד המקרה. גדל בלוד. הוריו התגרשו כשהיה בן שלוש. אחר כך הגיעה גם התמוטטות כלכלית של המשפחה. אמא שקועה בחובות. ילד שלא מצליח בכלום.

     

    "לוזר. בלי מירכאות. הייתי לוזר, נקודה. לא הייתי טוב כמו האחים שלי. ילד חולמני, לא מתאים למסגרת, שום דבר לא עניין אותי חוץ ממוזיקה, עד שהמורה להיסטוריה אמרה לי, 'תלחין את השיעורים', כדי שאזכור חומר למבחן". נשלח לפנימייה במצפה־רמון. זה התפוצץ אחרי חצי שנה. גר קצת אצל אבא שלו.

     

    בגיל 15 חזר בתשובה. גר בדירות עם 30 ברסלבים ועשה שמח בצמתים. עוברים ושבים חשבו שהנער הזה נחטף. יום לפני שהתגייס גזר את הפאות והלך לפלחה"ן גבעתי. אביו נפטר ממחלה קשה וגושן מצא עצמו אבוד בעיר הגדולה. מברמן, מכיר בחורות וישן ברחוב. "גרתי בכל מיני חורים, ישנתי על רצפה, על ספסלים, ברחוב, באור, בחושך, עם רעש או בשקט מוחלט", הוא מספר. "הייתי ילד חסר ביטחון, אבל עם הרבה שירים". לפני שש שנים חבר שלו, לירן דנינו, כתב לו שיר. בטדי הפקות אהבו את מה ששמעו וביקשו שיכתוב שירים. ההצלחה הגיעה בבום. הלהיט 'כל מה שיש לי', אלבום בכורה שטחן את הרדיו, זמר השנה, פריצת השנה. שני אלבומים נוספים, 'בין כל הרעשים' ו'דברי איתי יותר'. עוד להיטים ושיאים, בהם השיר המושמע ביותר ב־2012 ('עוד'). כוכב.

     

    הוא בחור מצחיק, חם, רגיש, נטול מניירות. מתרחק מלשון הרע כמו מפירות ים. חותם כל משפט ב"השם יתברך". סגפן מבחירה. כשהערב יורד על קופנהגן, גושן הוא לא פקטור בבחירת מסעדות. מירה המנהלת סונטת בו: "נתן, לאיזו מסעדה אתה רוצה ללכת כדי לשבת, לשתות קולה ולהסתכל עלינו בזמן שאנחנו אוכלים?" וגושן נזכר באחת הנסיעות שלהם, כשהם נתקעו במינכן. "לא אכלתי שלושה ימים, ומירה באה אליי ומדברת איתי תוך כדי שהיא מלקקת את האצבעות אחרי שאכלה במסעדת פאר".

     

    באירופה לא ממש יודעים איך לאכול את דרישות הכשרות שלו. "זו בעיה שאנחנו מנסים עדיין להבין. לא ידענו מה זה שבת, אין כאן קהילה יהודית גדולה", מתנצל אלכס מהלייבל. "יש בחורה יהודייה במשרד, שהסבירה לנו. ואמרנו לה, 'באמת, יש דבר כזה, שבת?' אני מבין שהאמונה שלו לא הולכת להשתנות ונצטרך להתמודד איתה".

     

    זה לא עניין פעוט. גושן לא יכול לעשות סיבובי פרומו או הופעות בסופי שבוע, הזמן שבו הן נוהגות להתקיים בדרך כלל. בלייבל מנסים לסגור לו הופעה טלוויזיונית בספיישל חג המולד של ערוץ הטלוויזיה הכי נצפה בשוודיה, עם תזמורת סימפונית גדולה. חלום של כל אמן. אבל התוכנית מוקלטת בשבת. "נחמד מאוד", מהנהן גושן ומסביר לאנשי הלייבל בסבלנות, "אתם צריכים לוודא שהחלק שלי מוקלט אחרי צאת השבת, בלילה, כשכבר חושך". הם מהנהנים, מסבירים לו שיטיסו אותו כבר בשישי, קרוב לאולפן, כדי שהוא יוכל להגיע ברגל. את ההופעה הוא יקליט רק אחרי שיידלקו שלושה כוכבים בשמיים. "ואז נוכל לשמור על השבת", אומר מנכ"ל הלייבל בחיוך שלא ברור מה יש בו יותר - סיפוק, או השתאות מהמנהגים המוזרים של הטאלנט החדש שלו. גושן, אגב, כבר הספיק להגיד לא לפסטיבל ענק ברוסיה מול עשרות אלפים, כי הוא התקיים בשבת.

