נצנוץ בחושך

במופע אופייני של אירוניה ישראלית אכזרית, "בין השורות — העולם הערבי" לא שודרה בערוץ 2 בשבוע שעבר בעקבות הדיווחים על גל השריפות, שלפי החשד חלקן הוא תוצאה של הצתות מכוונות על רקע לאומני. במקום תוכנית שמנסה להעשיר את הצופים ולקדם סובלנות — קרע נוסף ובשידור חי בין יהודים לערבים, שתודלק בציניות על ידי חתני וכלות פרס נובל לרכיבה על נמר השנאה. שבוע לאחר מכן, לא ברור מה נותר מביטויים מפוצצים כמו "אינתיפאדת ההצתות" בואכה "פרעות תשע"ז" המגוחך של שרת התרבות והספורט, אבל האדמה החרוכה ממילא הושחתה עוד קצת. גם לפני כן לא ניתן היה לראות ב"בין השורות" של הטלוויזיה החינוכית אירוע מובן מאליו באקלים הנוכחי בישראל. אם בבאר־שבע חברת דן מסירה בלחץ חלק מהתושבים את הכריזה בשפה הערבית — שפה רשמית במדינה — הרי שתוכנית לילדים ולנוער שעוסקת כולה בנושאים ערביים עוד עלולה להיחשב כחתרנות. ומילא לדבר על הנביא מוחמד ועל דאעש, על האביב הערבי ועל ערבים אזרחי ישראל — אבל לעשות זאת שלא מבעד למשקפת של האהוד יערים והצבי יחזקאלים, המוטי קידרים והגיא בכורים? מישהו פה נרדם בשמירה.

את ההזדמנות הזאת מנצל היטב אוהד חמו, הכתב לענייני פלסטינים של חדשות ערוץ 2 ומהבודדים בתקשורת המיינסטרים שלא מסקר את התחום בפטרונות. ב"בין השורות" הוא מוביל דיונים מעניינים, רציניים ובעיקר נטולי דעות קדומות על מושגים שבתפיסה האופטימית מרבית היהודים לא מכירים ובגישה הפסימית — חונכו לפחד מהם. מולו יושבים ילדות וילדים — בעיקר ילדות, וטוב שכך — יהודיות וערביות. והן מקשיבות למנחה ולמומחה האורח ושואלות שאלות. וזה כל כך פשוט, שסביר להניח שבנקודת זמן כלשהי קומיסר כזה או אחר יתחרפן.

תוכנית אחת, כמו גם מגישה מוסלמית אחת ומבזקן דרוזי אחד, לא יפרקו את חומת הבורות והבערות. ניכר גם כי מרחב התמרון של "בין השורות" מצומצם והיא מתנהלת בתוך שדה מקשים שבו כל מילה היא מטען פוטנציאלי. הסכסוך הישראלי־פלסטיני הוא נוכח־נפקד באולפן ומן הסתם הוא לא ייפתר בפורום הזה. אבל זו ביקורת שהיא בגדר מותרות ב־2016. במצבו הקטסטרופלי של השיח הציבורי ולאור השפל ביחסי יהודים־ערבים, תוכנית שקולה, אינטליגנטית ומסבירת פנים כמו "בין השורות" היא חתיכת לוקסוס. צריך ליהנות ממנה עד שתיקטע על ידי המבזק המיוחד הבא.