מלחמת השחרור
ארבעה חודשים אחרי שהאסירה הכי מפורסמת במדינה שוחררה מהכלא בתום 14 שנה מאחורי הסורגים — אתי אלון מנסה לאסוף את השברים. למרות המגבלות שהוטלו עליה (כולל חובות של מיליונים ואיסור לדבר עם אחיה, עופר מקסימוב), אלון מצאה עבודה במוקד טלפוני, מחפשת אהבה ובעיקר — מנסה לשקם את יחסיה עם ילדיה. אמיר שואן משרטט את חייה החדשים של האישה שביצעה מעילה ביותר מרבע מיליארד שקל, מוטטה בנק בישראל, ועכשיו חולמת רק על דבר אחד: להיות כמו כולם
אחד הדברים שעשתה אתי אלון לפני השחרור מהכלא היה לצבוע את שערה לשחור מבריק. הפסים הבלונדיניים המפורסמים מתמונות המעצר והמשפט — אאוט; שחור מבריק זה השחור החדש. אבל אלון לא ביקשה רק להכריז הכרזה אופנתית. "השיער השחור המבריק הוא בעצם החופש שלה", מספרת עו"ד לימאי מור, שמייצגת את אתי אלון בשנתיים האחרונות. "אף אחד כמעט לא מזהה אותה היום, אפילו אני יותר בלונדינית ממנה. זה מה שהיא בעצם רצתה, לחזור לחיות, אפילו לרגע אחד, חיים רגילים".
אחרי 14 שנה בכלא, זה החלום הגדול של אתי אלון: פשוט להיות כמו כולם, למחוק את העשור וחצי האחרון. כאילו אחיה, עופר מקסימוב, שהסתבך בהימורים ובחובות לשוק האפור, לא פנה אל אחותו וביקש שתעזור; כאילו לא הייתה מעילת הענק שלה בבנק למסחר; כאילו שמה לא התנוסס במשך שנים במדורים הפליליים.
אז בינתיים, החיים החדשים של אתי אלון נפתחים בכל בוקר בהתייצבות במוקד הטלפוני של חברת "CALL יכול" בראשון־לציון לעבודה כמוקדנית במשכורת בסיסית, ומסתיימים ב"שעת עוצר" — עשר בלילה, שבה היא חייבת על פי תנאי שחרורה להיות בביתה.
עד שיוחלט אחרת עדיין מוטלים על כתפיה גם שני חובות כספיים: האחד של חמישה מיליון שקל, קנס שנגזר עליה במסגרת הרשעתה; והשני של לא פחות מ־200 מיליון שקל בגין הכספים שגנבה. אבל המגבלות לא מסתיימות בכך. מלבד האיסור לעזוב את ביתה בין עשר בערב לשש בבוקר, היא גם לא יכולה לצאת מהארץ; ועם אחיה עופר, מי שהתמכרותו להימורים הביאה אותה למעול ביותר מרבע מיליארד שקל באחד מהפשעים הכלכליים הגדולים והחמורים בתולדות המדינה, אסרה עליה ועדת השחרורים לשוחח — וכמובן לא לקבל ממנו כסף. הפרה של כל אחד מהתנאים הללו עלולה לגרום להחזרתה לכלא והמשך ריצוי עונשה עד לשנת 2019.
אלא שמקורביה של אלון מספרים כי האיסורים הללו הם כאין וכאפס לעומת הקושי האמיתי שעימו מתמודדת אלון מאז השתחררה. "כל הדברים האלה מגבילים אותה, אבל לא באמת משפיעים עליה", מספר אחד ממקורביה. "זה לא שבכלא היה לה טוב או חופשי יותר, אבל היא לא לחוצה בגלל החוב, כי אין לה מה לתת ואין לה מה להפסיד. גם זה שהיא לא יכולה לדבר עם עופר יותר מצחיק אותה מאשר מפריע לה. מה שכן מפריע לה זה שהמשפחה שלה התפוררה, ובעיקר היחסים המורכבים עם בנה הבכור. זה, יותר מהכל, מעציב אותה".
כמעט כל האנשים שליוו ומלווים את אלון בשנים האחרונות, וששוחחו עימנו, מספרים על עצב גדול שעדיין ניבט מעיניה, גם היום, כארבעה חודשים אחרי שחרורה. "אמא שלה נפטרה שבוע וחצי בלבד לפני שהיא השתחררה", מספרת עו"ד מור. "היא ניסתה לחכות לה, ואתי רצתה יותר מכל שהיא תראה אותה חופשייה. זה מרתיח אותי הדבר הזה: ניסיתי להקדים את הדיון, אבל הייתה שביתה של הפרקליטות והנהלת בתי המשפט ולא הצלחתי. לצד הטראומה הזו, יש גם את הקושי הגדול לחזור לילדים אחרי כל כך הרבה שנים".