     

    בסוף הפגישה אלכס אומר לי בצד, שגושן לא ישמע, "אם אלבום הבכורה שלו באירופה יצליח, יש סיכוי טוב שסוני יחתימו אותו". גושן עושה את דרכו החוצה, מתעלם מהתמונות המרהיבות של ביונסה ופארל, הוא מרוכז רק בדבר אחד: שתי חמגשיות מלאות במיטב האוכל הכשר, היבש והתפל שבית הכנסת המקומי הצליח לארגן לו. "הלילה אני הולך לחגוג, לאכול כמו בן אדם", הוא אומר ומושך בכובע הצמר לראשו. מסעדת־העל 'נומה' נמצאת במרחק הליכה אבל זה לא רלוונטי. הלילה הוא יישאר בחדר במלון ויגרד שאריות של אורז מתחתית המגש. נומה? נומי.

     

    יום המחרת נפתח בסערה: גושן נפלט ממעלית המלון עם מעיל עור של רוקנרול, כובע גרב ושקית של ביסלי גריל ביד. ארוחת בוקר מפנקת, שעה לפני שמתחילות ההקלטות. אנחנו נוסעים לאולפני 'מדלי' בטבורה של העיר, לטאץ'־אפים אחרונים לשיר הבא שגושן ישחרר בכל רחבי אירופה, Home. אחרי הצהריים הוא יצטלם לווידיאו שילווה את הגרסה האקוסטית של השיר. למה שתי גרסאות? "הגרסה האקוסטית מיועדת לקהל מבוגר יותר, כי אנחנו רוצים לפנות לכל הקהלים ולהפוך את גושן לשם מוכר בכל בית", מסביר אלכס.

     

    הקול של גושן מצוין, בלי מאמץ. הפקה מוזיקלית עשירה, בית שמתחיל לאט, מתגבר ומתפוצץ בפזמון. "Cause right now I am nervous and don't know what's next - I wish I could be home right now, I wish I could be home". באופן אירוני, השיר מתאר היטב את מה שעובר כרגע על גושן, רחוק מהבית, מרגיש את מעמסת הציפיות שנערמות על גבו.

     

    בהפסקת הצהריים הוא לוקח פינג'ן קפה, נוטל ידיים, שלוש פעמים כל צד, ומתחיל לחפש נייר אלומיניום, כדי לשים בתוכו את רצועות חזה העוף של הצהריים. אני מוצא נייר אפייה באחת המגירות במטבח של אולפן ההקלטות. “לא טוב", הוא פוסק. "האדים של התנור סופגים את מה שאפו בו לפני כן ואז משתחררים ונדבקים לאוכל", הוא מסביר ונוגס בבשר הקר.

     

    אורח החיים האדוק גרם לו להיפרד לאחרונה מארוסתו, עמית בן צור, אחרי שלוש שנים של קשר שהיה אמור לקחת אותם לחופה.

     

    "היא לא הכירה את עולם התשובה אבל היה בה ניצוץ, דיברנו על הדת ולקחנו את זה למקום מדהים. אבל אחרי שנתיים וחצי התחיל להיות לה קשה. היו מצוות עשה ואל תעשה וזה בא עם הרבה מחויבויות. מצאתי את עצמי בדילמה הכי כואבת בעולם. אם ידידה הייתה באה ומספרת לי שקשה לה עם השבת של בן הזוג ועם הלחץ, הייתי מייעץ לה 'תילחמי'. אבל בגלל שאני רוצה להקים משפחה דתית, עכשיו, אין לי זמן להקל ראש עם השבת והחגים. אני רציתי להתחזק ועמית חיפשה להקל פה ושם. היא קפצה ראש פנימה עם נושא שמירת השבת וידענו כבר בהתחלה שאנחנו עושים דבר מסוכן, שיכול להתפוצץ לנו בפרצוף. היא רצתה וניסתה, אבל אי־אפשר לשמור שבת ומצוות בשביל מישהו אחר, בטח שלא לאורך זמן".

     

    הוא מתכווץ בכאב כשאנחנו מדברים על היום שנפרדו. "זו הייתה הפרידה הקשה מכולן. היא עזבה בשישי בצהריים ואחרי שהיא הלכה שרתי 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' לבד ונקרע לי הלב. לא הצלחתי להסביר לעצמי מה קרה. הרי השבת היא הדבר הכי נפלא בעולם, אז איך נפרדתי הרגע מחברה שלי בגלל השבת? שום דבר לא קרה לאהבה שלנו. כמה שבועות אחרי שנפרדנו, נפגשנו לשיחה אחרונה. שנינו רצינו להיות יחד בטירוף. ניסינו לדבר. אבל בסופו של דבר, יש דברים שלא אקל בהם, לא משנה מה".

     

    אז השבת ניצחה את האהבה.

