ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    AP
    חדשות • 07.12.2016
    האיש שמאחורי הפסל
    במחתרת, כמו במבצע צבאי, הורכב המיצג המוזהב בסטודיו בבני ברק • הפסל היה מוכן כבר לפני שלושה חודשים, אבל האמן איתי זלאיט חיכה ליום המתאים כדי לקבל חשיפה מרבית
    איתי אילנאי

    כבר שלושה חודשים שפסל הזהב של נתניהו ניצב בסטודיו של איתי זלאיט בבני־ברק. במשך שבועות ארוכים הוא עבד על הרכבתו, כשהוא מתקן פעם אחר פעם את מודל הגבס שעל בסיסו נוצק פרצופו של ראש הממשלה. אחר כך השקיע זמן רב בצביעתו בזהב. כהרגלו, עבד זלאיט על הפרויקט כאחוז דיבוק, נעול בסטודיו שלו במשך שעות - רק הוא וביבי.

     

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    כיצד נבנה המיצג?

     

    במהלך כל התקופה הזו, התנהל זלאיט במחתרת. החשש הכי גדול שלו היה שמישהו יראה את הפסל ויחשוף אותו, אולי יסבך אותו עם הרשויות. הוא התייעץ רק עם כמה שותפי סוד שעליהם סמך. לאחר שהעבודות הושלמו היה צורך לבחון אם הפסל והבסיס עליו הוא מורכב יציבים, ולזלאיט לא הייתה ברירה אלא להעמיד את הפסל בחצר הבית.

     

     

     

    אדם שעבר ברחוב הבחין בפסל, נכנס לחצר ועמד מול נתניהו המוזהב בהשתאות. אז זלאיט הבין שאין לו ברירה אלא לצאת עם הפרויקט הזה לאור, ועדיף כמה שיותר מהר.

     

    ההחלטה להעמיד את הפסל בכיכר רבין התקבלה עוד לפני כן, אבל זלאיט נאלץ לדחות את הביצוע. בפעם הראשונה זה היה בגלל שהוא ומשפחתו תיכננו לצאת לטיול של חודש בהודו, וזלאיט חשש מהאפשרות שייעצר והטיול יבוטל.

     

    איתי זלאיט
    איתי זלאיט

     

    לאחר מכן, נערכו הבחירות בארצות־הברית. השאיפה הייתה לתפוס יום חדשותי מתאים, כדי שהצבת הפסל תרכז את כל תשומת הלב של התקשורת.

     

    תאריך היעד נקבע ל־17 בנובמבר, אלא שברגע האחרון גילה זלאיט שערב לפני כן נערך בתל־אביב מרוץ הלילה. התאריך נדחה בשבועיים, אלא שאז הגיע מזג האוויר החורפי וביטל שוב את התוכניות.

     

    אתמול, הכל התנהל כמבצע צבאי, כאשר שיירת המכוניות ועליה פסלו של נתניהו יוצאת מהסטודיו בארבע וחצי לפנות בוקר. בשש וחצי, עם אור ראשון, הוצב הפסל בכיכר.

     

    רק בחלומותיו הוורודים ביותר, העז זלאיט לדמיין את התגובה הסוערת שעורר הפסל. לאורך כל הדרך פחד שפקחי העירייה יסירו את הפסל במהרה ממקומו, והוא נערך לכך. מבחינתו, היה די בכך שיציב את הפסל בכיכר ויצלם כמה תמונות שלו על רקע בניין העירייה.

     

    זלאיט הוא לא איש פוליטי. הוא סולד מפוליטיקה ומנסה להתרחק ממנה. הפעולה שלו היא אמנותית ושבאה לבחון את גבולות החופש, לעורר שיח סביב תחושתם של האזרחים במדינה.

     

    באפריל 2015 העלה תערוכת יחיד ראשונה, “חרושת התלמים”, וכבר בה עסק בשאלות של בחירה: מהי מידת הבחירה שלנו בחיים? עד כמה אנחנו נוכחים בהם?