למה הבן שלה כל כך כועס עליה?
"יש לך ילדים?"
כן.
"אז אתה תבין. קח לדוגמה את הבן הגדול שלי: הוא עבר איתי את אתי ביחד. הבן שלי אמר לי עליה שהיא 'אישה רעה'. והוא רק בן שבע. ככה הוא אמר".
למה "רעה"?
"הוא שאל כל הזמן מה היא עשתה ומה קרה, ולמה ולמה ולמה. הסברתי לו שהיא גנבה הרבה כסף והיא נכנסה להרבה זמן לבית סוהר. אמרתי לו שגם היו לה ילדים. אז הוא שאל: 'ומי הייתה אמא שלהם כל הזמן הזה?' אמרתי לו: 'אף אחת, היא הייתה בכלא'. אז הוא אמר לי: 'אז היא ממש אישה רעה אם זה מה שהיא עשתה לילדים שלה'.
"אתה יודע, הילדים שלנו כועסים עלינו שאנחנו לא באים לבית ספר לראות אותם משחקים כדורגל. אז בוא תחשוב מה זה להיעלם לילד שלך ל־14 שנים. אין יותר אמא. בלי להפחית מכבודכם, האבות, זו עדיין אמא. ופתאום היא נעלמה".
"הכל בובע מייסס"
תזכורת: אתי אלון, היום בת 48, מעלה במשך חמש שנים (בין 1997 ל־2002), בכספים של הבנק למסחר ושל לקוחותיו. את הכסף גנבה בין השאר באמצעות שבירת חסכונותיהם של הלקוחות ויצירת הלוואות פיקטיביות, תוך שהיא מסווה את פעולותיה. המעילה, שהסתכמה, על פי גזר הדין, ב־254,199,600 מיליון שקל, הסתיימה בקריסתו של הבנק למסחר.
מהחקירה האינטנסיבית שבוצעה אחר כך עלה כי הכסף היה עבור אחיה, עופר מקסימוב, מהמר כפייתי. חלק מהפסדיו של מקסימוב בבתי הימורים בארץ ובחו"ל, והלוואות שלקח בשוק האפור להחזרת ההפסדים האלה, מימנו כמה מבכירי העבריינים בארץ (ראו מסגרת על נתיב הכסף).
במהלך משפטם של מקסימוב ואלון התבררה מערכת היחסים המורכבת בין האחים: עופר היה ה"נסיך" של הבית, הבן אשר למענו צריך לעשות הכל, וכאשר נקלע לצרה, אתי אכן עשתה למענו הכל — מעלה במיליונים והסתירה זאת מהנהלת הבנק, מהלקוחות ואפילו מבעלה, אבי שני ילדיה. בגין מעשיה הורשעה אלון, ונגזר עליה עונש של 17 שנות מאסר וקנס של חמישה מיליון שקל. במהלך המאסר, אלון ובעלה התגרשו.
אביה של אלון, אביגדור מקסימוב ז"ל, הורשע במעורבות בחלק ממעשי הגניבה. עונשו נגזר לשש שנות מאסר, הוא השתחרר לאחר חמש שנים ונפטר כעבור שלוש שנים. האח עופר מקסימוב הורשע גם הוא ונידון ל־17 שנות מאסר, שאותן הוא עדיין מרצה.
לפני כארבעה חודשים, לאחר שבילתה מאחורי הסורגים 14 שנה, שלושה חודשים ושבוע — השתחררה אלון, זאת לאחר כמה ניסיונות לקבל ניכוי שליש, שכשלו בשל התנגדות חריפה מצד פרקליטות המדינה. "גנבו להם בנק", מסבירה עו"ד מור, שאחראית להישג המשפטי של שחרורה המוקדם של אלון. "פגעו בציפור נפשם, אתי הצליחה לעבוד על כולם. התעקשו איתה אחר כך שנים ארוכות, כי אני חושבת שהפגיעה הייתה גדולה מדי: גם במדינה עצמה כמדינה, גם בגוף של המדינה וגם בהמון אנשים".