     

    "השם יתברך גדול אצלי מכל אדם. חילול שבת הוא ייהרג ובל יעבור. את הילדים שלי אגדל לאהבת השם, שלא יתרגשו מדברים חולפים או ממסיבות. אחרי שנגמר עם עמית הבנתי שאני לא אכנס למערכת יחסים עם מישהי בגלל שיש בה ניצוץ. בת הזוג הבאה שלי צריכה להיות במקום שבו אני נמצא מבחינת האמונה".

     

    לפני עמית יצאת עם לירן כוהנר, מלכת יופי במיל'.

     

    “נולדתי וגדלתי חילוני, למרות שזו הגדרה מחרידה בעיניי. עם הזמן לקחתי על עצמי יותר מחויבות. התואר של לירן לא עשה לי את זה בשום צורה, לא הוסיף לי ביטחון או גרע ממנו. נמשכתי אליה והיא נמשכה אליי ושם נגמר כל הקטע של נראית טוב או לא. מלכת יופי? שטויות. העובדה שהיא הלכה לתחרות לא אומר שכל מה שיש בה זה יופי. שיופי. יש בה מיליון דברים אחרים".

     

    אתם בקשר?

     

    "לא, אבל לא בקטע רע. למה שאהיה בקשר עם אשתו של גיא גיאור? לא הייתי בחתונה שלהם, לא הוזמנתי. אבל גם לא נפגעתי. אני הכי מבין בעולם".

     

    יצאת גם עם בר בן וקיל מ'המירוץ למיליון'. יש לך חיבה לסלבס.

     

    "בר עשתה את 'המירוץ למיליון' על הדרך. שב, דבר איתה - היא תעיף לך את הראש. אז מה אם היא עשתה ריאליטי, זה לא מה שהיא. היינו נעולים בבית. גם לירן ואני בקושי יצאנו כשהיינו ביחד. אני מהמתכנסים - הביתיות שלי שואבת".

     

    איך תכיר עכשיו בת זוג?

     

    "קודם כל, אני צריך קצת לנוח. קשה לי להכיר בחורה. אני אדם שמעריך כנות וישירות באופן חד וקיצוני. ואז ניגשת אליי בחורה ואומרת לי שהיא 'לא כמו כל הבחורות'. ואין לי מושג מה זה אומר. ואז היא נלחמת עם עצמה, שהאגו שלה לא ייפגע: היא מנסה להתקרב, אבל לא יותר מדי. זה מטופש ברמות קיצוניות. יש לי בעיה עם דייטים. הדייט האחרון שיצאתי אליו היה הדייט הראשון עם לירן. הכרנו דרך פייסבוק ומשם זה זרם. אבל אני מעפן בדייטים. כשאני כבר יוצא עם בת זוג לבית קפה, אני אומר לה, 'תחשבי כמה כיף היה יכול להיות לנו בבית, בפיג'מה, במקום להתאמץ ולצאת'. מצד שני, אני לא יכול להזמין בחורה שרק הכרתי אליי הביתה, כי זה לא ראוי. אז אם אני רוצה להתקרב למישהי, אני מתיידד איתה ומנסה לנתק את 'האקסטרה'".

     

    וזה לא נהיה קל, עם ההצלחה.

     

    "זה נהיה מביך. כל בחורה עושה עבודת הכנה לפני שהיא ניגשת אליי. אחת מניחה שאני עף על עצמי, אז היא מנסה להוריד אותי. אחרת חושבת שאני סובל, אז היא מנסה להרים לי בקטע מביך. אתה לא יכול לצאת מזה טוב".

     

    * * *

     

    גושן חטף לא מעט ביקורות קוטלות בתחילת הקריירה. כתבו שהסגנון המוזיקלי קלישאתי, טענו שהוא מוצר מהונדס, שאפילו הכובע הוא בסך הכל אביזר אופנתי שמכסה על היעדר כישרון. "הייתי ילד חסר ביטחון שמתפוצץ על העולם עם שירים מאוד מצליחים והיה מבקר אחד שכתב שהמילים חרא, המוזיקה מעפנה וההפקה זבל. שאלתי, מי זה האיש הכועס הזה? אבל אין בי עכשיו צורך ללכת ולהגיד לו, 'הנה, הצלחתי'. הרב קוק אמר שאדם שלם אינו מושפע, לא משבח ולא מגנאי. לשם אני שואף להגיע".

     

    שאיפות זה אחלה, אבל מה יקרה אם לא תצליח לשחזר את ההצלחה של הלהיט הזה ותחזור לארץ עם הזנב בין הרגליים?