בניסיון הקודם של אלון לקבל את ניכוי השליש, בשנת 2013, היא כבר הייתה בשיקום ועבדה במפעל לייצור וילונות. לוועדת השחרורים הגיעה הפרקליטות עם מכתב ממפקדת הכלא, שלפיו אלון לא דיווחה על אסירה אחרת שגנבה במהלך העבודה וילון. המכתב הוצג בפני הוועדה ועמד לרעתה של אלון כאשר הוועדה החליטה כי "עוד לא בשלה השעה".
רמי דרזיה, בעליו של המפעל, "אביזר סנטר" שמו, שמספר: "זה הכל בובע מייסס, אני בכלל לא הייתי מודע לגניבה הזו. זה הכל שטויות. אתי הייתה נכנסת ל'קונכייה' שלה כשהייתה מגיעה לכאן. האסירות כאן רוצות לעמוד בקריטריונים ורואות רק את עצמן והשיקום שלהם. כל משימה שהוטלה על אתי היא עשתה על הצד הטוב ביותר".
אל מול התנגדות הפרקליטות, מי שדווקא תמך בשחרורה בשנתיים האחרונות היה ראש צוות החקירה המשטרתי של פרשת הבנק למסחר, יאיר רגב, היום עורך דין: "בזכותה הצלחנו לבנות תיקים נגד העולם התחתון והשוק האפור. אני הרגשתי מחויב לה, לא האמנתי שתקבל עונש כזה. היא הודתה ולא הסתירה כלום ואף אחד לא התחשב בזה. אתה יודע איזה נזק זה עשה עם עבריינים? היו כאלה שאמרו לנו: אנחנו לא עושים עם המשטרה סחר־מכר בגלל מה שעשו לאתי אלון. אני, שעזבתי את המשטרה מאז, מרגיש חובה מוסרית כלפיה, אנחנו כחברה לא צריכים להיות נקמנים וטוב שעכשיו שיחררו אותה".
"זה הזוי!"
למרות שמקורבי אלון טוענים כי האיסור לשוחח עם אחיה עופר אינו מפריע לה, המגבלה עצמה מעוררת תהיות בקרב חלק ממקורביה. "אני חושבת שזה אידיוטי", אומרת עו"ד מור. "יש להם מה לסגור ביניהם, זה ברור, והם יצטרכו לשבת על זה יום אחד. ומי שישמע, גם אם עכשיו היא מדברת איתו, מה הם יעשו? יגנבו בנק? מה, הם אושן 11? ברצינות! מה הם יעשו? ילכו לשדוד ולהעביר כסף לארגון פשע? זה גם הזוי! מה היא יכולה להגיד לו? זה מצחיק כמה שזה טיפשי".
"זו דרישה גרוטסקית", מוסיף עו"ד קובי שקלאר, אשר ייצג את אלון בערעורה לבית המשפט העליון ושמר עימה על קשר במשך השנים, "וזו דרישה שגם אין בה שום תכלית ראויה, וגם מנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. חופש התנועה, חופש הדיבור וחופש ההתקהלות והמפגש עם אנשים, במיוחד משפחה קרובה, צריכים להיות מוגבלים אך ורק בנסיבות קיצוניות ולמטרה ראויה. פה אין מטרה ראויה. הפשע הזה התקיים מזמן. הוא לא יכול להתעורר שוב".
ואם אחרי שמקסימוב ישתחרר הוא שוב יסתבך בהימורים וילך אליה?
"כן נו, ומאיפה היא תיקח כסף? היא לא תשב על ברז מזומנים בעתיד הקרוב, ולא ראיתי הנהלה של בנק שרוצה להעסיק אותה. הסיכון כל כך מרוחק וחסר סיכוי, שהוא לא קיים. הוא אפסי".
מנהלת כלא נווה־תרצה בעבר, גונדר־משנה (בדימוס) רונית מצליח, מספרת כי בבית הסוהר, האחים דווקא שוחחו: "במשך כל המאסר נשמר ביניהם קשר. הם הרבה יותר מתוחכמים מאיתנו ויש מה שנקרא צ'טים דרך הטלפון הציבורי. אני בעצמי לא הבנתי מעולם איך הם עושים את זה, אבל הם עושים את זה".
אז למעשה בתקופת הכלא היא דיברה איתו יותר מאשר עכשיו.
"כן. זה הזוי. בעיניי זו שטות מוחלטת".
למה שטות? הרי הקשר הזה הניב את אחד האסונות הפיננסיים הגדולים בתולדות המדינה, בנק נסגר.
"זו שטות, כי היום אתי יודעת להגיד 'לא'".
האיסור הזה על הקשר בין האחים גם יצר לאחרונה מצב אבסורדי. עם פטירת האם רחל ז"ל, אחרי מאבק ארוך במחלת הסרטן, התעורר פולמוס סביב השבעה, שהרי אתי ועופר, כאמור לא יכולים לשבת ביחד באותו הבית. וכך הוקמו שני בתי אבלים: האחד בבית האם המנוחה, שם ישב עופר, ששוחרר לשבעה; והשני בבית אחותם של אתי ועופר, מיכל אבהר, אשר חזרה בתשובה, שם ישבה אתי. 14 שנה עברו והסיפור הקטן הזה מדגים איך יחסי הכוחות במשפחת אלון לא השתנו: עופר נשאר השליט במשפחה, ואתי נאלצה לשבת בבית שאליו הגיעו פחות מנחמים. "אתי בעצם ישבה בשבעה המשנית", מאשרת עו"ד מור. "מה לעשות, לא בכל מלחמה אתה מנצח".
תכירי: זה ווטסאפ
לאחר השחרור מנווה־תרצה עברה אלון לכמה ימים לבית אחותה, ואחר כך עברה להתגורר בדירתה השכורה של האם בחולון. דמי השכירות עבור הדירה (כ־4,800 שקל) שולמו על ידי האם עד סוף תקופת השכירות בעוד כמה חודשים, מה שאיפשר לאלון "נחיתה" רכה יחסית כאזרחית חופשייה. עו"ד מור: "בשבועות הראשונים היא הדליקה טלוויזיה בלילה, כי היא לא יכלה לישון בשקט. ההסתגלות היא קשה, כמו לכל אסיר שיוצא אחרי המון שנים. כל הזמן יש מחשבות שהיא צריכה לחזור לבית סוהר. כי בית הסוהר, כמה מטורף שזה נשמע, הופך להיות חלק מהדנ"א שלך. אתה רגיל לחזור לאנשהו. אתה מרגיש שבודקים אותך כל הזמן. כל הזמן היא חשבה שהיא חוזרת לבית הסוהר".
אלון מבלה הרבה בסופרמרקטים הגדולים באזור מגוריה, שאליהם התגעגעה בתקופת המאסר. בסופי שבוע חמימים היא אוהבת ללכת לים, ובשעות הפנאי היא מבלה פעמים רבות בצפייה בטלוויזיה או בחוגי העשרה. לפני כמה שבועות, למשל, השתתפה אלון בסדנה של המאמן אלון אולמן תחת הכותרת "הצלחה (גם בכסף) היא לא פוקס". בדברי ההסבר להרצאה נכתב כי היא אינה מתאימה "למי שהשאיפה הכלכלית היחידה שלו היא 'להתפרנס'".
"היא מספרת שההתאקלמות שלה היא מאוד־מאוד לא פשוטה", אומרת מנהלת הכלא לשעבר מצליח, אשר שמרה עם אלון על קשר גם לאחר שחרורה. "ידעתי שיהיה לה קשה. לא ידעתי עד כמה".
מאיזו בחינה?
"קודם כל, כמה שזה נשמע הזוי, בית סוהר הוא די חממה, בעיקר לנשים. את לא צריכה לדאוג לאוכל, את לא צריכה לדאוג לשינה, את לא צריכה לדאוג למשכנתה או לשכירות. בסופו של עניין, יש לך את כל הצרכים הבסיסיים. היום אין מי שידאג לה. זה אחד.
"דבר שני זה החזרה למשפחה אחרי כל כך הרבה שנים. זה לא פשוט. זה ממש־ממש לא פשוט. זה תהליך שגם עליו צריך מאוד לעבוד. החיבור מחדש הוא לא קל בכלל.
"והדבר השלישי, כמה שזה יישמע אולי מוזר, זו הטכנולוגיה. ב־14 השנים שהיא הייתה בכלא אנחנו קפצנו שנות דור בכל מה שקשור לטכנולוגיה. ללמוד איך משתמשים בכל הדברים זה לא פשוט בכלל. היא יודעת מה זה סלולרי כי זה היה לפני, אבל היום זה סמארטפון, והיא צריכה ללמוד איך מתנהלים ברשתות החברתיות, בווטסאפ. לנו זה נראה בנאלי אבל למי שצריך ללמוד את הכל מההתחלה זה לא קל".