     

    "ההצלחה רק העמיקה אצלי את חוסר הביטחון. מכבש הלחצים משפיע על התפקוד שלי. אני כל הזמן רוצה לרצות את כולם. אם אתה רוצה לפגוע בי, תן לי הרגשה שאיכזבתי אותך. עכשיו אני נמצא במשימה אינסופית. כל הזמן מגביהים את הרף. אחרי האלבום השלישי הפסקתי להקשיב. כל ההגדרות שלכם לא מעניינות אותי. התפקיד שלי הוא לכתוב ולשיר שירים. האנשים הקרים מחברת התקליטים לא מעניינים אותי".

     

    “אבל כן, יש פחד", הוא ממשיך. "חשש שהכל ייגמר. שאתעורר מחר בבוקר ודברים לא יעבדו. בהופעות הראשונות עליתי על הבמה ולא ידעתי מה לעשות. עמדתי כמו אבן. שיננתי בראש, 'תחייך כמו שזמרים מחייכים ותתנהג כמו זמר כי הקהל בא לראות זמר, אתה צריך לתת לו את זה. הם רוצים שואו, שתרקוד, שתזוז, שתרגש אותם'. בשנים האחרונות למדתי לשחרר. עשיתי עם עצמי דיל - 'תעשה הכל כדי שזה יצליח'. אם השיר לא יצליח, אכתוב עוד אחד. אבל אם לא ישמיעו אותי, לא יהיה לי את הביטחון ללכת ולהגיד, 'למה אתם לא משמיעים אותי'".

     

    אתה לא תהיה מאיה בוסקילה.

     

    "אין לי ביטחון להילחם על דבר כזה כפי שמעולם לא היה לי ביטחון ללכת ולעמוד בריאליטי מול ארבעה אנשים שיגידו לי אם אני טוב או לא. החששות שלי היום גדולים יותר. אבל אתה יודע מה החשש האמיתי? להתמכר לתחושות האלה, של להגיד מגיע לי ולרצות עוד ועוד, או להגיד למה להוא יש ולי אין. כל דבר שקורה לי עכשיו גדול ממני, אבל אני אוהב את זה. רציתי חוסר שליטה, את הרגע שבו מתרחשת הצלחה גדולה מכדי היכולת שלי להבין אותה".

     

    ההצלחה עדיין לא הבקיעה את הסגפנות שלו. "אני פשוט לא צריך שפע כדי ליהנות". בטיסה לקופנהגן החל דיון בין אנשיו, מי יישב ליד החלון ומי במעבר. לכולם היה ברור שגושן יישב במקום המבאס שבאמצע בלי בעיה בכלל. את הטיסה הוא גמר כשהוא יושב על הרצפה וראשו נשען על המושב. אולי כי אפילו זה יותר נוח מהספסלים שישן עליהם במשך שנים. "אני משתדל לחשוב כל יום על הספסלים", הוא אומר בכנות. “זו התקופה שבה היה לי הכי הרבה יישוב דעת, שצעקתי בקול את האמונה שלי בבורא עולם. זו לא חוכמה להאמין כשאתה בבית ונוח לך. אני לא נותן לעצמי לשכוח את הימים ברחובות. גם היום אני יכול לעבור יומיים בלי לאכול".

     

    בחודש מרץ הקרוב ייצא בישראל האלבום הרביעי שלו. בדנמרק הוא רק בהתחלה. כולם מכירים את השיר, אף אחד לא מזהה אותו ברחוב. אחרי 48 שעות עמוסות בקופנהגן, אנחנו מגיעים לשדה התעופה. בחברת הלואו־קוסט לא מזהים את הטאלנט. הדייל עושה לו את המוות, כשגושן אוחז בפוסטר יפהפה וממוסגר שהעניקו לו לכבוד 50 מיליון ההשמעות. מעין מקבילה לאלבום פלטינה. "זה לא ייכנס בתא מעל המושב", נוזף בו הדייל. רק אחרי שגושן מצליח לדחוס את המסגרת פנימה, הדייל מתרצה ועוזב אותו במנוחה.

     

    מיד אחרי הנחיתה בארץ, בדיוק כשגושן מחלץ את הכרזה הממוסגרת בשלום, מתנגן במטוס השיר Thinking About It. המנהלת של גושן שואלת את הדייל אם הוא ניגן את השיר בגלל גושן, אבל הוא מסביר שזה פלייליסט קבוע, המתנגן בכל מטוסי חברת התעופה הנורווגית. ואז הוא פוער את עיניו ומחווה בידו לעבר הנוסע הנודניק, שהתעקש להעלות את הפוסטר הממוסגר למטוס. "או מיי גאד, איטס יו, ניית'ן גוושן. איי לאב יור סונג".

     

    7nights@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 29.11.16 , 12:48
    yed660100