מצליח מספרת שאלון התחברה בכלא בעיקר עם סיגלית חיימוביץ', מי שהורשעה ברצח הנער אסף שטיירמן ז"ל, יחד עם רעי חורב. חיימוביץ' ואלון העלו הצגה בכלא והן שומרות על קשר גם לאחר השחרור של אלון. אז איך התחברה המועלת אלון לרוצחת חיימוביץ'? "קודם כל, סיגלית אדם מאוד אינטליגנטי", מסבירה מצליח. "זה לא שבן אדם קם בבוקר ומחליט שהוא רוצח. זה לא הטיפוס. אז בוודאי אתי יותר מתחברת לאנשים כאלו. סיגלית היא אדם שהוא רחב אופקים, אדם שבולע ספרים, שיש על מה לדבר איתו. אז באופן טבעי, אתה מתחבר לאנשים האלה שיש לך גם שפה יותר משותפת. היא לא באה מרקע עברייני. באופן טבעי אתה מתחבר לאנשים שיותר מתאימים לרמה שלך. לכן גם היה פה את החיבור".
למי עוד התחברה אלון בכלא?
"בדרך כלל לבנות שלא באו מרקע של סמים, שלא באו מרקע עברייני, שביצעו עבירה בודדת, לא רצידיוויסטים, אלה האנשים שהיא התחברה אליהם".
ראיתי את ההצגה שאתי העלתה עם סיגלית. אלון היא שחקנית די מוכשרת, מי מבטיח לנו שגם היום היא לא עובדת על כולם?
"כל הרעיון של תהליך שיקום זה לקלף את הבן אדם. אז גם אם המשחק הוא בשבוע־שבועיים־שלושה הראשונים של תהליך השיקום, יש את השלב המאוחר יותר שזה לא מחזיק מעמד. 14 שנה אתה לא יכול להיות שחקן".
"צעד אחרי צעד"
במקביל להתאקלמותה בדירתה, החלה אלון כאמור לעבוד בחברת "CALL יכול". החברה, שהקים ד"ר גיל וינש, היא מיזם חברתי מעניין, אשר מעסיק בעיקר בעלי מוגבלויות. החברה נותנת שירות לחברות גדולות כמו חברות ביטוח או סלולר, והרעיון הוא פשוט: כאשר המוקדים הטלפוניים של החברות עמוסים — השיחות עוברות ל־"Call יכול", ומטופלות על ידי מוקדניה.
לפני כמה שבועות הגיעו במקרה אנשי מערך השירות של משטרת ישראל להתרשם מהמיזם החברתי. כששמעו השוטרים שאחת העובדות במקום היא האסירה המפורסמת לשעבר, ציחקקו ביניהם.
"מבחינת הכישורים שלה, אתי אלון היא טיפוס מאוד מיוחד", אומר עו"ד שקלאר, "יש לה קסם אישי, פיקחות, תפיסה מהירה, זיכרון מצוין. היא נעימת הליכות בצורה יוצאת מן הכלל. היא נאמנה מאוד. יש לה את כל התכונות הדרושות לכל מעסיק כדי להעסיק אותה".
היית מעסיק אותה אצלך במשרד?
"זו שאלה לא פשוטה. כי מבחינת הכישורים שלה, בהחלט. מבחינת האופי שלה, בהחלט. אבל הואיל ואני משרד עורכי דין, אני צריך לשקול שיקולים מעבר לזה, של תדמית למשל. שיקולים כאלה אין ספק שפוגעים בה. מה גם שהעבירה שהיא הורשעה בה היא עבירה של פגיעה בטוהר המידות — גניבה ומרמה — מה שמעמיד צל של ספק בעבודה במשרד של עורכי דין, שצריך להיות שקוף וחוקי וטהור וישר".
מה אתה חושב על העבודה הנוכחית שלה?
"ברור שהמוקד הטלפוני לא ממצה את היכולות שלה. היא הרי ניהלה את כל הבנק".
אלון, כך מספר דרזיה, מעסיקה הקודם במפעל הווילונות, הייתה מעדיפה לעבוד דווקא אצלו: "היא הייתה רוצה לחזור אלינו, אבל לא מאפשרים לה. לא רוצים שאסירה לשעבר תחזור לעבוד עם אסירות שאצלי בשיקום".
אבל מבחינתך היית מעסיק אותה?
"כן. לאחר השחרור אמרתי לה שהיא מוזמנת אלינו. מי שירצה להעסיק אותה יכול לסמוך עליה, אחרי שאתה יושב כל כך הרבה שנים וכששוללים לך את החירות לכל כך הרבה זמן — אתה לומד. אני חושב שלשקם אסיר, להחזיר אותו לחברה, זו התרומה הכי גדולה שלנו כבני אדם".
היית מעסיק אותה גם בהנהלת חשבונות?
"אהיה כן איתך, לא. למרות שאני משוכנע שהיא לא תעשה את זה שוב. אבל יש מספיק תפקידים אחרים שאליהם אשמח לקבל אותה".
לעבודה מגיעה אלון מדי יום בתחבורה הציבורית, או שאחד ממקורביה מסיע אותה. היא יושבת במשרד שבו יושבים עוד מוקדנים — כאמור, רובם בעלי מוגבלות — ועונה במשך שעות ארוכות לשיחות שמנותבות אליה. "חלק מהאנשים שהיא עונה להם מאוד עצבניים", מספר מקורב אליה. "הם כועסים כי הם המתינו הרבה זמן ובסוף הגיעו למישהי שלא באמת יכולה לעזור להם, אלא רק לקחת שם וטלפון ולהבטיח שיחזרו. זו עבודה מאוד קשה, אבל אין לה יותר מדי ברירה והיא חייבת להמשיך".
רונית מצליח: "היא יודעת שבשלב הראשון אסור לה לוותר על העבודה הזו. בתהליך ההתאקלמות, אתה לא יכול לעשות הכל בבת אחת. אתי מודעת לזה שהיא צריכה לעשות צעד אחרי צעד. צריך לעשות סדרי עדיפויות מה הכי חשוב כרגע לטפל בו ומה אחר כך, ולשמוח שעדיין יש לך איזושהי הכנסה במקום שהוא מאוד עוטף ומקבל, כמו המקום שהיא עובדת בו. ברור שבהמשך היא רוצה משהו אחר".
"זה לא פשוט לה שהיא לא ממצה את יכולותיה", מודה גם עו"ד מור, "אבל בוא תהיה רגע במקומה: היא יצאה מהכלא אחרי כל כך הרבה שנים, אין לה כרגע יותר מדי שאיפות להגשמה עצמית, השאיפות שלה פשוטות יותר — חיים יציבים. לאסוף את השברים, לבנות".
ד"ר וינש, אשר מעסיק היום את אלון, מספר: "אני מכבד את פרטיותה ולא רוצה להגיד משהו מעבר לזה שאנחנו מאוד אוהבים אותה. הכיוון הוא מאוד חיובי מבחינת השיקום שלה, היא נהדרת".
האם אתה חושש להעסיקה?
"יש לי אפס חשש להעסיק אותה. לשים אותה במקומות הרגישים אסור לי, אבל אני סומך עליה לגמרי ואני חושב שאני שופט טוב של אנשים. לא הכרתי אותה קודם, אבל אין לי כל חשש — והייתי ממליץ עליה לכל מעסיק".
גם מי שיש לו עסק שמעורב בו כסף? אתה לא יכול לדעת אם היא תחזור ותעשה משהו.
"אתה לא יכול לדעת עליה בדיוק כמו שאתה לא יכול לדעת על אחרים".
"די, כמה אפשר?"
מעל לראשה של אלון מרחף כל העת סוג של איום: אחד מתנאי השחרור שלה הוא תשלום הקנס שהטיל עליה בית המשפט — כחמישה מיליון שקל — או לחלופין, הגעה להסדר לגביו. אלא שהדרישה הזו, כך מתברר, יוצרת פלונטר משפטי. לאלון, כאמור, יש שני חובות: האחד, של אותם חמישה מיליון שקל, והשני, חובה לקופת כינוס הנכסים של הבנק למסחר, שם היא ואחיה חייבים כ־200 מיליון שקל. אלא שלמרות שוועדת השחרורים התנתה את שחרורה בתשלום הקנס (ולא החוב), אלון כלל לא יכולה לשלם אותו גם אם היו ברשותה כספים, כי אז היא מסתכנת בהליך לא חוקי שנקרא "העדפת נושים".
עו"ד מור מסבירה: "גם אם נניח שאתי רוצה היום להפריש כמה מאות שקלים מהמשכורת שלה לטובת תשלום הקנס של חמישה מיליון השקל, היא לא יכולה, בגלל 'העדפת נושים'. היא לא יכולה להחליט שהיא משלמת לטובת הקנס ולא לטובת קופת כונס הנכסים. מי שיכול להחליט לאן הכסף הולך זה רק כונס הנכסים הרשמי שמונה".
כונס הנכסים שמונה לתיק הוא עו"ד עמית פינס. מתוך 254 מיליון השקל שגנבה אלון, נשארו כ־200 מיליון שקל (כולל ריביות), שפינס לא הצליח להשיב, רובם מגורמים עברייניים. "זה לא ממש משנה מה היתרה", אומר גורם הבקיא בפרשה, "הרי לא אתי ולא עופר יכולים לשלם פרוטה, ובוודאי לא להחזיר לא חמישה מיליון ולא 200 מיליון שקל".
אבל השחרור של אתי תלוי בתשלום הקנס, זה אחד מתנאי השחרור שלה.
"אסור לה לשלם את קנס החמישה מיליון ואסור לה לשלם את ה־200 מיליון".
אז מה אמורים לעשות עם הקנס הזה?
"כלום. אמורים לוותר על הקנס הזה ולתת לה הֶפְטֵר (שחרור מהחוב — א"ש). לתת לה להמשיך בחיים שלה. די, כמה אפשר? היא לא מסוגלת לשלם, תנו לה להמשיך בחיים".
בתור מי שמכיר את נתיב הפיננסיים היטב, יש סיכוי שהיא החביאה כסף?
"בהתחלה חשבתי שלא יכול להיות שבן אדם העביר תחת ידיו רבע מיליארד שקל ולא שמר לו איזה עשרה מיליון ליום סגריר. אבל מתברר שכן, זו סיטואציה ייחודית. אני יודע בוודאות לאן עבר כל שקל ויכול להגיד שהיא לא החביאה כסף. היו שמועות לגבי עופר שיש לו נכסים ברומניה. אני לא מאמין, למרות שאם מישהו החביא זה הוא ולא היא, אבל אין לכך שום עדות".
אבל את אלון בעיקר מעניין שיקום הקשר עם ילדיה. הבן הצעיר יותר מבקר אותה בתדירות גבוהה. אלון, שמקורביה מספרים שהיא אשפית במטבח, מבשלת לו והם מנסים להדביק את הפערים של השנים הרבות. עם הבכור, כאמור, הקשר יותר מורכב. עו"ד שקלאר: "אני מניח שיש לו תחושה של נבגדוּת. יש לו כנראה סיבות שהוא כועס עליה. זה עצוב מאוד, אבל אני מקווה שזה יעבור לו".
זוגיות בינתיים אין לה, למרות שאלון הייתה רוצה. עוד בתקופת המאסר כתבה בעיתון בית הכלא (שאותו גם ערכה): "אני מתגעגעת לאהבה, לחיים, למגע, למישהו שיהיה רק שלי ואני שלו". חברה טובה: "היא לא הייתה רוצה להישאר לבד".
מדי שבועיים צריכה אלון להתייצב בתחנת משטרה ולדווח. למעט הדיווחים שלה, המשטרה יכולה גם להפתיע אותה בביתה, כדי לראות שהיא לא עוברת על תנאי השחרור שלה. עו"ד מור: "זה לא כמו מעצר בית, הם נותנים לה יותר חופש, אבל הם כן באים לבדוק. נניח, פתאום דופקים בדלת בארבע בבוקר. לראות שהיא בבית".
הרשות לשיקום האסיר בנתה תוכנית מקיפה לאלון. "היא מקבלת טיפול שבועי פרטני", אומרת עו"ד מור, "כולל שיחות בנוגע לתעסוקה שלה, להתמודדויות שלה".
"ימים יגידו. האבחונים שלה הראו על אישיות שאין לה צורך במניפולציות ובמרמה. מהבחינה הזאת, אם אנחנו מתייחסים אובייקטיבית רק לעבירה, אין לה מסוכנות. היא לא תלך לשדוד, היא לא תגנוב בנק, והיא גם לא תגנוב היום מסטיק בזוקה". •
נתיב הכסף: לאן נעלמו 200 מיליון שקל?
כאשר התפוצצה פרשת הבנק למסחר, הועלו לא מעט תהיות כיצד הצליחה אתי אלון למעול בסכום כה מסחרר, מבלי שפעמוני האזהרה צילצלו?
על פי העדויות בבית המשפט, מאפייני המעילה שבוצעה על ידי אלון מפתיעים בפשטותם. בתקופה הראשונה, שנמשכה בין 1997 ל־2001, אלון בעיקר "שברה" פיקדונות של לקוחות ומשכה את הכסף במזומן או בצ'ק בנקאי. בתקופה השנייה, שבה נגנב חלק הארי של הכסף, כ־200 מיליון שקל, ואשר נמשכה מ־2001 ועד לחשיפת הפרשה וקריסת הבנק ב־2002, אלון בעיקר העמידה הלוואות בחשבונות פיקטיביים ומשכה את הכסף במזומן, בצ'ק בנקאי או שפשוט העבירה כספים.
על מנת לטשטש את עקבותיה, אלון נקטה מספר רב של פעולות. כך, למשל, כדי שלקוחות לא יגלו כי כספם נמשך, היא שינתה את כתובתם ואת מספר הטלפון שלהם במחשב. במקרים אחרים עידכנה במחשב הוראת "אי־הפקת דוח" כדי שמכתב בכלל לא ייצא ללקוח. אלון גם הדפיסה מכתבי יתרות פיקטיביות אשר הודפסו בתוכנת וורד ולא באמצעות המערכת הבנקאית ואף הצליחה להחתים מנהלים בבנק על מסמכים שמאשרים יתרות שבעצם אינן קיימות.
על פי החקירות בתיק, לקריסת הבנק למסחר שלושה מעגלי אחראים:
המעגל הראשון: כולל את אתי אלון עצמה, שגנבה את הכסף מהבנק למסחר, הורשעה ודינה נגזר ל־17 שנות מאסר; את אחיה עופר מקסימוב, אשר למען הימוריו נגנבו הכספים והורשע גם הוא ועונשו נגזר ל־17 שנות מאסר (שאותן הוא עדיין מרצה); ואת אביהם, אביגדור מקסימוב המנוח, אשר הורשע כמבצע בצוותא יחד עם בתו חלק ממעשי הגניבה.
המעגל השני: כולל את אנשי השוק האפור אשר בחשבונותיהם הופקדו מרבית כספי הגניבה, 254 מיליון שקל בסך הכל. רוב השיקים הבנקאיים וההעברות שבוצעו הגיעו לחשבונותיהם הפרטיים או לחשבונות החברות של בני רביזדה (144 מיליון) ושל שותפו, אהרון אוהב ציון (48 מיליון). על פי כתב האישום נגדו, רביזדה, אשר מכונה בתקשורת "מלך השוק האפור", העניק לעופר מקסימוב "אשראי" להימורים, וגבה מאלון את סכומי ההפסדים.
למרות שכתב אישום הוגש נגד רביזדה ואוהב ציון כבר בשנת 2002, רק לפני כשנתיים הסתיימו ההליכים בעניינם והם הורשעו על ידי בית המשפט העליון בקבלת נכסים שהושגו בפשע, בעבירות זיוף ומרמה, בהפעלת קזינואים ובהלבנת הון. הם זוכו מהאישום במעורבות במעילה עצמה.
המעגל השלישי: כולל את אנשי העולם התחתון, אשר אליהם זרמו כספים רבים מהמעילה בבנק למסחר. על פי גורמים הבקיאים בחקירה, הארגון שעשה את השינוי המשמעותי ביותר בעזרתם של כספי המעילה היה זה של משפחת אברג'יל. אנשי משטרה ומודיעין ותיקים מודים כי אחרי המעילה גדל הארגון והפך לחובק עולם.
לטענת גורמי החקירה, ארגון נוסף שנהנה מהכספים הוא ארגונם של האחים מוסלי, אשר בבתי הקזינו שלהם ברומניה הימר מקסימוב בסכומים המוערכים בעשרות מיליוני שקלים. בזכות הימורים אלו התרחבה רשת הקזינואים של הארגון והוא נחשב לאחד העשירים בישראל. במשטרה יש המעריכים כי חלק מהכספים הגיעו גם לארגונו של ריקו שירזי.
מתוך הכספים שנגנבו, כאמור, יותר מרבע מיליארד שקל, הצליח כונס הנכסים שמונה להחזיר כרבע מהסכום: 35 מיליון שקל חולטו לבני רביזדה; עוד 23 מיליון שקל שולמו על ידי משרד רואי החשבון קסלמן וקסלמן, שהיו המבקרים החיצוניים של הבנק; ועשרה מיליון שקל שולמו על ידי חברת הביטוח של הבנק והדירקטורים.
אלא שלמרות ההצלחה החלקית הזו, כ־200 מיליון שקל לא הושבו עד היום. על פי חשדות המשטרה, עשרות מיליוני שקלים הוברחו לחו"ל. הכסף הזה, יחד עם עוד עשרות מיליונים רבים אחרים, משמשים כבר שנים ארוכות למימון פעילותו של העולם התחתון. או כמו שגורם הבקיא בפרשה אמר השבוע: "לעולם לא נדע אילו פשעים בוצעו בעזרתם, איזה סמים נרכשו ומי חוסל".
amir-sh@yedioth.co.il
לפנייה לכתב/ת 
